יומן מסע 2013 – פרק 3 (מדבריות השלג)
בא לכם לצאת לסיור רגלי של שעה? המסלול – לא משהו רציני, קצת עליות קצת ירידות והרבה נוף יפה. מזג האוויר? השמש זורחת והשמיים כחולים, אבל כדאי שתיקחו מעיל עבה, כפפות, צעיף ואולי אפילו כובע צמר. למה? כי הטמפרטורה בחוץ מינוס 12 מעלות וגם יש קצת רוח.
נשמע מטורף? לאו דווקא כי את התמורה מקבלים מהתמונה משמאל ומשאר 31 התמונות בגלריית הפייסבוק. ברוכים הבאים אל ה-Arches National Park – פארק הקשתות הלאומי של ארה"ב שנמצא במדינת יוטה.
הפארק נמצא ליד העיר Moab במרחק של כשעתיים נסיעה מ-Grand Junction, שהיתה נקודת העצירה אתמול. במשך הלילה הצטבר הרבה קרח על האוטו ולקראת בוקר שוב החל לרדת שלג, כך שגם היום התעמלות הבוקר שלי היתה ניקוי הרכב.
הנסיעה מ-Grand Junction ל-Moab נעשית מערבה על הכביש הבין מדינתי I-70 באיזור, שעל פי ההגדרות המטאורולוגיות המקובלות, נחשב כמדבר. כמות המשקעים באיזור נמוכה והטמפרטורות נושקות בקיץ ל-40 מעלות ובחוף יורדות אל מתחת לאפס. גם השלג שיורד באיזור אינו מסייע – הוא יבש מאוד וכמעט ואינו מכיל מים ולפיכך הצמחיה בכל האיזור מדברית ודלילה מאוד.
אחרי כשעה ורבע נסיעה על ה-I-70, יש לרדת ביציאה 182 אל כביש 191 ועליו לנסוע עוד כ-45 דקות עד לכניסה לפארק. את התמונות מהדרך אל הפארק אפשר לראות כאן.
היום היה אחד הימים הקרים ביותר באיזור – במהלך הדרך ל-Moab מד הטמפרטורה ברכב הראה מינוס 22 מעלות צלסיוס! גם ה-Ranger בכניסה לפארק סיפר לי שלפחות 10 שנים לא היה כל כך קר ואם רוצים לצאת ולטייל רגלית, כדאי להתלבש היטב – זוכרים את פיסקת הפתיחה?
את הפארק עצמו חוצה כביש באורך של כ-25 ק"מ ויש לנסוע אותו הלוך וחזור. לאורך הדרך יש עשרות נקודות תצפית וצילום ואין ספור שבילי מטיילים אך לצערי, יכולתי להקדיש לפארק רק כשעתיים וחצי. במקום להלאות אותכם בתיאורים, אני ממליץ לקרוא את הערך המפורט על הפארק בויקיפדיה וגם את ערכי המשנה הנמצאים בסופו.
נקודת העצירה של היום נמצאת בעיר Richfield הנמצאת 275 ק"מ מערבית ל-Arches National Park. כדי להגיע אליה יש לחזור כ-45 ק"מ צפונה על כביש 191 ואח"כ לנסוע עוד 230 ק"מ על ה-I-70. קטע זה של ה-I-70 הוא יחודי מאספקטים רבים:
הוא הושלם רק לפני כ-20 שנה, מה שהופך אותו לאחד הקטעים החדשים ביותר של מערכת הכבישים הבין מדינתית בארה"ב.- בניגוד לכבישים בין מדינתיים אחרים, המתבססים על נתיבי ההגירה מערבה ועל מערכת הכבישים הישנה של ארה"ב שפותחה בראשית המאה ה-20, קטע זה נסלל על בסיס תכנון חדש.
- תכנון זה פתח לתנועה את אחד האיזורים הנידחים ביותר בארה"ב ואיפשר לחקור איזורים שכמעט ולא דרכה בהם כף אדם מעולם.
- מתוך 230 הק"מ ישנו קטע של כ-170 ק"מ, הארוך ביותר בארה"ב, שאין בו אפילו תחנת דלק אחת.
יש שיגידו שכביש מעין זה הוא משעמם ומרדים, אך הוא עובר באיזורי נוף יחודיים כמו שבר סאן-רפאל, איזור ה- Ghost Rocks וה-Eagle Canyon ואת התמונות שצילמתי מקטע כביש זה ניתן לראות בגלריית הפייסבוק.
