NetCHEIF Blog

ביום חמישי פירסם דובר משרד התקשורת ידיעה לעיתונות עם הכותרת: "חברת "סלקט תקשורת" העבירה היום, ה', בשעות הצהריים חומרים לידי וועדת המכרזים".  תוכן הידיעה היה קצר מאוד, ופרט לכותרת, היה בה עוד משפט אחד בלבד: "וועדת המכרזים תדון בעניינה של חברת "סלקט תקשורת", בישיבתה הקרובה, האמורה להתקיים ביום ב' הקרוב, 18 ביולי 2011."

למי שמתמצא בנבכי מכרז התדרים הסלולרי היה ברור – בדומה לחזי בצלאל וחברת "מרתון, גם חברת "סלקט" שבבעלות מייקל גלפנד, לא הצליחה להעמיד את הערבות הנדרשת בסך 700 מיליון שקל.

כזכור, במכרז לשתי רצועות התדרים, שנערך בחודש אפריל, השתתפו 4 קבוצות – "מירס", "מרתון", "סלקט" ו-"גולן טלקום".  3 הראשונות הציעו תמורת התדרים ערבות של כ-700 מיליון שקל.  לעומתן, "גולן טלקום" הציעה רק 360 מיליון שקל ונדחקה למקום הרביעי, שנחשב אז לבלתי ריאלי.

מירס הצליחה להעמיד את הערבות בזמן הנקוב (45 יום) אבל חזי בצלאל כשל בכך.  זכיתו בוטלה והועברה לחברת סלקט – אך גם זו לא הצליחה להעמיד את הערבות הנדרשת.

כך, "גולן תקשורת", שהגיעה למקום הרביעי, זכתה מן ההפקר והוכרזה היום כזוכה השנייה, בתנאי כמובן שתצליח להעמיד את הערבות של 360 מיליון שקל.

על פניו נראה שהסיכוי של "גולן תקשורת" להעמיד ערבות זו הוא גבוה מאוד.  בניגוד לבצלאל, שהוא חסר ניסיון בתחום הסלולר וגלפנד, שכמעט ואינו מוכר בארץ, הבעלים והמנהלים של "גולן טלקום" הם בעלי ניסיון וידע נרחב בתחום התקשורת ובנוסף – יש להם כיסים עמוקים.

"גולן טלקום" מתבססת על שלוש דמויות מרכזיות – מיכאל גולן (הידוע גם בשם מייקל בוקובזה), קסבייה ניאל ואורן מוסט, שלכולם ניסיון עשיר בתחום התקשורת.

גולן, בחור צעיר בן 33, הובא לארץ מצרפת על ידי פטריק דרהי – הבעלים של HOT ומירס – וניהל עבורו את פעילות חברת הכבלים במשך מספר חודשים.  לפני כשנה, על רקע של חילוקי דעות עם הבעלים, הוא פרש מהחברה.  חברת מירס (שבבעלות דרהי) ניסתה למנוע ממנו את ההשתתפות במכרז אך בית המשפט הכשיל ניסיון זה.  על רקע זה אין ספק שגולן מאוד רוצה להוכיח את עצמו אל מול הבוס הקודם שלו, שהפך גם למתחרה.

גזבייה ניאל הוא איש עסקים צרפתי, אמיד מאוד, שהקים שם את חברת התקשורת FREE.  בתוך זמן קצר הפכה FREE לגורם מוביל בתחום התקשורת בצרפת והיא מספקת היום שירותי טלפוניה, אינטרנט וטלוויזיה בכבלים במחירים תחרותיים במיוחד.

אורן מוסט, היה עד שנת 2003 המשנה למנכ"ל חברת סלקום ופרש ממנה לאחר שלא מונה למשרת המנכ"ל במקומו של יעקב פרי.  מוסט, כמו גולן, הועסק אף הוא על ידי "מירס" והיה שותף בכתיבת המענה שלה למכרז התדרים.

התחרות בין הידידים לשעבר תהפוך בחודשים הקרובים למעניינת במיוחד, כשל-"גולן תקשורת" שני יתרונות בולטים:

• סכום הערבות ש"גולן טלקום" צריכה להעמיד הוא חצי מזה שהועמד על ידי "מירס", מה שהופך את המשקולת הכלכלית שלה לקלה בחצי.
• היא אינה סוחבת על גבה את המוניטין הבעייתי של HOT, שמירס צריכה להתמודד עימו.

בהיוודע דבר הזכייה, הבטיח קסבייה ניאל שהתמחור ומבנה החשבון של החברה החדשה שיקים יהיה פשוט מאוד ויבוסס על מחיר ידוע מראש תמורת חבילה של שירותים קבועים.  מודל תמחור כזה כמעט ולא קיים היום בישראל ובפועל צרכן הסלולר הישראלי אינו יודע, עד לקבלת החשבונית, מה היו עלויות התקשורת שלו בחודש הקודם.

אם אכן יעמוד גזבייה ניאל בהבטחה זו ויציע תמחור אטרקטיבי, יתקשו מאוד חברות הסלולר הקיימות, שספגו חבטות רבות בחודשים האחרונים, להתחרות בו.  מעניין גם מה תעשה עתה חברת "מירס" ששילמה מחיר כפול מזה של "גולן טלקום" על אותה רצועת תדרים.

למרות הכל, בשלב זה ניתן להעריך שסאגת מכרז התדרים הגיע לסיומה ושלקראת הרבעון השני של 2012 יתייצבו על קו הזינוק שתי חברות סלולר חדשות שיתחרו על ליבו של הצרכן הישראלי.

זה כבר הפך להיות מנהג קבוע – פעם נוספת מייקרת Orange, בעשרות אחוזים, את מחירי הגלישה הסלולרית בחבילות הפופולריות שלה.

כפי שניתן לראות בטבלה משמאל, חבילת ה-1G שנעלמה בפברואר השנה חוזרת החודש במחיר חדש של 98 שקלים.  בפעם האחרונה שהיא הוצעה, בנובמבר בשנה שעברה, היא עלתה 78 שקלים.  כלומר מדובר פה על התייקרות של למעלה מ-26%.

בנוסף, חבילת ה-2G, שעלתה בפברואר השנה 98 שקלים, עולה כעת 118 שקלים – התייקרות של למעלה מ-20%.

חבילת ה-5G שעוד הוצעה בפברואר, פשוט נעלמה.

כך, בשקט בשקט, הופכת הגלישה הסלולרית ב-Orange,ליקרה הרבה יותר.

בחודשים האחרונים כתבתי מספר פעמים על הנוהג הקבוע של Orange להעלות את מחירי הגלישה מדי כמה חודשים (כאן וגם כאן).

הרפורמות הצרכניות שקידם משרד התקשורת פסחו על תחום הגלישה הסלולרית ו-Orange ממשיכה לנצל כשל זה על מנת לפצות את עצמה על הכירסום בהכנסות וברווחים.

את הפרטים לגבי כל החבילות ניתן למצוא באתר של חברת Orange – כאן.

את ה-iPhone הראשון שלי רכשתי בראשית שנת 2009.  מכשיר ה-Nokia שהיה ברשותי באותו זמן, שבק חיים וההתלבטות לגבי מכשיר סלולרי חדש הסתימה ברכישת iPhone 3G לבן, בעל נפח של 16GB.

עד כמה שהדבר ישמע מוזר, באותה תקופה, ההתלבטות לגבי רכישת iPhone לא הייתה פשוטה כמו היום.

ראשית, מערכת ההפעלה של ה-iPhone באותו זמן הייתה בגירסא 2.2 והיא לא כללה תמיכה מובנית בעברית.

על מנת לאפשר הקלדה בעברית, נדרש Jailbreak והתקנת תוכנה פרי פיתוחה של ה-HebDEV המיתולוגי.  על תפריטים בעברית לא היה על מה לדבר.

בנוסף, תכונות שנראות היום מובנות מאליהן, כמו שליחת הודעות MMS ו-Copy & Paste, לא נתמכו כלל על ידי מערכת ההפעלה iOS 2.2.

גם החברות הסלולריות לא הקלו באותו שלב על חייו של משתמש ה-iPhone – את הגדרות ה-APN של הדור השלישי היה צריך לבצע באופן ידני והפורטל הסלולרי שלהן לא הכיר ביכולת המגוונת של ה-iPhone.

למרות כל זאת, מימד המגניבות והקוליות של ה-iPhone היה חזק מכל חסרון וחנות האפליקציות העשירה האפילה גם היא על כל המגרעות הללו.  בנוסף, ההיכרות המוקדמת שלי עם מכשיר ה-iPod Photo 60G ותוכנת ה-iTunes הבטיחה לי עקומת לימוד פשוטה וקלה.

החודשים הראשונים שלי עם ה-iPhone 3G היו שילוב של ייחודיות ותסכול.  מצד אחד, מספר ה-iPhone-ים בישראל של ראשית 2009 היה קטן והמכשיר שלי הפך להיות מסמר האירוע בכל מקום.  מצד שני, ה-iPhone לא היה הילד הכי חכם בעיר ובעלי ה-N85 של Nokia לא הבינו כלל על מה המהומה.

כל זה השתנה בקיץ 2009 עם ההכרזה על גירסא 3.0 של מערכת ההפעלה ל-iPhone.  בגירסא זו נוספה תמיכה מובנית בעברית והוכללו רוב התכונות שהיו חסרות – תור הזהב שלי עם ה-iPhone 3G החל.

ביחד עם ההכרזה על iOS 3, הודיעה חברת Apple שמכשיר ה-iPhone החדש – ה-3Gs – יושק בכל החברות הסלולריות בישראל, וב-8 לדצמבר 2009 החל השיווק המסודר שלו בישראל.

לשם כך פיתחו החברות הסלולריות פורטלים ייעודיים והוסיפו עבורו תמיכה מובנית במערכות שלהן, מה שהוסיף רבות לחווית המשתמש שלי עם ה-iPhone.

אבל כל זה הסתיים ביוני 2010 עם ההכרזה על גירסא 4.0 של iOS.  התאימות של ה-iPhone 3G למערכת זו הייתה חלקית והמעבד שלו התקשה להתמודד עם התכונות החדשות שכן יושמו עבורו.

בחודשים הבאים הפכה חווית השימוש ב-iPhone 3G למתסכלת ומעצבנת.  המכשיר הפך להיות "כבד" ואיטי וגם הניסיונות של Apple לפתור זאת על ידי שחרור גרסאות מינוריות, לא צלחו.

לקראת סוף 2010, האיטיות הבלתי נסבלת של ה-iPhone 3G הפכה עבורי למעיקה וחוסר הרצון (או היכולת) של Apple לפתור את הבעיה, למכשיר בן פחות משנתיים, הייתה מאוד מתסכלת.

תסכול זה התגבר בעקבות המחיר הגבוה ש-Apple דורשת עבור מוצריה – עלות השימוש ב-iPhone 3G הסתכמה עבורי ב-6 ש"ח ליום (עלות המכשיר חלקי כשנתיים של שימוש).

בסופו של דבר, לא נותרה לי ברירה – עם כל הכבוד ל-iPhone 3G וליכולת שלו, הוא צריך לשמש כטלפון וככלי לשליחת SMS וכאשר היכולת הזו נפגעת, הוא הופך לחסר תועלת.

היום, ה-iPhone 3G שלי שוכב בפינה, מבויש וחסר שימוש ומחליפו, ה-Nexus S שמריץ Android, מאפיל עליו לחלוטין הן בעושר התכונות והן במהירות שלו.

גם התכונות החדשות של iOS 5 שהוצגה השבוע, לא יצליחו לשכנע אותי לחזור ולרכוש מכשיר iPhone חדש וה-3G יזכר אצלי כ-iPhone הראשון, אבל גם האחרון…

כשהחידוש המשמעותי ביותר שחברה מציגה למערכת ההפעלה שלה, הוא שיכפול גס המועתק מחברה אחרת, לא נותר אלא לתהות על הכיוון האסטרטגי אותה מתווה החברה.

לאחר שבועות ארוכים, בהם יצרה חברת Apple ציפיות חסרות תקדים ממערכת ההפעלה הבאה שלה למשפחת ה-i,  מסתבר ש-iOS 5 היא לא יותר משדרוג שמביא אותה ליישר קו עם מערכות ההפעלה המתחרות של גוגל, מיקרוסופט ו-בלקבריי.

למעלה מ-5,000 איש הצטופפו אתמול ב-Moscone Center בסן-פרנסיסקו על מנת לשמוע את הרצאת הפתיחה של כנס המפתחים השנתי של חברת Apple – ה-WWDC.

לאחר הקדמה בה הציג פיל שילר, סגן הנשיא של Apple, את התכונות החדשות של מערכת ההפעלה למחשבי Mac, הוא פנה למנה העיקרית – התכונות החדשות של iOS5 המיועדת ל-iPhone, ל-iPad ול-iPod.

במהלך המצגת שלו הדגיש שילר 10 תכונות חדשות, שזכו לתשואות רמות מהקהל, אבל בחינה מעמיקה של רובן מצביעה על כך שלא מדובר ברעיונות חדשים אלא בשכפול של תכונות המיושמות כבר היום אצל המתחרות.

החידוש המשמעותי של iOS 5 הוא חלון ה-Notification, המרכז את כל ההתראות המגיעות למכשיר (דוא"ל, SMS, הודעות push וכיוב'), אותו גוללים מלמעלה כלפי מטה.  התכונה הזו קיימת ב-Android של גוגל כבר יותר משנה והיא זו שהמציאה את שיטת הגלילה.

עוד חידוש שזכה לאזכור רחב במצגת הוא ה-PC Free – היכולת לסנכרן את מכשיר ה-i למחשב באמצעות WiFi ולקבל עדכונים למערכת ההפעלה OTH (כלומר Over the Air).  התכונה הזו קיימת בכל מערכות ההפעלה הסלולריות כבר מזה זמן רב ורק אצל Apple זה נחשב חידוש מסעיר.

ה-iMessages המאפשר למכשירי ה-i לדבר בינם לבין עצמם באמצעות אפליקציה ייעודית היא תכונה הקיימת במכשירי בלקבריי ואופן היישום שלה ב-iOS 5 נראה העתקה אחד לאחד.

החיפוש באפליקציית ה-Mail והתמיכה במילון המובנה קיימים ב-Android ואת התכונות של אפליקציית ה-Reminder החדשה שהוצגה, ניתן למצוא באין ספור תוכנות צד שלישי.

גם הסנכרון לענן (ה-iCloud), שהיווה את גולת הכותרת של ההכרזה, אינו מהווה חידוש מסעיר.  גוגל מציעה שירות דומה מזה זמן רב ובנוסף אליה יש לא מעט שירותים של חברות צד שלישי (כמו DropBox) שמציעות דבר דומה מאוד.

המומחים המסקרים את חברת Apple מעריכים שה-iPhone הבא יוכרז בסתיו הקרוב.  אם החברה לא תשכיל להציג מכשיר חדשני, בעל תכונות יחודיות שיבדלו אותו מכל שאר ה-smart phone, היא תמצא את עצמה מתחרה באין ספור מכשירים דומים המריצים את Android ואת Windows Phone 7.  בתחרות מעין זו, תתקשה Apple להתמודד.

לפני חודש וחצי, ולאחר מכרז מתיש, זכו שתי חברות – "מירס" ו-"אקספון" (תחת השם מרתון) במכרז התדרים הסלולרי.  זה היה שיאו של תהליך שמטרתו להקטין את כוחן המונופוליסטי של 3 החברות הסלולריות – סלקום, פלאפון ופרטנר.

משרד התקשורת קיווה שהוספת שני מפעילים סלולריים, בטכנולוגיית GSM, תגביר את התחרות ותטיב עם הלקוחות.

בערבו של המכרז, שר התקשורת, בכירי המשרד ובעלי החברות הזוכות – פטריק דרהי וחזי בצלאל – חגגו את ניצחונם והבטיחו "לספק שירותים מתקדמים במחירים אטרקטיביים".

על מנת לממש את הזכיה במכרז, נדרשו שתי החברות להפקיד ערבות בנקאית של כ-700 מיליון שקל, זאת עד היום בצהריים (27/5/2011).

מירס כבר הפקידה את הערבות אתמול, אבל נכון לרגע זה אקספון (מרתון, 018) עדיין מתקשה להשיג את הערבות.

אי הפקדת הערבות על ידי אקספון, מהווה הפרה של תנאי יסודי במכרז ומן הסתם צפוי להתעורר כאן מאבק משפטי מסובך.  ככל הנראה, אקספון תבקש לקבל דחייה של מספר ימים בהצגת הערבות ואילו שתי החברות שהפסידו במכרז, ובמיוחד סלקט (בבעלות מייקל גלפנד), צפויות להתנגד לכך ולהכיר בהן כזוכות.

בשלב זה לא ברור כיצד יסתיים הסבך המשפטי/כספי הזה, אבל כבר עתה ניתן לראות את ניצני הבעיתיות שיצר משרד התקשורת, שחלקם הוזכר על ידי כאן.

במהלך השבועיים האחרונים פרסמו סלקום, פרטנר ופלאפון את התוצאות הכספיות שלהן לרבעון הראשון של 2011, בו נכנסו לתוקפן שתי הנחיות רגולטריות חדשות – הקטנת דמי הקישוריות וביטול חסמי המעבר בין החברות.

הנחיות אלה פגעו באופן משמעותי ברווחיהן של החברות – כך לדוגמא רווחי של פרטנר קטנו ב-26% לעומת הרבעון המקביל אשתקד ואלה של סלקום קטנו בכ-3%.  נתונים אלה יכלו להיות גרועים בהרבה אלמלא מכרו החברות Smartphones (כמו iPhone ו-Galaxy S) בלמעלה מ-1.5 מיליארד שקל.

כתוצאה מהירידה ברווחים, נפלו בשבוע האחרון המניות של החברות הסלולריות באחוזים רבים – פרטנר ב-9.5% וסלקום ב-5.2%.

על רקע זה, די ברור מדוע אקספון מתקשה בהשגת הערבות.  משרד התקשורת הפך את השוק הסלולרי בישראל לתחרותי, אולי תחרותי מדי, והבנקים חוששים לספק לו ערבויות כספיות גדולות.  הירידה התלולה ברווחים ובשווי המניות גורם לבנקים לשקול מחדש את היכולת של חברה צעירה ולא מוכרת להקים תשתיות מאפס, לזכות ב-7% משוק תחרותי מאוד ולהציג רווחיות, כל זאת תוך 7 שנים.

את האצבע המאשימה ניתן בקלות להפנות למשרד התקשורת שניהל את המכרז של "יום האתמול".  בעולם הסלולרי, הצועד במהירות לדור הרביעי, מקיים המשרד מכרז לתדרי דור שלישי שבו כבר קיימת תחרות עזה.

כך לדוגמא, אם במסגרת המכרז משרד התקשורת היה מעניק לשתי החברות גם תדרים לדור רביעי (LTE), הוא היה נותן להם כלי ייחודי שיאפשר להם להתמודד בשוק עם סיכויי הצלחה גבוהים.  המשרד זרק לגוב האריות הסלולרי, שמתחוללת בו תחרות קשוחה, שתי חברות צעירות מבלי שהוא נותן להם שום "הגנת ינוקא" ההכרחית להצלחתן.

אם בסופו של דבר אקספון לא תצליח להשיג את הערבות, יהווה הדבר נצחון גדול לטענות של סלקום, פרטנר ופלאפון בדבר תחרותיות היתר.  על רקע זה כדאי לזכור שבחודש הבא מתחיל הדיון בבג"צ על העתירות של החברות הסלולריות לגבי הורדת דמי הקישוריות.  רק חסר לנו שהן יזכו בו.

המשבר בזוגיות ארוכת השנים של אינטל ומיקרוסופט, שפרץ בכנס CES 2011, מעמיק ומתדרדר ובשבוע האחרון אנו עדים לחילופי מסרים המעידים על עומק השבר בין שתי החברות.

כזכור, בהרצאת הפתיחה של כנס CES 2011, הכריז סטיב בלמר על כך שהגירסא הבאה של Windows תוכל לרוץ גם על מעבדים שאינם מתוצרת אינטל.

הכרזה זו באה על רקע ההצלחה המסחררת של מחשבי הטבלט (tablets) שהשאירה, הן את מנהלי אינטל והן את מנהלי מיקרוסופט, פעורי פה.

בחודשים האחרונים, מספר מחשבי ה-Netbook הנמכרים יורד בהתמדה, זאת לעומת עליה מסחררת במספר מחשבי הטבלט הנמכרים ובעיקר ה-iPad של חברת Apple.

המעבדים של אינטל ומערכת ההפעלה Windows של מיקרוסופט אינם מתוכננים לעבוד על מחשבי טבלט וההצלחה של פלטפורמה זו, מערער מאוד את היחסים בין שתי החברות.

ההחלטה של מיקרוסופט, לפתח גירסא של Windows שתרוץ על מעבדי ARM הדורשים פחות משאבים, תאפשר למיקרוסופט לחדור לשוק הטבלטים, אך היא פוגעת בבלעדיות של מעבדי אינטל, הנמשכת למעלה מ-25 שנה.

מצד שני, כדאי לזכור שהקשר הסימביוטי בין שתי החברות לא מנע מאינטל להפוך לספקית המעבדים העיקרית למתחרות המרות של מיקרוסופט – חברת Apple (מחשבי ה-iMac) וחברת גוגל (מחשבי ה-Chrome).

ברור מאליו שמנהלי אינטל אינם רואים בעין יפה את ההחלטה של מיקרוסופט, ובשלב זה הם נוקטים שתי טקטיקות עיקריות שימנעו את הזליגה של Windows למעבדי ARM.

בפן הטכני, וכפי שנחשף בכנס המשקיעים של אינטל בשבוע שעבר, החברה החליטה להאיץ באופן דרמטי את קצב הפיתוח של מעבדי ה-ATOM שלה.

כבר במהלך 2013 תציג החברה מעבדי ATOM שיתבססו על ליטוגרפיה של 22 ננו-מטר (פלטפורמת Silvermont).  שנה לאחר מכן, ב-2014, מתכוונת החברה להציג מעבדי ATOM בליטוגרפיה של 14 ננו-מטר (פלטפורמת Airmont).

המעבר, תוך שנתיים, מהטכנולוגיה הנוכחית המבוססת על ליטוגרפיה של 32 ננו-מטר ל-14 ננו-מטר, מצביעה על הלחץ העצום בו נמצאת אינטל ועל החשש הגדול שקיים אצלה מהתחרות מול מעבדי ARM.

אינטל מקווה שהפיתוח של מעבדי ATOM חדשניים אלה, שדרישות המשאבים שלהם יהיו קטנות אף מאלה של ARM, יחזיר לה את נתחי השוק שהיא מאבדת.

בפן השיווקי, נוקטת אינטל בטכנולוגיות הפחדה קלאסיות.

באותו כנס משקיעים הזהירה רנה ג'יימס, סגנית נשיא אינטל, של-Windows 8 יהיו שתי גרסאות עיקריות – אחת המותאמת למעבדי אינטל והשניה המותאמת למעבדי ARM.  לדבריה, הגירסא המותאמת למעבדי ARM לא תהיה "תואמת לאחור" (backward compatible) וכל האפליקציות הקיימות היום לסביבת Windows – לא ירוצו עליה.

לדבריה, על מנת להתאים את מיליוני האפליקציות הקיימות היום לסביבת Windows על מעבדי אינטל, יהיה צורך לשכתב אותן מחדש על מנת שירוצו על Windows 8 למעבדי ARM.

התגובה של מיקרוסופט לדברים אלה, לא אחרה להגיע והיתה חריפה במיוחד.

בהודעתה לעיתונות, כינתה מיקרוסופט את דברי ג'יימס כ-"לא נכונים" ו-"מטעים", אך מצד שני ההודעה היתה מעורפלת מאוד ולא הצליחה לפזר את הערפל לגבי התאימות לאחור של Windows 8 על מעבדי ARM.

אין ספק שהחשיפה המוקדמת של אינטל היתה מכוונת ונראה שמיקרוסופט נתפסה בלתי מוכנה לסיטואציה זו.

בסופו של יום, קרב הגרסאות בין אינטל למיקרוסופט נשאר בלתי פתור ויקח עוד זמן רב עד שנדע מה טומנת בחובה מערכת ההפעלה Windows 8 על מעבדי ARM.

כזכור, בתחילת חודש דצמבר בשנה שעברה קיבלה חברת HOT ממשרד התקשורת את הרישיון לאספקת שירות אינטרנט (ISP).

HOT הייתה להוטה זמן רב לקבל רישיון זה וניהלה עם משרד התקשורת קרב ארוך, שנמשך כשנתיים.

עם קבלת הרישיון, היה נראה שלא יחלפו אלא שבועות ספורים וגם HOT תתחיל לספק שירותי גישה לרשת האינטרנט.

אולם מאז קבלת הרישיון חלפה חצי שנה ולמרות זאת עדיין אין סימן אחד שמראה שאכן החברה עומדת לממש אותו ולספק שירותי אינטרנט.

לעיכוב הזה ישנן ככל הנראה מספר סיבות.

כזכור, לפני כחודשיים הצטרפה סטלה הנדלר לצוות הניהולי של פטריק דרהי והתמנתה כיו"ר HOT, אחרי שניהלה במשך זמן ארוך את 012.

לגברת הנדלר יש ניסיון עשיר בתחום אספקת האינטרנט והקשיים הכרוכים בכך – מחירים נמוכים, תחרות גבוהה, שירות לקוחות וכיוב' – ויתכן שהיא אינה רואה בתחום זה מנוף עיסקי גדול מדי.

בנוסף לכך, בתחום תשתיות האינטרנט, בו התחרות של קטנה יותר (בזק, חברת החשמל) יש ל-HOT סיכויי הצלחה טובים יותר.  יתכן וגברת הנדלר מעדיפה להשביח אותו במקום לקפוץ למימי התחרות הגועשים בתחום ה-ISP.

סיבה שלישית שיכולה להסביר את העיכוב היא זכייתה של מירס במכרז התדרים הסלולרי והמיזוג הצפוי שלה עם HOT.  מיזוג זה והצורך לבנות תשתית סלולרית חדשה מהווים אתגר גדול ויתכן ו-HOT אינה מעוניינת להיכנס לשני מיזמים גדולים במקביל.

ולבסוף, הרישיון שנתן משרד התקשורת ל-HOT הינו לחברת בת המכונה HOT.NET ולא ל-HOT עצמה.  על ידי כך מונע משרד התקשורת מ-HOT לספק שירות מרובע – טלוויזיה רב ערוצית, טלפוניה קווית, תשתית אינטרנט ואספקת אינטרנט ובעתיד אף שירות מחומש שיכלול גם סלולר.

במהלך חדשני ומעורר עניין, מכריזה חברת Seagate על כונן דיסקים עצמאי התומך בחיבור WiFi אשר כולל סוללה נטענת.

הכונן, הנושא את השם GoFlex Satellite™ Mobile Wireless Storage, מגיע
בנפח של 500GB ובנוסף לחיבור ה-WiFi הוא גם כולל חיבור בתקן USB 3.

הסוללה הנטענת של הכונן מספיקה לעבודה רצופה של 5 שעות או 25 שעות המתנה (standby).

החיבור האלחוטי של הכונן תומך הן בתקן N והן בתקן G ומאפשר חיבור
של עד 3 מכשירים בו זמנית.

כל התכונות הללו הופכות את הכונן למתאים במיוחד לשימוש עם התקנים ניידים מודרנים כמו Smartphones או טבלטים ומאפשר להרחיב את נפח הזכרון הזמין לרשותם פי כמה וכמה.

הכונן יגיע עם סט תוכנות המותאם ל-iOS של חברת Apple ויוכל לשמש כמזרימדיה (streamer) למכשירים אלה.

עלות הכונן, ובכלל זה כבל USB, מטען לבית ומטען לרכב, היא $200 והוא יהיה זמין בקיץ בחנויות Amazon ו-Bestbuy.

אחרי כמעט 10 חודשי עיכוב, הופך ה-iPhone 4 לזמין גם בצבע לבן.

ככל הנראה בעיות היצור, ההשתקפויות של הצבע הלבן בחיישן הקרבה ושינויי הגוון מלבן לצהבהב נפתרו ועתה ניתן להשיג את ה-iPhone 4 גם בלבן.

עבור Apple, שהצבע הלבן מאפיין את רוב מוצריה, 10 חודשים היו עיכוב בלתי נסבל.

אבל פטור בלי כלום הרי לא ניתן ומסתבר שה-iPhone הלבן עבה מאחיו השחור בשתי עשיריות המילימטר – 9.5מ"מ לעומת 9.3מ"מ.

התמונה משמאל (באדיבות Engadget) מדגימה זאת באופן מדוייק.

עבור רובנו 2 עשיריות מילימטר הן זניחות אבל לא כך הדבר לנרתיקים ובמיוחד לכאלה הכוללים סוללות אשר מותאמים למפרט המדויק של ה-iPhone השחור.

פעם נוספת ההוליסטיות של Apple נסדקת.

משהו חורק שם אצל החברים בקופרטינו.

בשבוע שעבר זכו החברות "מירס" של פטריק דרהי ו-"אקספון" של חזי בצלאל במכרז התדרים הסלולרי.

ביום שאחרי, אפשר היה לקרוא בעיתונים ובאתרי האינטרנט כותרות ענק, המבטיחות הוזלות של עשרות אחוזים.  כותרות אחרות קשרו כתרים להצלחה של משרד התקשורת.

יחד עם זאת, בחינה מעמיקה יותר של המכרז, מעלה מספר תהיות.

א. כותרות העיתונים הדגישו את הסכום העצום שבו נקנו התדרים – כ-700 מיליון שקל – אולם בפועל התדרים ניתנו לחברות בחינם.  תנאי המכרז קובעים שהסכום עליו התחייבו החברות יוחזר להן אם יגיעו לנתח שוק של 7% תוך 5 שנים.  מעבר לכך, גם אם לא תצלחנה החברות להגיע לנתח זה, הן יצטרכו לשלם רק את החלק היחסי אותו לא הצליחו לכבוש.

ב. אם מחברים את מספרי הלקוחות של החברות הקיימות, מגיעים לכ-9.5 מיליון לקוחות.  מספר זה עולה על כל מספרי תושבי ישראל, כולל תינוקות.  הערכות ראליות יותר מדברות על כ-7 מיליון לקוחות פעילים.  המשמעות היא ש-5 חברות עומדו להתחרות כאן על שוק המהווה במדינות אחרות היקף לקוחות של חברה אחת.  כל זאת עוד לפני שהכנסנו למשוואה את שחקני ה-MNVO.  תחרות היתר שתווצר כאן תביא אמנם לירידה במחיר אבל לירידה משמעותית ברמת השירות.

ג. ואם כבר מזכירים את מפעילי ה-MVNO, הרי שמכרז התדרים הוציא את הרוח מהמפרשים של יוזמה זו.  חלק מהגופים שקבלו רישיון MVNO כבר החזירו אותו למשרד התקשורת והיתר, ככל הנראה, יפעלו במודל של Reseler ולא במודל MVNO קלאסי.

ד. המכרז הנוכחי התמקד כולו בדור 3 ומתעלם לחלוטין מהדור הרביעי (LTE).   מירס ואקספון הולכות להשקיע מיליוני שקלים בהקמת תשתית יום האתמול.  בעוד חודשים ספורים הן תדרשנה להשקעות נוספות, הן ברכישת תדרים נוספים והן בשדרוג ציוד, זאת על מנת להתאים את הרשת שלהן לדור הרביעי.

ה. תנאי המכרז דורשים מהשחקנים החדשים להקים תשתית עצמאית שתכסה לפחות 10% משטח המדינה.  רק אז תוכלנה החברות להשתמש באנטנות של החברות הקיימות לצורך נדידה פנים ארצית (roaming).  המשמעות היא הקמת מאות אנטנות סלולריות נוספות, שזוכות תמיד להתנגדות נמרצת של תושבים ורשיויות מקומיות.

ו. שיווי המשקל בין דקות דיבור לשימוש בנתונים משתנה במהירות – היקף ההכנסות של החברות מפעילויות Data הולך וגדל בעוד שהשימוש הקלאסי בשיחות ו-SMS הולך יורד.  המשמעות היא שמחיר נמוך לדקת שיחה כבר אינו חזות הכל ויש לתת דגש הולך וגדל על עלויות השימוש ב-Data.  מצד שני התלות של המפעילים החדשים בנדידה הפנים ארצית תקטין את יכולת התחרות שלהם בתחום זה.