איך הפכתי לחבר מן המניין בוועד איגוד האינטרנט הישראלי
מואב (Moab) היא עיירה קטנה במדינת יוטה, הנמצאת במרכז הרמה המדברית המכונה Colorado Plateau. המרכז העירוני הקרוב ביותר אל העיירה בת 5,000 התושבים היא סאלט לייק סיטי, המרוחקת ממנה כמעט ארבע שעות נסיעה.
למרות קוטנה ובדידותה, זכתה מואב במספר אוצרות טבע וברדיוס של כ-25 ק"מ סביבה, ממוקמים 3 פארקים מרשימים. ה-Arches NP, ה-Canyon Lands NP וה-Dead Horse Shoe SP מושכים אליהם מדי שנה מאות אלפי מבקרים שהופכים את העיירה לנקודת יציאה פופולרית לטיולים וסיורים.
סביב מואב התפתחה גם תיירות אקסטרים מפותחת, כמו קפיצות בסיס (Base Jump), טיולי אופניים וטיולי 4X4 אתגריים, שגם הם מביאים לעיירה מבקרים רבים. עונות התיירות העיקריות במואב הן הסתיו והאביב, אבל גם בקיץ הלוהט מגיעים אליה תיירים רבים.
חודשי החורף הקפואים נחשבים לעונה המתה במואב וכך, כשהגעתי למלון בערב השנה החדשה (2014) והתענינתי בחגיגות הצפויות בעיר, הסבירה לי פקידת הקבלה שפשוט אין כאלה. אין זיקוקי דינור, אין תהלוכה, אין ספירה מ-10 אל השנה החדשה ובפועל, העיירה די נטושה. סיבוב קצר ברחוב המרכזי (US191) רק חיזק את דברי פקידת הקבלה.
בשעה 18:00 בערב, כשהטמפרטורה בחוץ סביב אפס מעלות, אין נפש חיה ברחוב, כל החנויות והמסעדות סגורות והאור דולק רק בתחנות הדלק ומזנוני המזון המהיר. את ארוחת הערב אכלתי, בלית ברירה, ב-Burger King ואז חזרתי למלון, העלתי לפייסבוק את התמונות שצילמתי ופרסמתי את הפוסט שכתבתי על החוויות של אותו היום.
לפני שהלכתי לישון, עברתי על תוכנית הנסיעה של היום הבא, ציינתי לעצמי את נקודות העצירה המתוכננות, כיוונתי את השעון המעורר ב-Nexus 4 ל-6:30, העברתי אותו למצב רטט והלכתי לישון. בסביבות השעה 3:00 בבוקר החל הטלפון במחול ריטוטים על השידה שליד המיטה והעיר אותי. על הצג מזוהה השיחה כ-" איגוד האינטרנט הישראלי" ועל הקו רחל מהאיגוד שמספרת לי שדר' טל פבל, שנבחר אך לפני 6 שבועות, החליט להתפטר והמועמד הבא אחריו – ניב קלדרון – אינו מעוניין להיות חבר בוועד.
לפיכך היא פונה אלי, האחרון ברשימת המועמדים, ובודקת אם אני מעוניין להצטרף כחבר בוועד. אני משיב לה בחיוב ובגלל הפרשי השעות בין ישראל לארה"ב, אנו מסכמים שהתקשורת ביננו בימים הקרובים תהיה בדואר אלקטרוני. היא מסיימת את השיחה בברכת ברוך הבא לאיגוד ומנתקת. למרות השעה הלא שגרתית, אני מתקשר לאשתי ומספר לה את החדשות. אורלי, שמלווה אותי כבר כמעט 30 שנה, היא אישה חכמה שיודעת לנתח סיטואציות מעין אלה בצורה חדה וברורה. אנו משוחחים בקצרה על הנושא ומסכמים לדון בו בהרחבה בימים הבאים ובשעות קצת יותר סבירות.
השעה כבר כמעט 3:20 בבוקר ואט אט חוזרת האפילה ומשתלטת על החדר במלון. דרך חריץ הוילון ניתן להבחין בקרח המצטבר על המכוניות החונות ברחוב הדומם של מואב. אני שם את הטלפון בחזרה על השידה, מניח את הראש על הכרית ותוך פחות מ-2 דקות נרדם שנית. למרות כל הסיכויים, הפכתי להיות חבר בוועד איגוד האינטרנט ל-3 השנים הקרובות. כנראה שבאמת צוחק, מי שצוחק אחרון…
בהצלחה
מעולה! בהצלחה!
לא יאומן לא מאמין שכמעט פספסתי את הפוסט הזה
מזל טוב! אני מקווה שתנצל את ה"פרצה" הזו ותביא סוף לשחיתות.