מותגי החומרה מאבדים משמעות
לפני כשלוש שנים כתבתי כאן פוסט שהכותרת שלו היא "החומרה מפנה את מקומה לקושחה". הטענה העיקרית שהעלתי שם היא שהגורם המבדיל בין נתבים של יצרנים שונים הוא טיב קושחה, הממשק שלה והאופן בו היא מנצלת את החומרה.
באותה נשימה ציינתי, שהחומרה שעליה מתבססים הנתבים הופכת לכל כך חזקה ולפיכך הולכת ומאבדת משמעות. הקבלתי את המצב של הנתבים למחשבים אישיים וציינתי שמהירות המעבדים ונפח הזכרון כבר אינם הגורם המבדיל בינהם, אלא מערכת ההפעלה והתכונות שרצות עליה.
בעקבות אותו פוסט קבלתי תגובה די נזעמת מאחד היבואנים הגדולים של נתבים בייתים שטען בפני שהחומרה היא המרכיב המשמעותי ביותר בכל נתב. מבחינת אותו יבואן, שכבר אינו פעיל היום, החומרה היא זו שמפעילה את הרשת הביתית ואת החיבור לאינטרנט ואילו ממשק המשתמש (הקושחה) הוא מנגנון הגדרה שמשתמשים בו לעיתים רחוקות.
כששאלתי את אותו יבואן, אם כך הדבר – מדוע על הנתב הפופולרי ביותר שהוא מייבא, מתקינים חלק גדול מהרוכשים את קושחת DD_WRT ולא משתמשים בקושחה המקורית, הוא היסס לרגע ואז ענה: "אין לי מושג על מה אתה מדבר"…
הסיבה שבגללה אני מעלה מהאוב את הפוסט הזה היא ראיון שקיימתי במסגרת CES 2013 עם ג'ון איגן (John Egan), מחברת Marvell בנושא תקן G.hn.
בתמליל הראיון עם איגן, כאשר שוחחנו על מועד הגעת מוצרים המבוססים על התקן לשוק, כדאי לשים לב למשפט "… שהיצרנים יתחילו לבנות את המוצרים". בזמן הראיון שאלתי את איגן מה הכוונה "לבנות" – האם לא דלגנו על שלב? האם אין צורך לתכנן ולבדוק את המוצר לפני שבונים אותו?
איגן, שמגיע מחברה המייצרת מעבדים (Marvell), חייך וללא בושה הסביר ש-Sigma ויצרני רכיבי ה-G.hn האחרים, מוסרים לחברות הבונות את המוצרים רכיבי סיליקון ותכנון אלקטרוני מלא ובדוק. מכאן, הדרך של החברות למוצר מוגמר היא קצרה ופשוטה – בבחינת Copy and Paste. בתמונה משמאל יש צילום של הלוח של שני נתבים שונים. אתם מוזמנים למצוא את ההבדלים…
המגמה הזו, שבה יצרניות רכיבים כמו Broadcom או Marvell הן בעלות הידע האמיתי על הטכנולוגיה ומעבירות אותו לקבוצה קטנה של יצרני OEM ו-ODM, הולכת בשנים האחרונות וצוברת תאוצה. היא הופכת את המותגים המוכרים למכונות שיווק ומכירות, בעוד שהידע הטכנולוגי של חוברות אלה הולך ומצטמק.
מי שעוקב אחרי סקירות הנתבים שלי ראה לא פעם איך הלוחות של נתבים, המגיעים מיצרנים שונים, כמעט זהים לחלוטין זה לזה. בנוסף, הלוחות הם ג'נרים באופים ולעיתים כוללים מיקום לרכיבים נוספים, כמו יציאות USB או כניסות WAN שהמשווקות בוחרות שלא לממש, למרות שהתכנון שהועבר אליהן תומך בכך.
מצב זה נובע מכך שהחברות התקשורת המוכרות לנו, כבר כמעט ואינן מתכננות את המוצרים בעצמן. הן רוכשות מוצרים כמעט מוגמרים מיצרנים סינים וטייואנים, הנמצאים בקשר עם יצרני הרכיבים, ורק מאפיינות את התכונות שבהן יתמוך המוצר ואת האריזה החיצונית. גם הקושחה, שלכל משווק יש בה מאפיינים יחודיים של צורה וצבע, היא בסופו של דבר רק מעטפת לפונקציונאליות זהה שפותחה על ידי יצרן הרכיבים.
בניגוד לעבר שבו היה למותג משמעות, שוק מוצרי התקשורת לסביבה הביתית עבר קומודיזציה מלאה שמשמעותה מחירים נמוכים ושולי רווח קטנים. על מנת להתמודד בשוק תחרותי שכזה, אי אפשר להחזיק מחלקות הנדסה ותמיכה ענקיות.
תשאלו את סיסקו שסוף סוף הצליחה להיפטר מהמותג Linksys שכבר זמן רב לא מייצר הכנסות משמעותיות, אבל בולע משאבי שיווק ותמיכה אדירים. מעניין יהיה לראות מה תעשה חברת Belkin עם המותג הזה.
תודה על המידע המעניין.
שאלה לי בהקשר לנ"ל ולנתבים.
יש לי דירה ממוצעת ישראלית.
אחד החדרים הנו הממ"ד. בממ"ד ממוקמת תשתית של הוט ובתוכם ה-HotBox. אל נתב זה מחוברים קווית 2 מחשבים.
יתר המחשבים בבית מחוברים באמצעות רשת אלחוטית.
עקב הקליטה הגרועה ביתר הבית, שמתי בסלון נתב של Linksys מדגם WRT350N עליו התקנתי קושחה של DD-WRT והוא מחובר באמצעות Wireless Bridge לנתב של הוט.
גם החיבור אליו לא מאד אמין. לעיתים, מחשב אשר ממוקם בסלון מתחבר לנתב של הוט המרוחק ולא לנתב של לינקסיס המאד קרוב אליו.
כיצד ניתן לפתור בעיה זו ולקבל חיבור מהיר ואמין של הרשת האלחוטית?
לכאורה התשובה הנה לנוצי את התשתית של הוט מחוץ לממ"ד, אלא שאז שני המחשבים שהנם החשובים ביותר ייאלצו לעבור לחיבור אלחוטי ואז לא עשיתי כלום.
אשמח לעצה.
תודה.
אמיר.
אמיר, הפתרון הטוב ביותר הוא ליצור רשת WAN בין הנתבים ע"י כבל.
כל פתרון אחר (כמו אנטנה עם פרינגלס בכיוון הנגדי) הוא בבחינת פלסטר במקום טיפול שורש.
לביא, האם שני הבורדים בתמונה הם של אותו יצרן, רק וורסיה שונה?
סביר ל הניח ששניהם יוצרו על ידי אותו ODM ופשוט נארזו עבור שני משווקים שונים.