כך ויתר איגוד האינטרנט על הכנסה של למעלה מ-5 מיליון שקל
עם כניסתי לוועד איגוד האינטרנט הופתעתי לגלות שבעלי שמות מתחם (domain) בסיומת IL, שרשמו אותם לפני ה-1/1/1999, פטורים מהצורך לשלם עבור חידוש הרישום.
פטור זה נובע מכך שעד תחילת שנת 1999 לא גבה איגוד האינטרנט תשלום על חידוש שמות מתחם וסיפק שירות זה בחינם.
באותה שנה החליט איגוד האינטרנט על שינוי הכללים והחל לגבות $60 עבור רישום שם מתחם ו-$20 עבור חידושו לשנתיים נוספות. במקביל לכך, החליט האיגוד לפטור מתשלום את מי שרשם שם מתחם לפני מועד זה ובפועל לתת לבעליו זכות ניצחית על השם.
בבדיקה שערכתי, הסתבר לי שקיימים היום כ-9,000 שמות מתחם שנרשמו עד תחילת שנת 1999. הערכה גסה, המתבססת על הסכום שמקבל איגוד האינטרנט מכל חידוש, מגלה שבמהלך 15 השנים האחרונות הוא ויתר על הכנסות של מאות אלפי שקלים בשנה, והכנסה כוללת הנאמדת בלמעלה מ-5 מיליון שקל!
למרות היקפו העצום של הסכום, הופתעתי פעם נוספת כשהתברר לי שהאיגוד לא עושה מאמץ אמיתי לגבות תשלום מבעלי 9,000 שמות המתחם הללו.
לפני מספר ימים הציג לי חבר האיגוד הוותיק רפי הוידה, את פרוטוקול האסיפה הכללית של האיגוד של שנת 2006 ממנו מסתבר שכבר לפני 8 שנים הועלתה לדיון האנומליה הזו.
לפני הנוכחים באותה אסיפה הוצגה חוות הדעת של מבקר האיגוד, רו"ח דב פניני, שבדו"ח המסכם שלו לשנת 2005 המליץ בסעיף 4 (עמוד 45 בפרוטוקול) "למצות ולסיים הדיון בנושא שמות מתחם שנרשמו לפני 1999" .
לאחר דין ודברים שהתנהל באסיפה בנושא זה, סיכם את הדיון דורון שיקמוני, בזמנו חבר ועד האיגוד ואמר (עמוד 4): "לא היתה כוונה שהסדר המעבר יהיה תקף לנצח, ובודקים זאת שוב מבחינה משפטית. במידה ולא נהיה חשופים למטר תביעות משפטיות, נשמח להחיל כללים אחידים".
עד כמה שהצלחתי לברר, מאז לא נעשה דבר ולמרות ששניים מחברי הוועד אז, מכהנים בו גם היום – שאולה הייטנר ואמיר עציוני (שהיה אף נשיא האיגוד בזמנו), הנושא הוזנח.
בשבוע שעבר העלה חבר הוועד רועי שלומי הצעה לפיה יפנה האיגוד, בדואר אלקטרוני, לכל בעלי האתרים שנרשמו לפני 1999 ויעודד אותם לעבור למסלול חידוש רגיל, זאת כדי ליהנות מיכולות הניהול המשופרות של הרשמים המוסמכים ומתוך הכרה בחשיבות של פעילות האיגוד.
בעד הצעה זו הצביעו רועי שלומי ואני, התנגדו לה אלון הסגל (נשיא האיגוד), ליאור קפלן, נאווה גלעד ומני לוי. אמיר עציוני ושאולה הייטנר, שנכחו באיספה של 2006, בחרו שלא להצביע על הצעה זו.
חלק מהמתנגדים להצעה תלו זאת בכך שהם עדיין מחכים להמלצת… ניחשתם נכון – היעוץ המשפטי. וכך 8 שנים אחרי האסיפה של 2006, מעדיפים חברי הוועד לעסוק בחוות דעת משפטיות, במקום להסכים לפעולה פשוטה שיכולה להניע מהלך שיביא להגדלת הכנסות האיגוד.
ולסיום, אי אפשר בלי הפתעה נוספת – בעת התחקיר על הנושא הזה, התברר לי כי יש חברי ועד, בהווה ובעבר, המרוויחים באופן אישי מהמצב הזה. שאולה הייטנר למשל, החברה הותיקה ביותר בוועד, היא הבעלים הרשום של שם מתחם אחד ובנוסף היא אשת הקשר העיקרית (Administrative Contact) של שניים נוספים, שכולם נרשמו לפני 1999 וכבר 15 שנה מנצלים את הפטור מדמי החידוש.
במהלך השנים הללו, בהם היא מכהנת כחברת ועד באיגוד, היא נחשפה לעלויות הכרוכות באספקת שירותי מרשם שמות המתחם ואף עודדה הוצאות לפעילויות חברתיות שונות. אבל מסתבר שכאשר זה מגיע לכיסה הפרטי – היא לא חושבת שראוי לתת דוגמא אישית ולשלם עבור שירות שהיא מקבלת מהאיגוד.
שלום לביא,
אני מאוד מעריך את חשיפת הדברים שנכתבו בכתבה ומחזק אותך בניסיונותיך לחולל מהפך באיגוד ולהביא לתיקון של נושאים רבים. לא יתכן שבגוף ציבורי הנושאים השונים שבטיפול האיגוד ישארו בחשכה.
כל הכבוד
מאיר רז
כל הכבוד על הניסיון, אבל למה בכלל עלה הצורך לשלם עבור חידוש הדומיין? אינטרנט שייך לכולם לא? למה שאני אקנה לי שתי אותיות. אולי אפשר עוד להבין את הצורך ברכישה ,הרי משהו מקליד את שם האתר בDNS אבל אבל גם לחדש כל שנה?
סליחה, אני לא מבין מה הסיבה.
תודה.
גורג' – התשובה הפשוטה היא שלצורך שמירת שמות המתחם (DOMAIN) מחזיק האיגוד שרתים, רוכש רוחב פס ומעסיק בעלי מקצוע. הוא עושה זאת באופן קבוע, לאורך שנים, גם לטובת שמות מתחם חדשים וגם לטובת אלה הקיימים.
כיוון שאיננו יודעים כמה זמן אתה עומד להשתמש בשם המתחם, אנו קובעים עלות שנתית, ששיעורה קבוע, הן לרכישה והן לחידוש ובכל שנה אנו גובים בדיוק את אותו סכום.
כל הכבוד ותודה על החשיפה . בהצלחה !
בעבר הרישום היה ידני ולכן כל דומיין שנרשם דרך האתר הבלעדי שלהם עבר אישור ידני של מישהו שם, במהלך הסקירה והרישום, אם מצא חן בעיני הסוקר דומיין מסויים שהרגע נרשם הוא פשוט רושם אותו לעצמו או לאחר והלקוח שרצה את הדומיין מגלה באיחור קל שפתאום הדומיין תפוס.
דבר נוסף הוא: באותם זמנים הדומיינים הסופר קצרים אות בודדת או 2אותיות חולקו למקורבים ולא לציבור
לביא, תודה על החשיפה וכל הכבוד. אתה עושה עבודה מעולה ואני שמח שאני עוקב אחריך.
הנושא החשוב הזה אכן נמצא בבדיקתה של מנהלת עמותה, כפי שהיא דיווחה בשבוע שעבר. אני נוטה לתת לה לסיים את הבדיקה שלה מאחר ואולי נראה שקל לשנות באחת את חוזה הבעלות על שמות מתחם עם הרוכשים, אך מתברר שכל שינוי שכזה גורר אחריו תהליך מורכב שעלותו בסופו של דבר יכולה לגמד את הרווח.
איגוד האינטרנט מכבד את זכותו של כל רוכש כלקוח, כל רוכש זכאי לשמור על תנאי הרכישה שלו וכל שינוי מחייב, כפי שנאמר תהליך לא טריוואלי. התהליך לא יכול להתבסס על רצונם הטוב של חלק מהרוכשים להמיר את תנאי החוזה שלהם.
מנגד, העקרון של כללי רכישה אחידים חשוב וימשיך להיבדק, כפי שנאמר, על ידי המומחים שימליצו על תהליך מושכל המבוסס רציונלית ולא אינטואיטיבית.
אני מצר על כך שהתהליך לוקח זמן כה רב וגם זה ייבדק.
בסופו של דבר, מה זה משנה? גם ככה לאיגוד יש יותר מידי הכנסות והוא מוציא מליוני שקלים בשנה על מטרות הזויות ולא קשורות לתפקיד שלו.
למה שלא יפחיתו את עלות רישום הדומיינים?
בתגובה להכרתו של אלון הסגל, בארגונים תקינים יש לשים גבולות ותאריכי יעד לכל ועדה ולכל משימה, גם מקרה שלכם, לא יתכן שהתהליך נמשך שנים. ממליץ לכם לשים תאריך יעד קרוב (יחסית) ואני בטוח שיעמדו בו.
האם במהלך ה"בדיקה" שאיגוד האינטרנט מדבר עליה יבדקו גם למה מישהי שהיא חברת ועד לא משלמת על הדומיינים שלה? איפה המבקר של האיגוד בכל הפרשה הזאת?
איזה תותח אתה. סחטיין
הוכחה נוספת שאיגוד האינטרנט פועל לשרת את קהילת האינטרנט, ו**לא*** למקסם הכנסות. כך גם האיגוד עבר לפני שנים למודל רשם-מרשם, למרות שהיה ידוע שזה יוריד את ההכנסות לאיגוד. כלומר, עשה את הדבר ***הנכון*** לקהילת האינטרנט ולאו דווקא לאינטרס הכספי.
במקרה הספציפי, הבעיה היא הפעלה רטרואקטיבית של כללי רישום שהשתנו בשנת 2000. זה אינו דבר טריוויאלי משפטית וטכנולוגית (למשל, לפני 1999 היה מותר לרשום שם עם תו אחד, ויש בעיה להעביר אותו לכללים חדשים). תשלום על חידוש איננו העיקר כאן.
על אף כל הנאמר, האיגוד קיבל ב 2008 החלטה שהוא פועל להחלת הכללים על שמות מתחם שנרשמו לפני 1999 – ואני מודה שלא פעלנו מספיק נמרצות בעניין. אני תומך בנקיטת צעדים שיביאו להחלת אותם הכללים על כל שמות המתחם, אבל במסגרת תכנית מסודרת, לטווח ארוך – כדי למנוע חשיפת האיגוד לתביעות משפטיות ולאפשר ישימות טכנולוגית.
הכותב היה חבר הועד המנהל של איגוד האינטרנת בין השנים 2004-2013, מתוכם 5 שנים נשיא. כיום חבר העמותה מן השורה.
את התשובה של רימון יש לקרוא לאור הגילוי שהוא נותן בסופה. רימון לוי כיהן כנשיא האיגוד בתקופה הקריטית שבה היתה חובה ליישם את ההבטחה שניתנה באסיפה החברים מ-2006. באותה תקופה היתה בפניו חוות דעת משפטית מקיפה, הגורסת שניתן להחיל את כללי הרישום החדשים על שמות מתחם שנרשמו לפני 1999 והסיכון המשפטי הכרוך בכך אינו מהותי. למרות שכנשיא האיגוד היו לו 5 שנים לקדם את הנושא (בין תחילת 2006 לסוף 2011) הוא מוסמס לחלוטין ולראיה, בפועל לא נעשה דבר. ההצעה של רימון לבצע זאת בתוכנית מסודרת לטווח ארוך נועדה לדחות את הנושא עוד יותר. בנקודה זו אינני מסכים עימו וסובר שאחרי 15 שנה של הזנחה, הגיע הזמן לפתור את הנושא הזה אחת ולתמיד. אני מבטיח לא להרפות מהנושא עד שיגיע לכלל פתרון.
[…] כ-9 חודשים, כשנודע לי לראשונה על האפליה בין בעלי שמות המתחם בישראל, היה לי ברור שיש […]