NetCHEIF Blog

בין מאות מסיבות העיתונאים ואלפי המוצרים החדשים שאייפנו את תערוכת CES 2016, דווקא ההכרזה של רייד הסטינגס (Reed Hastings), המנכ"ל הנמרץ של חברת Netflix, היא לטעמי החשובה והמשמעותית ביותר.

ההחלטה של החברה לפתוח את שירות ה-VOD שלה לשימוש חופשי במרבית המדינות על גבי הגלובוס, ובכלל זה גם בישראל, הפכה אותה במחי יד לחברת הטלוויזיה הגדולה בעולם.

את המשמעות של צעד מהפכני שכזה לא ניתן לבחון בהסתכלות קצרת טווח על הצע התכנים המוגבל, על חוסר התמיכה בעברית ועל העדרן של תוכניות ילדים וספורט.  להכרזות "שוברות שיוויון" מסוג זה אין אפקט מיידי ולתוצאות שלהן לוקח זמן להיבנות ולהתעצם כשבמקביל, לוקח לקהל הרחב זמן להבין, להפנים ולמצות את מלוא ההשפעה שלהן.

היצע התכנים המוגבל בישראל, הנובע בעיקר מהסכמי זכויות הפצה אנכרוניסטים שנחתמו בעבר, היא בעיה שתיפתר על ציר הזמן.  כבר היום ברור שהזכויות לסדרות החדשות של Netflix לא ימכרו יותר בבלעדיות, ובמקביל לזמינותן בערוצי הכבלים והלווין, הן יהיו זמינות גם במסגרת השירות של החברה.

העדרה של תמיכה בעברית היא אכן מכשול, אך היא אינה בעיה מהותית לדור חדש של צופים צעירים, שהאנגלית שגורה בפיהם והמורגלים בצריכה של תכנים בין לאומיים.  העובדה שבשירות יש תמיכה מלאה בערבית, מעידה שבעיית ה-"ימין-שמאל" האקוטית נפתרה ושבסופו של דבר מדובר רק על השקעה בתרגום.

ב-"ערוץ לינארי" לוח השידורים נקבע מראש על ידי הגורם המשדר אותו ולצופה בו אין אפשרות לשנות את סדר הצגת התכנים.  מרבית ערוצי הכבלים והלווין הם ערוצים לינארים.  "ערוץ לא-לינארי" הוא אוסף של תכנים שהצופה יכול לבחור בניהם ולקבוע את מועד שידורם כרצונו.  שירות ה-VOD הקיים בכבלים ובלווין הוא דוגמא לערוץ לא לינארי.

חסרונן של תוכניות ספורט וחדשות היא תוצאה של השירות הלא-לינארי של Netflix והיא קיימת בכל טריטוריה בה היא פועלת.

כך למשל, מי שגר בארה"ב ומעוניין לצפות בשידורי ספורט, פותר זאת על ידי רכישת מנוי יעודי ל-ESPN ומקבילו האנגלי רוכש מנוי ל-iPlayer של ה-BBC.

Netflix אינה ממוצבת כתחליף ל-HOT ו-YES, אלא כמענה לשינויים המבניים המתרחשים באופן בו נצרכת היום מדיה ויזואלית.  הצופים בעולם הרחב נוטשים אט אט את חברות הכבלים והלווין, המספקות אין ספור ערוצים לינארים שרובם ככולם אינם מעניינים את אף אחד, והם עוברים לצפיה בשירותי "הזרמה לפי דרישה" (VOD) ולצריכת ערוצים ספציפיים המעניינים אותם.

בנוסף, היכולת של Netflix לנטר את הרגלי הצפיה של כל אחד ממנוייה, לקטלג את הז'אנרים המועדפים עליהם ולמדוד את הרייטינג של כל סדרה וסרט, מאפשרים לה לתפור לכל צופה מסגרת אישית המתאימה לו.  באופן זה השירות של החברה הופך להיות כפפה המתאימה בדיוק למידותיו של כל לקוח, עובדה הגורמת לו להמשיך ולשלם מדי חודש את דמי המנוי הצנועים.

הצריכה של תכנים מסוג זה נעשית על ידי מחשבי הזרמה, פתוחים או יעודיים, מבוססי Windows או Android והתקני הזרמה כמו ChromeCast או Apple TV.  המנגנונים האלה הם כיום נחלתם של צרכנים בעלי מודעות טכנולוגית, אך ככל שהתכנים המוצעים יהיו אטקטביים יותר, המעבר אליהם יהיה נרחב יותר.

המיזם המשמעותי ביותר בתחום זה בישראל הוא סלקוםTV.  מיזם זה, שהיצע התכנים שלו כולל היום חלק מהתכנים של Netflix, הצליח לגייס כ-50,000 לקוחות שבמקביל נטשו את HOT ו-YES.  הלקוחות של סלקוםTV משלמים היום 99 שקל המהווים בין רבע לשליש מדמי המנוי של החברות המסורתיות – HOT ו-YES.

כללי המשחק בשוק הטלוויזיה משתנים והכניסה של Netflix לישראל, גם אם היא איטית ומהוססת, מהווה קטליזטור משמעותי.  השינויים בתחום הזה לא יהיו מידיים אבל מהרגע שהרכבת יצאה מהתחנה יהיה קשה מאוד לעצור אותה.  צריך רק לקוות שהרגולטור לא יתקע יותר מדי מקלות בגלגלים ולא יפעיל שיקולים פוליטיים בשוק שכבר זמן רב מצפה לשינוי מבני.