למה התפטרה מנכ"לית איגוד האינטרנט הישראלי?
איגוד האינטרנט הישראלי היא עמותה ללא כוונת רווח העוסקת, בין השאר, בניהול מרשם שמות המתחם (domain) תחת הסיומת il. וניהול צומת התקשורת IIX המקשר ספקיות אינטרנט (ISP) וגופים אחרים בישראל.
מדובר בשני משאבים לאומיים, החיונים לתפקודה השוטף של מערכת האינטרנט בישראל, שמטעמים היסטוריים התגלגלו לניהולו של האיגוד.
בהנהלת האיגוד עומד ועד בן 9 חברים הפועלים בהתנדבות וללא שום תמורה חומרית ובנוסף מועסקים בו בשכר כ-20 עובדים. למרות היקף כוח האדם הזה ותקציב פעילות כולל העומד על כ-10 מיליון שקל בשנה, התנהל איגוד האינטרנט הישראלי עד אמצע 2011 ללא מנכ"ל.
העובדים, שפעלו ללא יד מכוונת, מבלי שיש להם נהלים ברורים וחלוקה מסודרת של סמכויות, קיבלו הוראות ישירות מחברי הוועד, שלא תמיד הצליחו לעבוד באופן הרמוני. לא פעם, גלשו החיכוכים בין חברי הוועד החוצה והעובדים עמדו חסרי אונים מול הוראות סותרות ולחצים בלתי אפשריים.
בתחילת 2011 הגיע הוועד למסקנה שהדרך היחידה להפוך את האיגוד לארגון מסודר, הפועל בצורה קוהרנטית, היא למנות מנכ"ל שירכז את פעילות העובדים וישמש כאיש הקשר בין הוועד לעובדים. המלצה ברוח דומה קיבל הוועד גם מנעמי בר-ניר מחברת CallteC שביצעה באיגוד סקר ארגוני מקיף (דוח "בר-ניר").
למרות שמהלך זה נתקל בהתנגדות של חלק מחברי הוועד, מונתה במחצית 2011 הגב' אתי אקרלינג למנכ"לית האיגוד. בתפקידה האחרון שימשה אקרלינג כמנהלת פרויקטים בהנהלת בתי המשפט והרשות לאכיפה וגביה והתמחתה בהסבת מערכות מידע ותיקות למערכת חדשה.
כבר בראשית דרכה באיגוד בנתה אקרלינג נוהלי עבודה מסודרים, מיסדה את תהליכי הרכש וגיוס כוח האדם והחלה בפיתוח תקציב לשנת הפעילות 2012. הפעילות של אקרלינג לריכוז פעילות האיגוד תחת אחריותה והפיכתו למוסד מאורגן, תוך ניתוק הקשר הישיר בין חברי הוועד לעובדים, לא התקבלה בברכה על ידי חלק מחברי הוועד.
בעוד שנשיא האיגוד באותו זמן, הפרופ' ישע סיוון, סייע לאקרלינג בבניית מבנה ארגוני סטנדרטי, בו חברי הוועד משמשים כ-"דירקטוריון" של האיגוד כשהמנכ"לית והעובדים משמשים כזרוע הביצועית, היו חברי וועד שהתנגדו לכך נמרצות. אותם חברי וועד לא קיבלו את הסיטואציה החדשה בה הם מנותקים מהפעילות היום-יומית, תוך שהאחריות לתפעול השוטף של האיגוד וניהול העובדים שלו עוברת למנכ"לית.
כתוצאה מכך נוצר בתוך האיגוד ויכוח עקרוני לגבי תפקידו של הוועד, הסמכות שיש לו בניהול העובדים ומידת המעורבות שלו בתפעול היום-יומי השוטף. הויכוח הגיע לשיאו סביב הפעילות התשתיתית שהוזכרה לעיל – רישום מתחמים (domain) ותפעול מחלף ה-IIX, אשר מהווים 99% מהכנסות האיגוד וכ-55% מהוצאותיו.
בסופו של דבר, ואחרי לחצים רבים מצד וועדת התשתיות של האיגוד קיבל הוועד, באמצע 2012, החלטה להוציא מתחום אחריותה של המנכ"לית את כל הפעילות התשתיתית של האיגוד. במקביל החליט הוועד על הקמת וועדת תשתיות עצמאית, הפועלת במנותק מוועד האיגוד, שיש לה עצמאות מוחלטת בניהול תחום התשתיות של האיגוד.
החלטות אלה התקבלו למרות שלחברי הוועד היה ברור שהוצאת תחום פעילות זה מתחום אחריותה של המנכ"לית מעקר את את תפקידה, ובמידה מסויימת, הופך אותה למיותרת.
למרות מרכזיותו של הדיון וההשלכות העקרוניות שלו לגבי מבנה האיגוד ואופן ניהול מטרותיו, התנהל עד אז הדיון בחדרי חדרים מבלי שהוא חשוף לביקורת ציבורית. חברי האיגוד עצמם נחשפו לויכוח העקרוני לגבי חלוקת העבודה בין הוועד לבין העובדים, רק במהלך אסיפת האיגוד שנערכה בסוף אוקטובר 2012. גם מבקר האיגוד לא מצא לנכון להתערב בתהליכים אלה.
בסוף אותה אסיפה, שהיתה יצרית וסוערת, וכאשר היה ברור שחלק מחברי הוועד אינם מוכנים לוותר על מוקדי הכוח אותם צברו במהלך השנים, החליטה אקרלינג לסיים את עבודתה. הוצאת תחום התשתיות מתחום אחריותה, רוקן את תפקידה מתוכנו העיקרי והיא חשה מיותרת. למותר לציין שגם החיכוכים הפנימיים בתוך הוועד תרמו רבות להחלטה זו.
בסוף 2012 היא הודיעה לוועד האיגוד על התפטרוה שנכנסה לתוקף בראשית 2013. בימים אלה מנסה האיגוד לאתר מנכ"ל חדש שיצטרך להתמודד עם המבנה הארגוני המוזר שנוצר באיגוד. בינתיים ממשיך תחום התשתיות באיגוד להתנהל כגוף עצמאי הפועל במנותק מהאיגוד.
המבנה הארגוני שנוצר, בו חלק מרכזי מפעילות האיגוד אינו נמצא באחריות המנכ"ל, מסכן את האיגוד ויש לו השלכות נרחבות ביותר על עתידו ואופן תיפקודו. ישנם אף כאלה, ובינהם חברי וועד מרכזיים, החוששים שמהלכים אלה יביאו בסופו של דבר לפיצול הארגון לשניים, כשהחלק התשתיתי פועל במנותק מהאיגוד עצמו. זהו מדרון חלקלק שאת סופו קשה לשער.
עדכון (19/2/2013): גורם, שאינו חבר בוועד האיגוד ושביקש להשאר בעילום שם, העביר לי את הלינק הזה (צילום ממנו יש בתמונה משמאל) המוכיח את עצמת הויכוח שהתקיים בתוך ועד האיגוד לגבי תפקידו של המנכ"ל וסמכויותיו.
לביא, עליך לבדוק היטב את העובדות:
1. המנכ"ל לא התפטר. הייתה הסכמה על סיום כהונתה, וכל ההחלטות שהתקבלו בועד היו ברוב מוחץ, של לפחות 6 מתוך 9 חברים. בחלק מההצבעות, רוב גדול יותר.
2. ההחלטה למנות מנכ"ל התקבלה ללא מתנגדים בהחלטת הועד המנהל אז, וקדמה להזמנת דוח בדיקה של חברת Calltech. שני המהלכים היו חלק משיפור ארגוני של האיגוד.
3. נשיא האיגוד בכניסת המנכ"ל לתפקיד (אפריל 2011) היה עבדך הנאמן, רימון לוי. רק בפברואר 2012 נבחר ישע סיוון כנשיא.
4. התקיימו דיונים עקרוניים על תפקידו של הועד- כארגון שהתחיל במתנדבים בלבד, שעשו הכל במו ידיהם. הגידול בהיקפים המחייב שינוי במה שנקרא מעבר מ"אקזקוטיבה" ליותר "דירקטיבה". אמנם היו דיונים, הסיכומים התקבלו בהסכמה.
5. בנושא המודל לניהול תשתיות, אכן נדון והוחלט על שינוי שישתף יותר את הציבור בתהליכי ניהול תשתיות. בימים אלו, עולה אתר המתאר את התהליך ומבקש הערות מהציבור לקראת המשך קבלת החלטות:http://www.isoc.org.il/legal/public.html
באסיפה השנתית הבעתי דעתי בנושא ואחזור על זה כאן: מונה מנכ"ל והוא לא טוב – יש להחליפו. כל עוד לא הוחלף לא הגיוני להוציא משליטתו כל פעילות של הארגון. תפקיד מועצת מנהלים הוא לכוון את המנכ"ל ולבקר אותו. אין להטיל על מועצת מנהלים ניהול פעילות שוטפת. אם ימונה מנכ"ל חדש ללא שינוי אירגוני זה יברח גם הוא – וחבל
[…] לטענת שיפמן, אקרלינג החליטה לסיים את תפקידה לאחר שהבינה, כי לא תוכל לבצע אותו עם סמכויות ומלוא העצמאות הניהולית הנדרשת. שיפמן טוען, שאקרלינג פוטרה מתפקידה ולא סיימה את עבודתה מרצון. בין היתר, הוא כותב, כי עם כניסתה לתפקיד, איתרה אקרלינג נושאים רבים שצריך היה לטפל בהם – בעיקר ליקויים בנושאים ארגוניים וניהוליים. חלק מהליקויים צויינו בדו"חות שהזמין הוועד והופץ לכל חברי האיגוד. […]