יומן מסע 2013 – פרק 5 (Zion National Park)
את הלילה העברתי בעיירה קטנה בשם Tropic הנמצאת על כביש 12, סמוך לכניסה ל-Bryce Canyon. המוטל בו לנתי היה קטן ומאוד שקט במיוחד שאני הייתי האורח היחידי בו. בבוקר קמתי, כרגיל, למזג אוויר קפוא אבל תמונת הנוף שהתגלתה מפתח החדר פיצתה על הכל. שימו לב למדרגת הסלע הענקית ברקע.
את היום הקדשתי לפארק הלאומי "ציון" או כמו שהאמריקאים קוראים לו
Zion National Park. על מנת להגיע מ-Tropic אל הפארק נוסעים חזרה על ה-12 (בדרך רואים שוב את ה-Red Canyon המקסים), עד ההצטלבות עם כביש 89. שם פונים שמאלה (דרומה) ונוסעים כשעה וחצי עד שה-89 מצטלב עם כביש 9 בעיירה Mount Carmel.
מי שקרה את כל פרקי המסע, בוודאי שם לב שלחלק גדול מהפארקים והעיירות הנמצאות לידם, יש שמות תנכיים. מדינת יוטה (Utah), בה נמצאים כל הפארקים בהם בקרתי, מיושבת בעיקר על ידי מורמונים. לאנשים אלה יש מודעות דתית גדולה ולהרבה מאוד מקומות במדינה הם בחרו לקרוא, בתחילת המאה הקודמת, בשמות תנכיים ולא בשמות ספרדיים או אינדיאנים. הם האמינו שאנשים דתיים לא יבואו לבקר במקומות שאין להם זיקה דתית-תנכית ולכן בחרו בשמות מסוג זה.
על כביש 9 נוסעים מערבה כ-20 ק"מ עד הכניסה ל-Zion. לאחר שמשלמים $25 דמי כניסה, נכנסים לחלק המזרחי של הפארק. חלק זה של הפארק מאופין בהרים המבוססים על אבן גיר אדומה (Navajo Stone), הנשחקת בקלות על ידי רוח ומים.
התוצאה של שחיקה זו מיצרת על ההרים תבניות של שתי וערב – קווי הרוחב נוצרים על ידי הרוח וקווי האורך על ידי המים. בגלריית הפייסבוק ניתן לראות את התמונות שצילמתי בחלק המזרחי של ה-Zion.
הצד המזרחי של ה-Zion מסתיים בכניסה למנהרה באורך של כ-2.5 ק"מ, החוצה את ההר. המנהרה, שנחצבה בשנות העשרים של המאה הקודמת, צרה – נתיב אחד לכל כיוון – והיא אינה מוארת או מאווררת באמצעות כוח החשמל. במקום זאת חוצבי המנהרה פרצו בקיר הצפוני שלה 8 חלונות ענקיים, המספקים אור ואוויר ומבעדם ניבט הנוף של הקניון. באחת התמונות האחרונות בגלריה של הצד המזרחי ניתן לראות את פתח המנהרה וכאן ניתן לראות את אחד מפתחי האיוורור בקיר הקניון.
הצד המערבי של ה-Zion שונה מאוד מצידו המזרחי. כאן הכביש מתפתל בתוך הקניון, ואם ב-Bryce מביטים מנקודות התצפית למטה אל הקניון, ב-Zion מביטים למעלה אל קירות הענק.
העובדה שהדרך נפרצה כאן לפני כ-100 שנה מסבירה כיצד היום אנו מטיילים ומצלמים מתוך הקניון עצמו ולא בשוליו. סביר להניח שאם היום היתה עולה ההצעה לסלול את הדרך בתוך הקניון, שומרי הטבע ואיכות הסביבה היו מתנגדים לכך נמרצות.
הצד המערבי של ה-Zion עשיר יותר מהמזרחי ויש בו ערכי טבע רבים וצמחיה סבוכה המתפתחת משפע המים הזורמים בקניון. בחורף מים אלה קופאים ויוצרים נטיפי קרח מרהיבים. המים מושכים בעלי חיים רבים – גדולים וקטנים – ואת העופר שראיתי בפארק תוכלו לראות בגלריית התמונות של הצד המערבי.
ל-Zion יש עוד חלק אחד, צפוני, המכונה Kolob Canyon, שכמעט כל המבקרים בוחרים לדלג עליו. הנסיעה מהכניסה המערבית אל החלק הצפוני אורכת כחצי שעה אבל לטעמי, ההשקעה משתלמת.
מעניין לציין שהמעבר מהצד המזרחי של ה-Zion לצד המערבי שלו מביא שינוי אקלימי משמעותי – בבת אחת האוויר מתחמם והשלג כמעט ונעלם. ביציאה המערבית של ה-Zion מד המעלות ברכב שלי הראה 7 מעלות… פלוס – ממש חמסין לעומת מה שעברתי בימים האחרונים.
הכניסה הצפונית של ה-Zion ממוקמת ביציאה 40 של הכביש הבין מדינתי I-15 והיא מובילה ל-Kolob Canyon. זהו קניון של אבן גיר אדומה (Navajo Stone) שהשחיקה של הרוח והמים יצרה בו הרים גבוהים ומרשימים. מהכניסה ל-Kolob ועד הקצה שלו הדרך קצרה – כ-6 ק"מ, אך לאורכה אין ספור נקודות עצירה וצילום. את התמונות שצילמתי ב-Kolob תוכלו לראות בגלריה הזו.
נקודת העצירה של היום היא בעיר Saint George הממוקמת כ-50 ק"מ דרומית ל-Kolob Canyon, ממש על ה-I-15. מכאן ללאס ווגאס המרחק הוא רק 200 ק"מ.
