NetCHEIF Blog

בעוד כשבוע תתחיל בלאס וגאס תערוכת CES 2014 (עליה אפרט בפוסט נפרד), אבל אני החלטתי להקדים וכבר שלשום בערב (שבת) נחתתי בעיר.  את הימים שלפני התערוכה אקדיש לטיול קצר באזורים הנמצאים מזרחית לעיר – במדינות יוטה, קולורדו ואריזונה.

מרבית הפוסטים שאפרסם השבוע יסטו מהקו הרגיל של הבלוג ובמקום לעסוק בעניני אינטרנט, סלולר ולקשורת הם יתארו את מהלך הטיול.  את המסלול המתכונן לימים הקרובים ניתן לראות במפה המצורפת משמאל, כאשר אתמול (יום ראשון) התמקדתי בפעילות חוויתית הנוגעת בחלק המערבי של הגרנד קניון (Grand Canyon).

הגרנד קניון היא תופעה גאולוגית בת כ-2 מיליון שנה שנוצרה מכך שנהר הקולורדו חתר ערוץ באורך של כ-450 ק"מ, ברוחב של כ-15 ק"מ ובעומק של כ- 2 ק"מ.  הפארק הלאומי שהוכרז סביב הקניון הוא אחד המתוירים ביותר בעולם וכ-5 מיליון איש מבקרים בו מדי שנה.  סביב הקניון נבנו שלושה מרכזים תירותיים – בחלק הצפוני (שסגור בחודשי החורף), בחלק הדרומי ובחלק המערבי.

האיזור המערבי של הגרנד קניון מרוחק כ-3 שעות נסיעה ממרכז ההימורים התוסס של העיר לאס וגאס, עובדה המאפשרת טיול יומי שאינו כולל שהית לילה יקרה.  מדי יום יוצאים מלאס וגאס טיולים מאורגנים רבים, במגוון רחב של כלי תחבורה, אל המרכז התירותי המערבי הנמצא בשטח השמורה האינדיאנית של שבט ההולאפי (Hualapai).  ההולאפי מנצלים בחוכמה את פלא הטבע הנכלל באדמתם ועל שפת הקניון בנו מרכז מבקרים, מנחת תעופה ומגוון של אטרקציות המושכות, מדי שנה, קרוב לחצי מיליון מבקרים.

לאחר לא מעט התלבטויות החלטתי להפוך את הביקור בחלק המערבי של הקניון לחוויה אמיתית ובחרתי להגיע לשם באמצעות מסוק של חברת הטיולים Papillon.  הסיור בו בחרתי ממריא מהעיירה בולדר, הנמצאת כחצי שעת נסיעה מלאס וגאס, והוא כולל נחיתה בתוך הקניון עצמו, שיט על נהר הקולורדו ותצפית ייחודית משפת הקניון.

אחרי תהליך צ'ק אין וסרט בטיחות, מגיעה הטייסת(!), מעלה אותנו למסוק וממריאים.  בדרך אל הקניון עוברים בטיסה נמוכה מעל סכר הובר (Hover Dam) ואגם מיד (Lake Mead) אותם ניתן לראות בתמונה משמאל, חוצים למדינת אריזונה, טסים בתוך הקניון עצמו ואחרי כ-45 דקות נוחתים על שפת הנהר.

הטיסה במסוק שונה מאוד מטיסה במטוס – יש בו בסה"כ 6 נוסעים 2 מקדימה ו-4 מאחור.  כל נוסע מצוייד באוזניות ובמהלך הטיסה, הטייסת נותנת הסברים על המקומות מעליהם חולפים.  המסוק די רועש וגם קצת מתנדנד, אבל הנוף הנשקף מבעד לחלונות הענקיים מדהים והיום המקסים, נטול העננים, רק מוסיף לחוויה.  באלבום הפייסבוק אפשר למצוא את התמונות שצלמתי במהלך הטיסה ותמונות נוספות שצלמתי במהלך היום.  בצמוד לכל תמונה באלבום גם נתתי הסבר קצר המשלים את הכתוב בפוסט הזה.

אחרי 45 הדקות, שחולפות מהר מאוד, נחתנו בתוך הקניון, סמוך מאוד לנהר עצמו.  הליכה קצרה מביאה אותנו למעגן סירות קטן שממנו יוצאים לשיט קצר על נהר הקולורדו.  הגובה של הקניון, מהנהר אל ראשו, הוא למעלה מקילומטר, וצריך להביט מעלה מעלה על מנת לראות את שפתו.  המסוק מגמד גדלים ומרחקים ורק השיט האיטי על הנהר מאפשר להבין את גודלו האמיתי של הקניון.

אחרי השיט עולים שוב למסוק וממריאים, כמעט אנכית לחלוטין, את כל גובהו של הקניון.  בסוף הטיסה הקצרה נוחתים קרוב מאוד לשפת הקניון ומגיעים לאתר התירותי המרכזי בחלק המערבי – מרכז המבקרים והטיילת השקופה של הגרנד קניון.

הטיילת היא מבנה דמוי פרסה, בעל רצפת זכוכית, הבולט כ-20 מטר משפת הקניון.  באופן זה זוכים המבקרים – עד 120 איש בו זמנית – לתצפית מרהיבה של תחתית הקניון, שנמצאת כ-800 מטר מתחתם, כשכל מה שמפריד ביניהם הוא שכבת זכוכית בעובי של כ-7 ס"מ.

על מנת לשמור על השקיפות של הזכוכית ולמנוע שריטות, המבקרים נדרשים לעלות על הטיילת ללא שום חפץ (כולל טלפונים ומצלמות) ולעטוף את הנעליים בגרבי הגנה מיוחדות (אותם ניתן לראות בתמונה משמאל).  מי שמעוניין בתמונה על הטיילת עצמה, יכול להיעזר בצלמים מקומיים.

המראה הנשקף מהטיילת הוא מדהים ונותן תמונת מבט יחודית הן של הקניון הנפרש מלפנים והן של קרקעיתו, הניבטת מבעד לרצפת הזכוכית.  בנוסף ניתן לראות ממנו מספר מבני סלעים, המקודשים להולאפי, המזכירים נשר וכלב.

בתמונה משמאל ניתן לראות כיצד נראית הטיילת משפת הקניון.  בתום הסיור על הטיילת אפשר להסתובב בכפר האינדיאני הצמוד למרכז המבקרים, לצפות במופע פולקלור קצר ולראות את המבנים השונים בהם חיו האינדיאנים בעבר – אוהלי הטיפי לתקופת קיץ ובקתות הבוץ לתקופת החורף.

בתום הסיור על שפת הקניון, עולים למסוק ואחרי 45 דקות נוחתים בשדה התעופה בבולדר.

לא פחות משנתיים של עבודה ו-50 מיליון שקל השקיעה חברת yes במיזם החדש שלה, המיועד לאפשר צפייה בתכני הוידאו וה-VOD של החברה במכשירים ניידים.

השירות, המכונה yes GO, משתמש בתשתית האינטרנט ומציע, לראשונה בישראל, שירות טלוויזיה מסחרי רחב המבוסס על תשתית IP ‏(IPTV).   במהלך מסיבת העיתונאים אמר מנכ"ל yes, רון אילון, כי שלוש סיבות הביאו לפיתוח השירות – טכנולוגיות חדשות, מכשירים חדשים ושינוי בהרגלי ההצפיה של הלקוחות.

אלה הן סיבות משמעותיות אך גם אם נוסיף למשוואה את התחרות הקשוחה עם המתחרה המרה – חברת HOT, קשה להאמין שהן לבדן גרמו לחברה לבצע את ההשקעה העצומה בזמן ובכסף.

בשנים האחרונות הולכת ומתגברת תופעה המכונה cord cutters ("חותכי כבלים") – לקוחות שמאסו בחברות הכבלים המסורתיות והחליטו להתנתק מהשירותים שהן מציעות.  מחירי המנוי הגבוהים, אוסף הערוצים העצום, שברובו אינו רלוונטי ואין סוף השידורים החוזרים הביאו את הלקוחות לוותר על שירות הכבלים ולהתבסס על תכנים המצויים ברשת האינטרנט.

בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם מוצעים היום שירותים המאפשרים צפיה בתכני וידאו במחירים נמוכים להפליא.  כך למשל מנוי חודשי לשירות Netflix, החושף את המשתמש לאין ספור סרטים וסדרות, עולה $8 לחודש (כ-30 שקל).  שירות מקביל, המכונה HULU, מציע תכנים דומים באופן חינמי ומאפשר שדרוג לתכנים נוספים תמורת תשלום חודשי.  שירותים מסוג זה והאפשרות לצפות בתכנים חינמיים באמצעות DVB-T ("עידן פלוס"), מעודדים צרכנים להתנתק משירותי חברות הכבלים, לחסוך מאות שקלים בחודש ולהצטרף למיליוני ה-cord cutters.

עבור חברות הכבלים, שכבר השקיעו במערכי שידור, הקמת מרכזי שירות לקוחות ורכישת התכנים, העלות השולית של הוספת מנוי בודד היא כמעט אפסית.  המשמעות של האספקט הכלכלי הזה היא מלחמה בלתי פוסקת בתופעת הנטישה כיוון שכל לקוח שחברות מאבדות, הופכת לפגיעה ישירה בשורת הרווח שלהן.  אחד הכלים המשמעותיים ביותר במלחמה זו הוא שירותים ופיתוחים חדשים הגורמים ללקוחות להשאר מינויים בחברה ו-yes GO, המאפשר לצפות בשידורים גם במכשירים ניידים כמו טלפונים חכמים וטאבלטים, הוא אחד מהם.

יחד עם זאת ולמרות ההשקעה העצומה של זמן וכסף, אני לא משוכנע ששירות כמו yes GO הוא פתרון שיצדיק את עצמו לאורך זמן.  הלקוחות של היום מאסו בעולם התוכן המוצע על ידי חברות הכבלים והלווין ומעונינים במודלים חדשים המתאימים להם יותר.

הלקוחות של היום מחפשים ומוכנים לשלם רק על תכנים ספציפיים העונים לעולם התוכן שלהם ולא על סופרמרקט ענק של ערוצים, שהרוב המכריע שלהם אינו אומר להם דבר.  לפיכך, פתיחת סניף חדש של "סופרמרקט הערוצים", המאפשר צפיה בתכנים גם על מכשירים נוספים, אינה הצעד האסטרטגי הנכון.  זהו פתרון שהיה מתאים לפני 5 או 10 שנים, אבל היום הוא מאבד את הרלוונטיות שלו.

אם yes ו-HOT מעונינות לשמר את הלקוחות שלה עליהן להציע מודלים חדשים המותאמים לצרכים הספציפיים של כל לקוח.  הימים בהם היה ניתן להציע מודל של "one size fits all" חלפו והחברות צריכות לפתח כאלה שיאפשרו לכל לקוח לתפור את החליפה המותאמת לצרכיו ולתקציב שלו.  כך למשל יכולות החברות לפתח מודל שבו כל לקוח יבחר את רשימת הערוצים המתאימה לו ובמקביל לאפשר רכישת שירות VOD ללא קשר לכמות הערוצים שנרכשו.  רק כך יוכלו החברות להשאר רלוונטיות גם בעולם המשתנה סביבן.

אתמול בבוקר פורסם ב-The Marker ששר התקשורת עומד לחייב את חברת בזק למכור קו סיטונאי במחיר של 50 שקל.  עוד לא יבשה הדיו על הידיעה הזו וראשי בזק כבר סיפרו לכתב גלובס ש-"עבודת משרד התקשורת אינה מקצועית" ושהם יתנגדו בחריפות למהלך זה.

לראשי IBC (פרויקט הסיבים האופטיים) לקח קצת יותר זמן להתעשת, אבל אתמול בערב הם הדליפו ש-"יש סכנה מוחשית לפרויקט" כי המחיר ששר התקשורת עומד לכפות על בזק, נמוך מזה שהם מתכוונים לגבות (100 שקל).

מבולבלים?  מודאגים?  אני מציע לכם להירגע – אין שום סיבה להתרגש.

כל השחקנים בהצגה הזו – החל בשר התקשורת, עבור דרך בזק וכלה בראשי מיזם הסיבים – הם אינטרסנטים שמול עיניהם עומדות רק מטרות פוליטיות ועיסקיות.  ההנחה שכולם פועלים לטובת הצרכן, היא לא יותר מנאיביות ילדותית.

זה נורא יפה מצד IBC להכריז על עלות של 100 שקל ל-100Mbps סמטרי ולשכוח לספר לנו שזה לא המחיר ללקוח אלא המחיר הסיטונאי לספק (שכמובן אינו כולל את מרכיב הרווח שלו), את הנתב, את דמי ההתקנה ועוד השד יודע מה.

עד שלא מתייצב בפתח הדלת שלי טכנאי שמחזיק ביד אחת סיב אופטי של IBC ומודם תואם, שמחובר בצד השני לשירות שעובד, וביד השניה חוזה ברור עם מחיר מפורט, אני לא קונה את כל ההצהרות הבומבסטיות על שירות שיתחיל לעבוד ב-2014 ועל למעלה מ-10 חוזים חתומים עם כל ה-ISP.  לטעמי, כל אלה הם לא יותר מהצהרת כוונות נאה שבינתיים אין לה שום הוכחה בשטח.

זה גם מאוד יפה להדליף שאוטוטו, ממש בעוד רגע, שר התקשורת יכפה על בזק למכור קו סיטונאי ב-50 או 60 שקל ורק לשכוח שבזק היא חברה פרטית ולא כל כך מהר תתקפל.  כבר ראינו את היוזמות ה-"מופלאות" של משרד התקשורת כמו ה-NAKED DSL (שעולה כמו קו רגיל) והחבילה הצרה בכבלים (שהיא באמת צרה בתוכן אבל מאוד רחבה במחיר) – רעיונות מאוד יפים שהתנפצו אל מול קרקע המציאות.

כדאי שתזכרו שבשלב הזה הכל ספקולציות, בלוני ניסוי שמופרחים לאוויר והצהרות על כוונות שככל הנראה ישכחו בעוד שבוע.

תעירו אותי שכל זה יגיע לשלב התכלס.

לפני מספר ימים הכריז ארגון התקשורת העולמי (ה-ITU – ראשי תיבות של International Telecommunication Union) על השלמת השלב הראשון באישור תקן G.fast.  כשיושלם באופן סופי, התקני תקשרות שיתמכו בתקן זה יוכלו להעביר מידע במהירות של 1Gbps על קווי טלפון סטנדרטיים, למרחק של עד 250 מטר.

בעית ה-"קילומטר האחרון" היתה מאז ומעולם עקב האכילס של חברות התשתית ומיוחד אלה שהתבססו על כבלי נחושת, כמו "בזק".  בעוד שהחלפת כבלי הנחושת הקיימים בסיבים אופטיים, המגיעים עד לארון התקשורת השכונתי (FTTC) או עד הבניין (FTTB) היא משימה יחסית קלה, הרי שפריסתם עד לפתח הדירה של כל משתמש היא משימה מסובכת ויקרה.

המשמעות היא שקווי הנחושת הקיימים הופכים להיות צוואר הבקבוק של חברות הטלפוניה ומעמידים אותן בנחיתות טכנולוגית משמעותית מול פרוייקטים חדשים, המבוססים על סיבים אופטיים, המגיעים עד לדלת של כל לקוח (כמו זה של חברת החשמל – IBC).  כתוצאה מכך ובגלל העלות הגבוהה הכרוכה בהחלפתם, נאלצות חברות הטלפוניה להשקיע בטכנולוגיות המנצלות את התשתית הקיימת עד תום.  כך פותחו, לאורך השנים, סטנדרטים המאפשרים להעביר תקשורת על חוטי נחושת בקצבים הולכים ועולים – ADSL שאיפשר מהירות של עד 8Mbps,‏ +ADSL2 שאיפשר מהירות של עד 24Mbps ו-VDSL המאפשר מהירות של עד 100Mbps.

דוגמא ליישום VDSL ניתן למצוא בפרויקט ה-NGN של חברת בזק.  על מנת לחסוך את העלויות הכרוכות בפריסת תשתית חדשה ב-"קילומטר האחרון", התבססה חברת "בזק" על סיבים אופטיים המגיעים לארון הסעף השכונתי (MSAG) ומשם, לכל לקוח, על בסיס חוטי הנחושת הקיימים.  הפרויקט, שהבטיח מהירות של 100Mbps לכל לקוח שירצה בכך, לא השיג את מלוא מטרתו – חוטי הנחושת המיושנים, המרחק מארון הסעף והרעשים על הקווים גורמים לבעיות רבות ומעטים הלקוחות הזוכים לקבל מהירות זו.

על מנת להתגבר על בעיות אלו בחנה "בזק" טכנולוגיה בשם Bonding, שנועדה להכפיל את המהירות ל-200Mbps, וכיום היא בוחנת טכנולוגיה בשם Vectoring שמטרתה להפחית את הרעשים על חוטי הנחושת, מה שיכול להשפיע לטובה על המהירות המושגת על התשתית הקיימת.  סטנדרט ה-G.fast החדש, המספק מהירויות של סיבים אופטיות על גבי קווי טלפון קיימים, מפיח חיים חדשים בתשתית הנחושת המיושנת ואם ייושם, הוא יאפשר לחברות הטלפוניה להתחרות מול מיזמי הסיבים ורשתות הכבלים המשיגים בקלות מהירויות העולות של 100Mbps.

השלמת השלב הראשון של אישור תקן ה-G.fast מאפשר לחברות המתמחות בפיתוח רכיבי תקשרות, כמו Broadcom, להתחיל בתכנון ויצור צ'יפים (silicon) שיתמכו בסטנדט זה.  ה-ITU הבטיח שבמקביל לכך, הוא יאיץ את קצב העבודה על הסטנדרט והוא צפוי להגיע לאישור סופי לקראת אמצע שנת 2014.  יחד עם זאת, ובהתחשב בקצב האימוץ של הסטנדרט על ידי חברות התקשורת, בדיקות השטח, המכרזים ותהליכי הפריסה, קשה להאמין שניתן יהיה למצוא רשתות G.fast פעילות לפני שנת 2016 ואולי רק ב-2017.

יחד עם זאת, עבור המשתמשים ברשת האינטרנט בארץ מהווה תקן G.fast בשורה חשובה.  במקביל לפריסה של רשת הסיבים האופטיים של IBC והתפתחות רשת הכבלים של HOT, גם לחברת בזק יהיה בקרוב מענה טכנולוגי לצורך במהירויות חיבור הולכות וגדלות.  המשמעות היא שהתחרות על ליבו של הצרכן לא תשכך ואולי אף תתגבר.

עדכון 30/4/2014:  על פי המתפרסם היום בגלובס, בזק עומדת לבצע ניסוי בטכנולוגית G.Fast על מנת לבדוק אם באמצעותה היא יכולה לספק לבתים מהירות חיבור לאינטרנט שעולה על 100M.  באופן תאורטי, באמצעות הטכנולוגיה הזו בזק יכולה לספק מהירות של 1G וזו כמעט הדרך היחידה של בזק להתחרות ב-IBC.  הסיבים האופטיים שבזק פורסת עד הבתים בבית יתחברו לקופסא שמותקנת בבניין. משם, הפיזור לדירות יהיה בטכנולוגית G.Fast. המשמעות היא שהשימוש בנחושת הוא למקטע קצר יחסית – כמה עשרות מטרים בלבד.

מתחת לראדר של ציבור משתמשי הסלולר בישראל מתרחשים תהליכים שעלולים לפגוע ברוח התחרות שמשה כחלון, שר התקשורת הקודם, הצליח לבסס אחרי מאבקים קשים והתנגדויות רבות.

לפני כחודש חתמו חברות הסלולר HOT Mobile ופרטנר על הסכם ראשון מסוגו בישראל, לשיתוף תשתית רשתות הסלולר שלהן.  מדובר בהסכם למשך 15 שנה, שבמסגרתו יאוחדו התשתיות הקיימות של החברות ובנוסף תוקם רשת סלולרית משותפת בדור רביעי (LTE).

הסכם זה טומן בחובו יתרונות משמעותיים לשתי החברות.  תמורת השימוש בתשתית הסלולר הרחבה של פרטנר, תשלם HOT Mobile סכום הנאמד במאות מיליוני שקלים.  לפרטנר, שנחבטה קשות בעקבות הרפורמה בשוק הסלולר, זוהי הכנסה משמעותית חשובה המייצבת את מעמדה ומצבה הכספי.

מצד שני HOT Mobile זוכה, באופן מיידי, בתשתית סלולרית מושלמת בדור 3 וגישה מהירה וקלה לרשת בדור הרביעי.  עבור החברה, שסובלת לאחרונה מגיוסים נמוכים ואחוזי נטישה גבוהים, זהו חבל הצלה שממקם אותה גבוה מעל המתחרה שלה – גולן טלקום.  הסכם זה, ביחד עם החזר מרבית סכום הערבות ששילמה עבור הרישיון, משפר מאוד את מצבה הכספי ומציב אותה מחדש בחזית התחרות על ליבו של הצרכן הסלולרי.

רוחו של הסכם זה לא נעלמה מעיניהן של שלוש החברות האחרות – סלקום, פלאפון וגולן טלקום – ושלושתן מיהרו וחתמו בתחילת השבוע שעבר על הסכם דומה לשיתוף התשתיות הקיימות של רשת ה-3G והקמת רשת LTE חדשה.  עבור גולן טלקום, שהתעכבה מאוד בפריסת הרשת העצמאית שלה, מהווה ההסכם פתרון שיחסוך לה כסף רב, וביחד עם סכום הערבות שהיא ככל הנראה תקבל בחזרה בקרוב, ישתפר מאוד את מצבה הכספי.

הסכם זה יגרום לכך שאחת מהרשתות – זו של סלקום או זה של פרטנר – תהפוך למיותרת ומה שככל הנראה יקרה הוא שכל אחת מהן תפרק כמחצית מהאתרים הסלולריים שברשותה.  בתוצאה מכך תוכלנה החברות לחסוך עשרות מיליוני שקלים שהן מקדישות כיום לתפעול ולתחזוקה השוטפת של הרשת שלהן.  במקביל, גולן טלקום כבר החלה בפירוק חלק ממתקני הסלולר שהקימה בשנה האחרונה ושעקב ההסכם, הפכו למיותרים.

הזריזות בה סוכמו שני ההסכמים המהותיים הללו מוכיחה עד כמה גדולים היתרונות עבור כל השחקנים בשוק זה.  שיתוף התשתיות יביא לכך שכל אחת מהן תצטרך להשקיע הרבה פחות בהקמת רשת הסלולר מדור רביעי (LTE) ובמקום 3 עד 5 תשתיות סלולריות שונות, יוקמו בישראל רק שתיים.  עבור משרד התקשורת, שדחף הסכמים אלה, הם פותרים את בעית המחסור בתדרים, שהיתה עד היום החסם העיקרי בפרסום מכרזים לפריסת רשת דור רביעי.

אבל בעוד שהחברות הסלולריות ומשרד התקשורת מתבשמים מההשג, צרכני הסלולר בישראל צריכים לבחון בחשש את המשמעויות שלו.  שוק סלולרי המבוסס על שתי תשתיות סלולריות בלבד עלול להקטין מאוד את התחרות בין חמש החברות ולטשטש את ההבדלים ביניהן.  כתוצאה מכך תחרות המחירים שהתפתחה ב-18 החודשים האחרונים עשויה להחלש והמגמה אף עלולה להתהפך.  הריכוזיות התשתיתית של שוק הסלולר תפגע ביכולת המו"מ של חברות הסלולר הוירטואליות (MVNO), כמו רמי לוי ו-Youphone, ותמנע מהן להציג תוכניות ומסלולים אטרקטיביים.

קיים גם חשש ממנקודת מבט טכנית – איחוד הרשתות וצימצום מספר האתרים יגביר את העומס על אלה שיוותרו ועלולה לדרדר את רמת השירות של כלל הלקוחות.  ברמה הלאומית, כשל באחת משתי התשתיות הסלולריות שעליהם תתבססנה החברות, עלולה לגרום לניתוק מיליוני לקוחות ולפגיעה קשה במשק הישראלי.

המצב שנוצר בתחום הסלולר מזכיר מאוד את מה שמתחולל היום בשוק האינטרנט הקווי – דואופול של שתי תשתיות – HOT ובזק, ובמקביל מספר ספקיות אינטרנט – בזקב"ל, HOTnet, נטוויז'ן ו-Smile 012, שמתקשות לבדל את עצמן אחת מהשניה.  במשך תקופה ארוכה נמנעו שתי חברות התשתית הקווית מלפתח ולייעל את הרשת שלהן ובמקום להתחרות, צעדו אחת אחרי השניה.  רק התעוררות מיזם הסיבים של חברת החשמל, שעשוי להוות עבורן תחרות אמיתית, הביאה לשינוס מותניים ופריסה מהירה של סיבים אופטיים.  במידה ודואופול דומה יתפתח בתחום תשתיות הסלולר, הרי שגם בו עלול להיצור סטגנציה בפיתוח התשתיתי.

לאור כל זאת, אין פלא שהממונה על ההגבלים העיסקיים, מתכוון לבחון את הסכמים הללו בזכוכית מגדלת מתוך כוונה לוודא שהם לא יפגעו בתחרות שהתפתחה בשוק הסלולר בישראל בשנה וחצי האחרונות.  גם אם יאשר הממונה את ההסכמים, הוא צריך להכניס בהם מספיק איזונים ובלמים שישמרו את התחרות התוססת שהתפתחה בשוק הסלולר.  שר התקשורת החדש, גלעד ארדן, שעתיד לעשות רווח פוליטי רב מכך שיצטייר כזה שקידם את פריסת רשתות הדור הרביעי באופן המשמעותי ביותר, צריך להפעיל שיקול דעת ולא לאמץ את ההסכמים בלי בדיקה נאותה.

גם היום, כמעט חודש מתום מערכת הבחירות לוועד איגוד האינטרנט הישראלי, לא טרחו קברניטיו לפרסם דו"ח המסכם אותן.

בשנים קודמות נהג האיגוד לפרסם דו"ח מפורט הכולל את מספר בעלי זכות ההצבעה, מספר מצביעים בפועל, את התפלגות הקולות בין המועמדים וכיוב'.

אך השנה שקט ודממה ורק הודעה לעיתונות, המפרטת את שמות המועמדים שנבחרו, היא התזכורת היחידה לתהליך.

איגוד האינטרנט היא עמותה ציבורית, המשמשת כמונופול בתחום רישום שמות המתחם בישראל (domain).  המנגנון של האיגוד של האיגוד ופעילותו השוטפת ממומנת באמצעות "מס רישום" שנתי, בהיקף של כ-9 מיליון שקל, המוטל על ציבור בעלי שמות המתחם בישראל.

בבחירות האחרונות ניסיתי להתמודד על מקום בוועד האיגוד, אך מספר המצביעים עבורי לא היה גדול מספיק.  תוצאה זו לא הפתיעה אותי כיוון שידעתי מראש שלאג'נדת הבחירות הברורה שלי, שמטרתה לתת במה למיגזר שמממן את פעילות האיגוד, אין מקום במועדון פזרנות הכספים, ניגודי האינטרסים והתככנות האישית.  גם הביקורת שהשמעתי במהלך השנה האחרונה, לא בדיוק עזרה לי.

למתבונן מהצד תהליך הבחירות יראה דמוקרטי, שיויוני והוגן אך כמי שעבר אותו, מראשיתו ועד סופו, אני יכול להעיד שמדובר בפארסה עצובה שכל מטרתה לשמר את מערך הכוחות הקיים.  גם ועדת הבחירות של האיגוד, שאמורה להיות גוף חיצוני, אקטיבי ואוביקטיבי, היא לא יותר מעלה תאנה וחבריה הם כמו דמויות קרטון בתיאטרון הבובות שמפיק האיגוד.

הליקויים כל כך רבים ומתחת לכל אבן בתהליך מסתתרת בעיה – אז איפה לעזאזל נתחיל?

• במועמדת שבמועד הקובע לא היתה כלל חברת איגוד ורק בהתערבות נשיא האיגוד, מנכ"ל האיגוד והיועץ המשפטי גובשה חוות דעת שהכשירה אותה?
• ברשימת בוחרים פתוחה, שעל פי דברי אחד מחברי ועדת הבחירות – נוספים ונגרעים ממנה שמות בעת הבחירות עצמן, ללא שום בקרה וביקורת?
• בעדות של חבר ועדת הבחירות על כך שהיא אינה בודקת את כשירות המועמדים, אינה נוכחת בעת פתיחת הקלפי האלקטרונית ומסתמכת בעיניים עצומות על עובדי האיגוד?
• בכך שוועדת הבחירות מנהלת פרוטוקולים סודיים וחסויים שלאף אחד אין זכות לעיין בהם?
• בהחלטה מפורשת של וועדת הבחירות, המאפשרת לכל מועמד לפנות ישירות לבוחרים באמצעות הדוא"ל, שלא מתממשת ולא מתקימת?
• בפניה ישירה שלי לאיגוד לגבי הנושא לעיל, שכלל לא נענית?
• בתיוג כל המועמדים לבחירות, פרט אלי, בפרסום בפייסבוק שמטרתו לקדם את הבחירות?
• בהתבטאות לא ראויה של חברת ועד מכהנת, הנוגעת ישירות אלי, המפורסמת בתפוצה רחבה ולא זוכה לתגובת ועדת הבחירות?

על כל אחד מאלה אפשר להרחיב, לכתוב פוסט ארוך ולצרף צילומי מסך, אבל בשביל מה לטרוח?  התגובה הפבלובית של האיגוד ושל וועדת הבחירות תהיה "הוא לא נבחר, אז יש לו טענות" או "אין תופסים אדם בשעת צערו".  ניחא, שיתבשמו בתגובות הללו ויתעלמו מהביקורת הענינית.

לפני כחודש כתב יוסי שריד רשימה מופלאה על הניסיון שלו להבחר לדירקטוריון של בנק לאומי.  ככל שהדברים שונים, ככה הם דומים והאבן עדיין בכנף המעיל…

אני מניח שרבים מכם מכירים את האתר www.speedtest.net ומשתמשים בו על מנת להעריך באופן אוביקטיבי את מהירות חיבור האינטרנט שלכם.

חברת Ookla, אשר פיתחה את האתר, מדווחת כי מדי חודש מתבצעות באמצעותו – בישראל בלבד – למעלה מ-8 מיליון בדיקות מהירות המגיעות מכ-2.5 מיליון כתובות IP שונות.

החברה מרכזת את כלל התוצאות ובאמצעות האתר Netindex הופכת אותן לטבלאות וגרפים מאירי עיניים כך שניתן ללמוד על מהירות החיבור במדינות שונות, בערים שונות ולהשוות בין ספקי האינטרנט השונים.

הנתונים באתר Netindex מתעדכנים מדי יום וכך גם ניתן ללמוד על המגמות המתפתחות בתוך הנתונים.

כצפוי, הנתונים של ישראל ביחס לעולם אינם מזהירים ומדגימים, פעם נוספת, את העדר התחרות בין ספקיות התשתית שבאה לידי ביטוי במהירויות עלובות ומעליבות. (לחיצה על הטבלה משמאל תציג אותה בגודל מלא בחלון חדש).

כך למשל ניתן לראות שמהירות החיבור הממוצעת בערוץ היורד (download) בישראל עמדה ב-9/12/2013 על 19.32Mbps, תוצאה הממקמת אותנו במקום ה-39 בעולם – זאת מתוך 188 מדינות שנמדדו.  הממוצע העולמי בערוץ היורד עמד באותו יום על 16.3Mbps והממוצע במדינות ה-OECD עמד על 19.79Mbps.

במקום הראשון בעולם עמדה באותו יום הונג-קונג עם מהירות של 69.41Mbsp ואחריה סינגפור עם 55.22Mbps.  במקום השלישי התמקמה במפתיע רומניה עם 54.34Mbps ובמקום הרביעי קוריאה הדרומית עם 48.51Mbps.

בערוץ העולה (upload) המצב אף חמור יותר.  ישראל ממוקמת בתחתית הטבלה ותופסת, נכון ל-9/12/2013,  את המקום ה-120 עם מהירות ממוצעת של 2.26Mbps.  הממוצע העולמי עמד באותו יום על 7.15Mbps והממוצע במדינות ה-OECD עמד על 5.83Mbps.  כמו בערוץ העולה, גם בערוץ היורד תפסה הונג-קונג את המקום הראשון עם 57.67Mbps ואחריה קוריאה הדרומית עם 41.59Mbps.

מי שמעוניין בטבלת הנתונים המלאה ליום 9/12/13 יכול לצפות בה כאן.

במדידה לפי ערים נמצא כי העיר טימישוארה ברומניה הגיעה למקום הראשון עם מהירות של 94.19Mbps ואחריה מרכז הונג-קונג עם מהירות של 75.62Mbps.

בישראל, הישוב בו מהירות ההורדה היא הגדולה ביותר הוא בית דגן עם 47.25Mbps והעיר הגדולה הראשונה היא באר שבע עם מהירות הורדה של 31.84Mbps.  תל-אביב וירושלים אינן נמצאות כלל בטבלה וחיפה תופסת את המקום ה-22.

מבין ספקיות האינטרנט בישראל, בממוצע על פי 6 החודשים האחרונים, ממוקמת חברת HotNet במקום הראשון עם מהירות הורדה ממוצעת של 31.5Mbps – הרבה בזכות חיבורי ה-100Mbps של חברת HOT.

אחריה ממוקמת נטוויז'ן עם 20.99Mbps וצמודה אליה במקום השלישי בזק בין-לאומי עם 20.52Mbps.

בנוסף למדידה היומית, מאפשרת חברת Ookla למדוד את מגמת התפתחות המהירות – הן בערוץ העולה והן בערוץ היורד – לאורך זמן ולהשוות אותה בין מדינות השונות.  דוגמא לכך ניתן לראות בגרף משמאל המדגים את התפתחות קצב הערוץ היורד בישראל, ארה"ב והממוצע העולמי מאמצע שנת 2008 ועד היום.

על ידי שינוי הפרמטרים השונים של הגרף ניתן לבחור מדינות שונות ולבחון את ההתפתחויות, לאורך זמן, הן את של הערוץ היורד והן של הערוץ העולה.

אתמול בערב העלתה חברת "בזק" קמפיין שיווקי חדש, מלווה בסרטון פרסומת, אותו היא מכנה "Super Wifi".  במסגרתו מקדמת החברה שני נתבים משולבים חדשים – האחד של חברת D-Link (דגם 6850U) והשני של חברת Netgear (דגם VEGN2610).

מדובר בנתבים אלחוטיים דואליים, הכוללים מודם VDSL, הפועלים הן בתדר 2.4Ghz והן בתדר 5Ghz ותומכים במהירות של 300Mbps בכל תדר (נתב N600).  בנוסף, הם כוללים 4 כניסות LAN התומכות במהירות של 100Mbps, כניסת USB אחת ובדגם של חברת D-Link יש גם מפסק לכיבוי הרכיבים האלחוטיים.

יחד עם הצגת המוצרים החדשים, משנה חברת בזק את שיטת התמחור של מוצרי הרשת הבייתית שלה והופכת אותה למבוססת על הסכם שכירות.  מעתה, תשאיל בזק את הנתבים המשולבים שלה בעלות קבועה של 10 שקלים לחודש ובמידה והלקוח מעוניין רק במודם, הוא יושכר לו תמורת תשלום של 8 שקלים לחודש.  יחד עם זאת, מי שיזדרז ויצטרף לשירות ה-VDSL של בזק עד ה-22/11/13 ויבחר בחיבור במהירות של 40M לפחות, יקבל פטור מהתשלום החודשי למשך שנתיים.

המעבר לשכירות בתשלום מסמן הרעה נוספת בתנאי השירות של חברת בזק ללקוחות האינטרנט המהיר שלה.  אם בעבר היה המודם נמסר בהשאלה ללא תשלום והנתבים תמורת מנגנון "חיוב-זיכוי", הרי שעתה נדרש עבורם תשלום חודשי קבוע, שאינו מוגבל בזמן. יש להדגיש שבשום שלב לא הופך הציוד לרכוש של הלקוח והוא נדרש להשיבו לבזק בתום תקופת השירות.  במידה והלקוח אינו מחזיר את הציוד המושאל, הוא יחוייב בעלות נוספת הנעה בין 100 למודם ל-200 שקלים עבור הנתב.  בהקשר זה עדיין לא ברור אם האפשרות לרכוש מבזק מודם, במחיר של 99 שקלים, עדיין תקפה.

אם נבחן את התכונות של המוצרים החדשים של בזק הרי שכמעט בכל היבט טכני שניהם נחותים מהנתב המשולב DSL-7850U שהוצג בשנה שעברה ולא זכה לקמפיין שיווקי.  ה-7850U, שכבר אינו זמין בחנויות בזקסטור,  הוא נתב דואלי עם כניסות רשת של 1G התומך במהירות אלחוטית כוללת של 750Mbps (נתב N750) ובנוסף, לכל אחד מתדרי האלחוט יש מפסק כיבוי/הדלקה נפרד.

לאור ההבדלים הטכניים, הבחירה בסלוגן "Super WiFi" דווקא עבור מוצרים טובים פחות, אינה ממש ברורה – מדובר בשני מוצרים סטנדרטיים הכוללים את התכונות הבסיסיות המתבקשות מנתבים אלחוטיים של סוף שנת 2013.  אין בנתבים אלה שום תכונה מיוחדת ובנוסף הם אינם תוכנים בכניסות LAN של 1G, הרכיב האלחוטי אינו תומך ב-450Mbps והם בוודאי לא פועלים בתקן 802.11ac.

במסגרת הסרטון טוען הפרזנטור של בזק, גידי גוב, שהצפיה בסרטים ב-Super WiFi היא "באיכות שלא הכרתם".  ככל הנראה, בזק מכוונת לכך שצפיה בוידאו, תוך שימוש בתדר האלחוטי 5Ghz הפנוי יותר, יכולה להיות חלקה יותר מזו העושה שימוש בתדר 2.4Ghz.  יחד עם זאת היה רצוי שבזק תפרט גם את המגבלות ודרישות הסף של תדר זה – טווח שידור קטן יותר מתדר 2.4Ghz ושימוש בציוד אלחוטי התומך בתדר זה.

הבחירה בשם "מפוצץ", שהקשר בינו לבין המוצר עצמו אינו ברור ובמידה מסויימת אף מטעה, אינה יחודית רק ל-"בזק".  בשבוע שעבר הכריזה חברת HOT על ה-FiberBox – מכשיר משולב הכולל ממיר מקליט באיכות HD, מודם כבלים ותמיכה שני קווי טלפון.  למרות השימוש במילה Fiber, אין למוצר הזה שום קשר לסיבים אופטיים והוא תומך בחיבור קואקסיאלי רגיל.

מאכזב לגלות שבתוך שבוע בחרו, שתי חברות התשתית היחידיות הפועלות כרגע בישראל, לעשות שימוש בשמות בומבסטיים שאינם קשורים לתכונות המוצרים או ליכולות שלהם.  שיטות שיווק אלה, שכל מטרתן לפתות לקוחות שלא ממש מבינים בתחום הרשתות, אינה ראויה וכדאי שהחברות יתמקדו בתכונות של המוצרים והשירותים שלהן ולא ינסו להטעות את לקוחתיהן.

הבוקר ערכה חברת רונלייט, היבואנית של מכשירי הסלולר של LG, מסיבת עיתונאים לרגל הכרזת הנקסוס 5.  למי שהיה בתרדמת בימים האחרונים – הנקסוס 5 הוא טלפון הדגל החדש של גוגל שיצא לשוק בשבוע שעבר.

לא הזמינו אותי למסיבת עיתונאים וגם אם היו מזמינים, לא הייתי הולך.  כל הפרטים לגבי המכשיר כבר פורסמו בשבוע שעבר וגם את המחיר בארץ רונלייט הקדימה וחשפה אתמול, אז בשביל מה לבזבז את הזמן?

בכל אופן, חברים שהיו בהכרזה מספרים שמנכ"ל רונלייט – גיא דה פיצוטו – הקדיש חלק ניכר מהאירוע להסביר מדוע המחיר שנדרש בארץ גבוה במאות שקלים מזה שנדרש בארה"ב.

שני טיעונים מרכזיים היו לו – ראשית, רונלייט רוכשת את המכשירים מ-LG במחיר יקר יותר מזה הנדרש ב-Play Store של גוגל ($350) ושנית רונלייט מספקת אחריות למשך 24 חודשים.

אני ממש מתקשה להאמין שרונלייט רוכשת את המכשיר במחיר יותר יקר מזה הרשום ב-PLAY אבל בואו נזרום עם הטיעון הזה ונעשה חשבון קצר.

לשם התאוריה נניח שהמחיר ש-LG גובה מרונלייט עבור גרסת ה-16G הוא $400 – כלומר $50 יותר מב-PLAY.  על זה נוסיף עלויות יבוא (מוגזמות) של $30 לכל מכשיר.  סה"כ הגענו ל-$430.

עכשיו נוסיף מיסוי בגובה של  35.7%  הנובע ממע"מ של 18% ומס קניה של 15%.  הגענו ל-$583.  נתרגם את זה על פי שער דולר של 3.55 ונקבל 2,070 שקל.

עכשיו שמישהו יסביר לי ממה נובע הפער של 700 שקל ויותר על כל מכשיר.  נו טוב, צריך לממן מסיבת עיתונאים – דבר שאפילו גוגל לא טרחה לעשות עבור המכשיר הזה.

ולגבי האחריות בארץ – כדאי לזכור שהיא מאוד חלקית ואינה מכסה נזקים פיזיים למכשיר כמו שברים ושריטות.  רונלייט תיקח אחריות רק אם תגלו במכשיר תקלות חומרה, שהן בדרך כלל די נדירות.

בשבוע הבא יתקיימו הבחירות השנתיות לוועד איגוד האינטרנט הישראלי.

וועד האיגוד מונה 9 חברים המכהנים בתפקידם בהתנדבות ובכל שנה מתחלפים, באופן מדורג, 3 מהם.  השנה, החלטתי להעמיד את עצמי כמועמד ובמסגרת זו אני מבקש לחשוף בפניכם את המצע לפעילותי.  בנוסף, אני מעוניין לקבל מכם משוב לגבי הנושאים והתחומים שהייתם רוצים לראות אותי מקדם באיגוד.

חלק ממידע זה כבר חשפתי ביום חמישי שעבר (24/10/2013) במסגרת פאנל המועמדים שהתקיים באסיפה הכללית של חברי האיגוד.  בפאנל, התבקש כל מועמד לענות על 4 שאלות שפורסמו מראש ובנוסף לענות לשאלות ספונטניות שעלו מן הקהל.

התחייבות

אני מקווה שתביעו בי ובמצע המוצג להלן אמון ושתתמכו במועמדותי לוועד האיגוד.

אני מבטיח להיות הקול שלכם בוועד האיגוד, לייצג אותכם נאמנה ולפעול לכך שדעותיכם, בקשותיכם ורצונותיכם יבואו לכלל ביטוי בפעולות האיגוד.  אני מבטיח להביא לידיעתכם מידע על פעילות הוועד ולפעול מולכם בשקיפות מלאה.  תיבת הדוא"ל שלי עומדת לרשותכם בכל עת ואתם מוזמנים לפנות בשאלות, הערות ובקשות – אני מתחייב להשיב לכל דוא"ל!

הבחירות לוועד מתקיימות באמצעות הדואר האלקטרוני ומשתתף בהן כל חבר באיגוד עם ותק של 6 חודשים לפחות.  גם אם אינכם חברים באיגוד, אודה לכם מאוד אם תוכלו להפיץ מידע זה בין מכרים וידידים המוכרים לכם כחברי האיגוד.  עיזרו לי לעזור לכם.

תודה!

1. מי אתה?

שמי הוא לביא שיפמן.  אני בוגר הטכניון בהנדסת מחשבים (התמחות בתקשורת נתונים) ובוגר בהצטיינות של התוכנית לניהול עסקי בכיר של האוניברסיטה העברית.  ב-1990 הייתי ממקימי הסניף הישראלי של חברת Microsoft (עובד מס. 2) והמנהל הטכני הראשון שלה.  בתפקיד האחרון בחברה כיהנתי כסמנכ"ל השיווק והמכירות של החברה לארגוני ענק בישראל.  פרשתי ממיקרוסופט לאחר כ-11 שנות עבודה ולאחר מכן, במשך כ-3 שנים, הייתי המנכ"ל ושותף בחברת התוכנה EYRON.NET.

כיום אני עוסק באופן פעיל בתחומי האינטרנט והתקשורת, תוך התמקדות בשוק הביתי.  אני העורך והבעלים של האתר www.netcheif.com – מקור הידע הרחב ביותר בישראל בתחום זה.  מזה כ-10 שנים אני מנהל בהתנדבות את פורום רשתות ופס רחב ב-"תפוז" וכותב בקביעות באתרי אינטרנט מובילים בארץ כמו HW-Zone ו-Hometheater.  מאמרים ומדריכים שלי התפרסמו במגוון רחב של אתרים כמו YNET, ‏The Marker,‏ Mako,‏ GeekTime ו-Israel Defense.

אני משוכנע שעל בסיס ההבנה הטכנולוגית שלי, הניסיון המקצועי ויכולות הניהול שלי אוכל לתרום רבות להשגת היעדים והמטרות הטכנולוגיות והחברתיות של האיגוד.

2. מה החזון שלך לגבי האיגוד?

למרות שארגז הכלים של איגוד האינטרנט משופע במשאבים – הן כספיים והן אנושיים, הוא אינו נתפס כגורם מוביל בתחום האינטרנט בישראל.  הרוב המוחץ של רושמי המתחמים (domain) בישראל, התלויים לחלוטין באיגוד, לא מכירים את הפעילות המתרחשת בו ולא טורחים להרשם כחברים בו.  יתר על כן, מרבית פעילותו של האיגוד בתחום החברתי נשארת מתחת לראדר והוא אינו מצליח למנף אותה להגדלת כמות החברים והפעילים.  לראיה, מספר החברים באיגוד עומד כבר שנים ארוכות על כ-1,000 איש ולאסיפות השנתיות מגיעים לכל היותר 50 חברים.

החזון שלי הוא שהאיגוד יוזכר בכל שיחה הנוגעות למהותו של תחום האינטרנט בישראל ושהוא יתפס כאחד הגורמים המובילים בתחום זה.  על מנת להשיג מטרה זו יש לרתום את כל המשאבים העומדים לרשות הארגון ולהביא לכך שאופיו, מקצועיותו וחדשתנותו של האיגוד, יזניקו אותו לחמישיה הראשונה של ה-brand names העוסקים בתחום האינטרנט בישראל.

בהקשר זה אני מוצא לנכון להזכיר את אחת האמרות המפורסמות של זיג זיגלר – "Your attitude, not your aptitude, will determine your altitude" – בתרגום חופשי לעברית: "הגישה שלך, לא הכישרון שלך, היא שתקבע את הרוֹם שלך."  הגישה של זיגלר היא שגם אם הפרט (או הארגון) מצוידים בכל הכלים כדי להתמודד בהצלחה עם בעיה, הרי שללא ערכים בסיסים של מוטיבציה ורצון ללמוד ולהתמודד, הם לא יצליחו להשיג עבורה פתרון.

3. בהנחה שתבחר – מהו הדבר הראשון שתרצה לעשות?

הפעילות של איגוד האינטרנט מתקיימת בזכות הכנסות שנתיות של כ-9 מיליון שקל המגיעות ממערכת מרשם שמות המתחם הכוללת היום קרוב ל-240,000 דומיינים.  מערכת זו משרתת היום 9 רשמים ודרכם עשרות אלפי בעלי אתרים.  למרות שהרוב המוחץ של אנשים אלה אינו חבר באיגוד, יש לשאוף לכך שלקוחות אלה יקבלו שירות של "מחלקה ראשונה", שאינו נופל בטיבו מזה המקובל בעולם.

לשם כך בכוונתי ליזום הפצת שאלון בין בעלי שמות המתחם ולשאול אותם על מודעותם לאיגוד, פעילותו, האופן בו מושקעים המשאבים שלו וטיב השירות שהם מקבלים.  על מנת להפוך סקר זה לאפקטיבי, בכוונתי להפגש באופן אישי עם 10 בעלי שמות המתחם הרבים ביותר ולראיין אותם באופן אישי.  המטרה היא ללמוד מה החזון של לקוחות אלה לגבי מערכת המרשם ואיזה שירותים ותכונות עליה לספק.

במסגרת זו, ולאור העובדה שבקופת האיגוד ישנן יתרות של למעלה מ-15 מיליון שקל, בכוונתי לבדוק האם ובכמה ניתן להוזיל את מחירי רישום שמות המתחם.

4. כיצד היית מחלק את "עוגת" המשאבים של האיגוד?

השאלה הזו קשורה מאוד לשאלה הקודמת.  לדעתי – הכנסות האיגוד צריכות, קודם כל, לכסות את ההוצאות האמיתיות הכרוכות באחזקת מרשם מודרני ועדכני, העומד בקריטריונים בין לאומיים מקובלים, בתוספת רזרבה תקציבית סבירה להוצאות עתידיות.  באותו אופן יש להתייחס גם למערכת מחלף האינטרנט הישראלי – ה-IIX.  את היתרה יש להקדיש באופן ראוי, ותוך דיאלוג עם חברי האיגוד ולקוחותיו, הן לתחומים טכנולוגיים והן לתחומים חברתיים.  בכוונתי לדאוג לכך ששאלה חלוקת המשאבים תעלה אף היא בסקר שהצעתי שיופץ בין לקוחות האיגוד.

עוד היבט שיש צורך להתמקד בו הוא חיזוק הקשר בין וועד האיגוד לחברים בו.  כחבר ועד, אני אדאג לכך שמידע רב ככל האפשר יגיע לידי החברים באיגוד ולציבור כולו.  בין היתר, בכוונתי לפעול באופן נמרץ לשיתוף חברי האיגוד במהלכי התכנון, קבלת ההחלטות והביצוע של ועד האיגוד ומצד שני להביא ליישום מהלכים שיעודדו מעורבות ושיתוף של כל חברי האיגוד באותם תהליכים.  המטרה היא לייצור דיונים פומביים שיביאו לכך שיווצר דיאלוג פורה והדדי בין הנהלת האיגוד לחבריו ושמגוון רחב של דעות ילקח בחשבון בעת קביעת יעדי האיגוד ומטרותיו.

5. איזו רגולציה יש להפעיל על רשת האינטרנט? (שאלה מהקהל)

לדעתי, הניסיון להפריד בין העולם הרגיל לעולם האינטרנט הוא מלאכותי.  רשת האינטרנט הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו והכוונה להפעיל ברשת כללים וחוקים השונים מאלה המתקיימים במציאות, תתקל בהתנגדות חריפה וסופה להיכשל.  לטעמי, הרגולציה שצריכה להתקיים ברשת האינטרנט אינה צריכה להיות שונה מזו המתקיימת מחוץ לרשת ואותם כללי התנהגות, איסורים והגבלות צריכים להתקיים בשני העולמות.

6. האם היית מצרף באופן אוטומטי רושמי מתחמים כחברים באיגוד? (שאלה מהקהל)

רושמי המתחמים בסיומת co.il אינם נחשפים לאיגוד האינטרנט והמגע היחיד שלהם הוא עם הרשם איתו בחרו להתקשר.  כיוון שכך מרבית רושמי המתחמים אינם מכירים את האיגוד, מטרותיו ופעולותיו ובאותה מידה גם אינם יודעים שחלק מעלות רישום המתחם (domain) כ-$10 – עוברת באופן אוטומטי לאיגוד האינטרנט.  לדעתי, כחלק בלתי נפרד מתהליך הרישום, יש ליידע את הרושם על קיומו של האיגוד ולתת לו את האפשרות להצטרף אליו.

במקרה הקיצוני בו לא ניתן ליישם מהלך זה בתהליך הרישום עצמו, על האיגוד עצמו לפנות מיוזמתו, באמצעות הדואר האלקטרוני, לרושם המתחם ולהציע לו להיות חבר באיגוד.  על מנת לעודד את ההצטרפות לאיגוד יש לדעתי לשקול, בכפוף לבדיקה מתאימה, מתן הנחה למי שמצטרף במהלך רישום המתחם או תוך תקופה קצובה ממנו.  לדעתי מהלך שכזה יגדיל את מספר החברים באיגוד, יחשוף את תרומתו וחשיבותו ויעודד עוד אנשים להצטרף לפעילות שלו.