NetCHEIF Blog

על מנת לפשט את השמות הנוכחיים והעתידיים של התקנים האלחוטיים, מציג ה-WiFi Alliance – ארגון התקינה הבין לאומי לתקשורת אלחוטית, גישה חדשה למתן שמות ומעתה ואילך, תקני ה-WiFi העיקריים יסומנו על ידי מספרים במקום אותיות.

כיום נתבים, נקודות גישה, כרטיסי רשת, מחשבים אישיים, טלפונים חכמים, ומוצרים אחרים התומכים בתקשורת אלחוטית מתויגים באמצעות צירוף האותיות של התקן הרלוונטי – למשל N,‏ AC או AX.

בעוד שמערכת שמות זו היא מדויקת ונוחה עבור משתמשים מנוסים, משתמשים חסרי ניסיון לא תמיד מבינים את המינוחים הללו, במיוחד כאשר הסטנדרטים עברו מסיומת בעלת אות אחת לסיומת הכוללת שתי אותיות.

כתוצאה מכך, לא תמיד השכילו הצרכנים לרכוש את השילוב הנכון של מכשירים המספקים את הביצועים הטובים ביותר.  כך למשל לא נדירים המקרים בהם רכש המשתמש מחשב חדש התומך בתקן AC אבל שכח לשים לב כי הנתב שברשותו תומך רק בתקן N.  כתוצאה מכך הוא לא הצליח להפיק את הביצועיים המירביים מהמחשב שרכש ופעמים רבות חשד שהציוד שרכש אינו תקין.

ה-WiFi Alliance מקווה שעל ידי שימוש במספרים, המציינים את הדור של התקן, במקום באותיות, בעיות מסוג זה ילכו ויתמעטו.  כתוצאה מהשינוי תקן N יכונה מעתה "דור 4", תקן AC – "דור 5" ותקן AX – "דור 6".  במקביל, ולמרות שהשימוש בהם כיום הוא אפסי, גם דורות ישנים יותר יקבלו סיפרור כך שתקן B יכונה "דור 1", תקן A – "דור 2" ותקן G – "דור 3".

בכוונת ארגון התקינה להציג מערך סמלילים (לוגו) שבהם ישולב מספר הדור ביחד עם סימן ה-WiFi.  בסמלילים אלה ניתן יהיה להשתמש הן על האריזות של הציוד, ובעתיד – הם גם ישולבו בבוכנה של המחשבים והטלפונים החכמים כך שניתן יהיה לדעת בקלות ובמהירות באיזה תקן מחובר המכשיר לנקודת הגישה.

יחד עם זאת, הסיפרור החדש של התקנים לא פותר את הבעיה המהותית יותר והיא האבחנה בביצועים השונים של הציודים, גם אם הם מאותו התקן.  כלומר על פי סטנדרט השמות החדש, נתב AC המקוטלג כ-AC1750 ונתב באותו תקן המקוטלג כ-AC1900 – יכונו שניהם כנתבים מדור 5.

לדעתי היה יעיל יותר אם ארגון התקינה היה בנוסף מאפשר לציין ביחד עם הדור גם את קיטלוג המהירות, זאת על ידי כתיבת מספר הדור, סימן נקודה ואחריה הקיטלוג – למשל 5.1750 או 5.1900.

קצת יותר משש שנים לאחר שהוכרז, חברת בזק מודיעה ללקוחותיה על הפסקת שירות בזק Free WiFi.  שירות זה איפשר ללקוחות תשתית האינטרנט של חברת בזק לגלוש גם מחוץ לבית, במודל של "כלכלה שיתופית".

על מנת להנות מהשירות, היה על הלקוח להסכים לשתף כ-10% מרוחב הפס של חבילת הגלישה שלו ובתמורה, הוא יכול להתחבר לרשתות אלחוטית של לקוחות אחרים שעשו כך, ולגלוש בחינם בכל מקום בארץ בו יש מופעלת רשת פעילה.

את ההסכמה לכך היה צריך לעשות באמצעות אתר אינטרנט שתמונתו מופיעה בראש הכתבה.  כתוצאה מכך היתה מופעלת בנתב של הלקוח נקודת גישה יעודית אליה היה ניתן לגשת באמצעות שם משתמש וסיסמא יחודיים שקיבלו לקוחות השירות.

ביחד עם האפשרות הזו הפיצה חברת בזק, ב-App Store וב-Google Play, אפליקציה שאיפשרה ללקוחות אלה להיות מחוברים לרשת האינטרנט, דרך עשרות מיליוני נקודות גישה ברחבי העולם ובכלל זה בשדות תעופה, מטוסים, רשתות ציבוריות, אתרי תיירות ונקודות עסקיות אחרות.

בזק אמנם לא פירסמנה מעולם את היקף השימוש בשירות הזה, אבל יש להניח שלפחות בתחילת הדרך הוא היה פופולרי, במיוחד בגלל שבעת ההכרזה ב-2012, חבילות הגלישה בסלולר היו קטנות ואיטיות ועלותן – גבוהה.

בשבת הקרובה – ב-1/9/2018 השירות הזה יגיע לכלל סיום.  בדוא"ל קצר ששלחה בזק ללקוחות השירות היא מודיעה להם "על סגירת שירות Bezeq Free, לרבות באפליקציה.  החל מתאריך 1.9.2018 נקודות Bezeq Free הפרוסות ברחבי הארץ לא יהיו פעילות."

הדוא"ל שנשלח לא מפרט את הסיבות שהביאו להחלטה הזו אבל סביר להניח שהיקף השימוש בו ירד מאוד בתקופה האחרונה.

חבילות הגלישה בסלולר, שרק הולכות וגדלות, והמחיר הנמוך שלהן, הקטין מאוד את הצורך במציאת תחליפים כמו בזק Free WiFi ובמציאות זו הוא הפך למיותר.  בנוסף, לכך, גם השוק הסיטונאי, הכולל היום כ-600,000 לקוחות שעזבו את בזק ואינם משתמשים בנתבים שלה החברה, הקטין אף הוא את השימוש בשירות.

כתוצאה מכך, עלות אחזקת המערכת התומכת בשירות זה ביחס למספר המשתמשים בו, הפכה להיות גבוהה, ולאור המצב הכספי המסובך שבו בזק נמצאת היום, היא הביאה את קברניטי החברה להחלטה להפסיקו.

בזמנו, בעת הכרזת השירות, פירסמתי עליו פוסט מקיף, הכולל מספר הערות והסתייגויות, שגרר תגובות רבות.  מי שמעוניין לקרוא את הפוסט והתגובות, יכול למצוא אותן כאן.

מערכות Mesh ביתיות, המאפשרות כיסוי אלחוטי נרחב ויציב, זוכות בתקופה האחרונה לפופולריות הולכת וגוברת.

היתרונות הגלומים במערכות אלה הביאו לכך שעל העגלה הזו קפצו כל היצרניות, גדולות וקטנות, וכך ניתן למצוא היום מערכות כאלה מתוצרת Netgear, לינקסיס, TP-Link, גוגל, D-Link ואחרות.

יחד עם זאת, ולמרות ה-"באז" שהמערכות הללו מיצרות סביבן, מערכות Mesh סובלות מבעיות ומגבלות טכניות רבות.  הגדולה והמשמעותית שבינהן היא העובדה שכל מערכת היא קניינית (proprietary) ולא ניתן לערבב יחידות קצה של יצרנים שונים, באותה סביבה אלחוטית.

המשמעות היא שבחירה במערכת Mesh של חברה מסויימת, כובלת את הלקוח אליה והוא חייב לרכוש את כל היחידות רק ממנה.  במידה והמערכת שהצרכן בחר אינה עונה על דרישותיו, הוא נאלץ לרכוש מערכת חדשה לחלוטין ולאבד את כל ההשקעה שעשה במערכת הקודמת.

הסיטואציה הזו, מאוד זרה לתחום התקשורת הבייתית, שבמשך שנים נהנה מתקנים פתוחים שאיפשרו ללקוח להתקין בסביבה שלו נתבים ויחידות קצה מיצרנים שונים, זאת על פי בחירתו והתקציב העומד לרשותו.

ארגון ה-WiFi הבין לאומי (ה-WiFi Alliance), שפיתח את כל התקנים האלחוטיים המוכרים לנו (ובכלל זה תקן N ותקן AC), מנסה לשנות את המצב הזה על ידי פיתוח תקינה חדשה וספציפית לתחום מערכות ה-Mesh.

ההבטחה של תקינה זו, המכונה Wi-Fi EasyMesh, היא שמוצרים שיתמכו בה, יוכלו לעבוד אחד מול השני, גם אם הם מגיעים מיצרנים שונים.  כך למשל אם לינקסיס ו-Netgear יאמצו תקינה זו במוצרים שלהם, יחידת Velop של הראשונה תוכל להתחבר אל יחידת Orbi של השניה.

השאיפה של ה-WiFi Alliance לקבוע תקינה כזו, נובעת מהתפוצה הרחבה של מוצרים אלחוטיים המתבססים על תקנים סטנדרטיים ופתוחים.  יישום של תקינה אחידה בתחום ה-Mesh, יסיר את החסם העיקרי הקיים היום באימוץ מערכות כאלה ויביא לכך שגם היצרניות וגם הצרכנים, ירוויחו מכך.

ההכרזה על תקינה זו היתה במאי השנה, אך למרות שהיא כללה הרבה מאוד הבטחות והצהרות של היצרניות המובילות, הן בתחום הציוד והן בתחום השבבים, אף אחת מהן לא הצהירה על כוונות אמיתיות או על מוצרים שיתמכו בו.  העדר תמיכה שכזו, העלה תהיות לגבי הרצינות של תקן זה ועל היכולת של יצרניות שונות להגיע להסכמה, שתבטל את הבידול שהצליחו ליצור ביניהן ותגדיל את התחרות הקיימת בשוק.

הגישה הקניינית, הסוגרת לצרכן את יכולת הבחירה, פוגעת בעיקר ביצרניות המיעדות את עיקר המוצרים שלהם לספקיות האינטרנט המחפשות מוצר המשלב מודם (VDSL או כבלים) ביחד עם נתב.  ליצרניות אלה, חוסר התקינה ב-Mesh מביא לכך שהצרכנים רוכשים את ציוד הקצה המשולב מיצרניות ציוד ה-Mesh ולא מהן.

לפיכך לא מפתיעה העובדה שרק בשבוע שעבר, שלושה חודשים לאחר ההכרזה, היתה זו דווקא חברת Arris, המתמחה בעיקר בציוד קצה משולב לרשתות כבלים (תחת המותג SURFBoard) שהכריזה על מוצר ראשון שיתמוך בתקן ה-Wi-Fi EasyMesh.

בהקשר הישראלי, אפשר גם לציין את העובדה שהמוצר המשולב החדש של בזק – ה-Be, כולל כיום "הכנה" לתמיכה ב-Mesh אך לא ברור מתי "הכנה" זו תהפוך לתמיכה אמיתית ובאיזה תקן היא תתבצע – האם בתקינה הפתוחה של Wi-Fi EasyMesh או בתקינה קניינית כלשהיא.

ה-VAP4641 שהוכרז על ידי Arris ואשר יתמוך ב-Wi-Fi EasyMesh, היא יחידת קצה אלחוטית (Satellite) התומכת ב-4 זרמי ערוצים בתדר 5Ghz (תקן AC) ושני זרמים בתדר 2.4GHz (תקן N).  המשמעות של תמיכה זו היא שמדובר במוצר המקוטלג כ-AC2300 התומך ב-MU-MIMO וברוחב פס של 160 מגה-הרץ.  ליחידה יש יציאת רשת (LAN) אחת התומכת במהירות של 1G.  חברת Arris לא פירסמה את מחיר את היחידה או מועד זמינותה.

יחד עם זאת, העובדה שגם היום, 3 חודשים לאחר ההכרזה, עדין אין הכרזות על תמיכה קונקרטיות של חברות מהשורה הראשונה, מעמידה בספק את עתידו של תקן Wi-Fi EasyMesh ואת היכולת של החברות להגיע להסכמה של אופיו.  חוסר הסכמה זה גם מקרין לשלילה על עתידן של מערכות Mesh בכלל

בשנים האחרונות התגבשה התפיסה, שלצד הגנת הסייבר המדינתית, יש חשיבות רבה ביצירת מסגרת חוקית שתגדיר היטב את אופן פעולתה.  מסגרת זו צריכה לאזן בין שני ערכים ציבוריים מרכזיים – הצורך בביטחון אזרחי לצד אינטרנט חופשי.

לפני מספר שבועות הופץ לעיון הציבור תזכיר חוק הגנת הסייבר ומערך הסייבר הלאומי שמטרתו, להסדיר את פעילותו של המערך ולהגדיר את סמכויותיו.  לאור חשיבותו של החוק המוצע והעובדה שהוא נוגע, בסופו של דבר, לכל אחד ממשתמשי האינטרנט בישראל, הקמנו באיגוד צוות מצומצם שעוסק בחוק זה.

לצוות, שאני חבר בו, ברור שלצד החשיבות של יצירת מסגרת הגנת סייבר מדינתית אפקטיבית, חשוב מאוד להקפיד ש-"לא שופכים את המים ביחד עם התינוק".  כלומר, שלצד הגנה אפקטיבית על מרחב הסייבר, מוצבות מערכות בקרה ופיקוח אפקטיביות, המוודאות שהסמכויות הרחבות, לא פוגעות בזכויות הבסיסיות של האזרחים בממדינה.

ככל שהתקדמנו בקריאת התזכיר, התעוררה אצלנו התחושה שלנגד עינינו קורם עור וגידים ארגון ביון חדש, שתחום פעילותו הוא מרחב הסייבר הישראלי וסמכויותיו רחבות מאוד.  ייתכן שתחושה זו נובעת מהפירוט הרב של
הסמכויות הרבות שמוקנות למערך, הנובעות מהצורך לעגן באופן חוקי את מכלול הסמכויות שלו.

לאור זאת, מצאנו לנכון להעיר ולהאיר על הבעיתיות הקיימת בתזכיר ולהעביר לגורמים העוסקים בנושא מסמך מקיף ומפורט.  לצד המסמך, גם העברנו את הערותינו לסעיפי החוק עצמם, כאשר הן משולבות בתוך נוסח תזכיר החוק עצמו.

במסגרת זו חשוב להדגיש, שאנו מכירים ומוקירים את האנשים המנהלים כיום את מערך הסייבר אבל לצד זאת, בחוק העוסק בזכויות אדם ומעניק לגוף מדינתי סמכויות חסרות תקדים, בחרנו לנקוט גישה אנליטית ואובייקטיבית.

בחודשים הקרובים יתקיימו על תזכיר החוק דיונים רבים, הן בפורומים סגורים והן במסגרת הוועדות הרלוונטיות הכנסת.  חשוב מאוד, שפרט לדעתו של איגוד האינטרנט, תושמענה דעות של ציבורים רחבים יותר, שיביאו לכך שיוכנסו לחוק איזונים ובלמים חזקים יותר, שיבטיחו שלצד ביטחון מרחב הסייבר, ישמרו את זכויותיו של הציבור.

המסמכים שאני מפנה אותכם אליהם הם ארוכים, ולעיתים מייגעים, ולפיכך אני מבקש שלפחות תקראו את ההקדמה של המסמך העיקרי המפרט את החששות העיקריים שלנו.

לפני מספר שבועות הגיעה לסיומה אחת התביעות היצוגיות המעניינות ביותר בתחום מהירות האינטרנט בישראל.

לפני כ-4 שנים, בספטמבר 2014, הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד תביעה יצוגית כנגד חברת נטוויז'ן (סלקום 013).  במסגרת התביעה ביקש האזרח ליאור גל להורות לחברה לשלם פיצוי כספי עקב כך שלא סיפקה לו, ולשאר לקוחותיה, את מהירות הגלישה שהתחייבה לה, בעת שהלקוחות השתמשו באפליקציות לשיתוף קבצים.

בכתב התביעה טען התובע כי לקוחות החברה, המשתמשים באפליקציות לשיתוף קבצים, הופלו לרעה במשך שנים רבות וקיבלו מנטוויז'ן רק חלק ממהירות הגלישה שרכשו ממנה ושאותה החברה התחייבה לספק.

התובע הוסיף וטען שבכך כשלה החברה בשני מישורים שונים – ראשית היא גבתה סכום מלא מלקוחותיה אך סיפקה להם רק חלק מהתמורה המגיעה ושנית, היא הפרה את עיקרון ניטרליות רשת האינטרנט המעוגנות בסעיף 51ג' לחוק התקשורת.

התביעה ביססה את טיעוניה באמצעות תצהיר מפורט של פרופ' יובל שביט מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל-אביב.  פרופ' שביט נחשב למומחה בעל שם עולמי שעיקר עיסוקו הוא במחקר של רשתות תקשורת ובכלל זה מהירות האינטרנט ומדידתו.  במסגרת חוות הדעת מפרט פרופ' שביט את מהותהן של תוכנות שיתוף הקבצים, את הבסיס הטכני לפעולתן (רשתות Peer-to-Peer) ואת היתרונות הגלומים בהן.

במסגרת חוות דעתו מציג פרופ' שביט את תוצאותיו של פרויקט גלסנוסט (Glasnost) שבמסגרתו הוא ביצע כ-3,000 מדידות של מהירות הגלישה שקיבלו לקוחותיה של נטוויז'ן בשנים 2008-2011.  מטרתו של פרויקט בין לאומי זה היתה לחשוף ולשקף את המניפולציות שעושות ספקיות האינטרנט (ISP) והתמקד בפיתוח כלים המנסים לזהות אם ספק שירותי האינטרנט חוסם, מווסת או מגביל ללקוח תוכנות לשיתוף קבצים.

מתוך התוצאות של המחקר שביצע פרופ' שביט עולה כי חלק ניכר מלקוחותיה של נטוויז'ן, שהשתמשו באפליקציות שיתוף הקבצים, הופלו לרעה על ידה וקיבלו רק חלק ממהירות הגלישה שאותה התחייבה היא התחייבה לספק להם.

כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה ולאחר דיונים מקדימים, נדרשה נטוויז'ן לספק לתובע ולבאי כוחו, במסגרת הליך "גילוי מסמכים", נתונים רבים ומפורטים.  במסמכים אלה נדרשה נטוויז'ן לפרט את רוחב הפס שלה וקצב החיבור שלה לרשת האינטרנט בארץ ובחו"ל וכן מידע לגבי רוחב הפס שמכרה ללקוחותיה.

הליך גילוי המסמכים והדיונים שנערכו בעקבותיו נמשכו כשנה וחצי ובאוקטובר 2017, יותר מ-3 שנים לאחר שהוגשה התביעה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה המתבסס על 4 אדנים:

• נטוויז'ן מתחייבת, למשך 12 חודשים, לספק ללקוחותיה – ללא קשר לסוג התעבורה, רוחב פס שיענה על 95% עד 98% מהביקוש.  החברה תספק לבאי כוחו של התובע מסמכים חתומים המעידים על עמידה בהתחייבות זו.
• נטוויז'ן תספק ללקוח שלה, שיבקש זאת באופן מפורש, הטבת שדרוג מהירות בחינם, במדרגה אחת הגבוהה מזו אותה רכש ממנה.  הטבה זו תינתן למשך 9 חודשים שלאחריהן ישונמך הלקוח למהירות המקורית שרכש.
• התובע יקבל גמול כספי בגובה 240,000 שקל ובאי כוחו יקבלו גמול כספי בגובה 960,000 שקל.
• פרופ' שביט יקבל שכר טרחה על חוות הדעת שלו בגובה 30,000 שקל.

במסגרת הסכם הפשרה העריכו הצדדים את שווי הטבת השדרוג החינמי בכ-8 מיליון שקל (כ-107 אלף מינויים, עלות של 8.3 שקל לחודש, למשך 9 חודשים) אך לא הצליחו לכמת בכסף את הטבת העמידה בתנאי רוחב הפס.  יחד עם זאת הם העריכו שהעמידה בהתחיבות למהירות מינימאלית של 95% עד 98% "היא בעלת שווי כספי ניכר".

הסכם הפשרה פורסם לציבור בינואר השנה ובחודש שעבר הוא קיבל, בשינויים קלים, תוקף של פסק דין.  במסגרת השינויים הוקטן שכר טרחת עו"ד ל-750,000 שקל, הוגדל הפיצוי לתובע ל-250,000 שקל וכך גם שכר הטרחה של המומחה ל-35,000 שקל.

במסגרת פסק הדין בחר השופט שלא להתייחס להפרה, לכאורה, של סעיף הניטרליות בחוק התקשורת ובאותה מידה גם בחר שלא להתייחס לעובדה שבפועל חלק מהשימוש בתוכנות לשיתוף קבצים, נעשה תוך הפרה של זכויות יוצרים.

כתוצאה מכך, השאלה אם הפרה לכאורה של זכויות יוצרים, צריכה לזכות את המפרים בפיצוי כספי, בגלל עילת תביעה שיש להם בנוגע למהירות האינטרנט, נותרה פתוחה.

יחד עם זאת, ולמרות שהצדדים העריכו בשווי גבוה מאוד את הטבת השדרוג ובקרת הרשת, הרי שלדעתי הערכה זו היא מוגזמת מאוד וככל הנראה שווה הרבה פחות מ-8 מיליון שקל.

כלומר בשורה התחתונה, פרט לפיצוי של כמיליון שקל לתובע, לבאי כוחו ולמומחה, הרי שהנזק הכספי הנוסף לנטווי'זן הוא, לדעתי, נמוך הרבה יותר.

ההפסד של נטוויז'ן בתביעה זו מצטרף להפסד אותו ספגה חברת סמייל 012 (פרטנר) בתביעה דומה (מזרחי ואח' נ' 012 סמייל טלקום בע"מ).

שני פסקי הדין הללו מהווים תמרור אזהרה לספקיות האינטרנט (ה-ISP), שככל הנראה הם ירתיעו אותן מלבצע בעתיד "עיצוב תעבורה" אגרסיבי, אך מצד שני אסור לשכוח שהמוטיבציה שלהן לבצע "עיצוב תעבורה" כזה, הצטמצמה מאוד בתקופה האחרונה.

הזמינות של טכנולוגיות לצריכת קלה, זולה ופשוטה של תכני מולטימדיה כמו Netflix ו-Spotify, ביחד עם הוזלת מחירי תעבורת האינטרנט הבין לאומית, כמעט וביטלו לחלוטין את הצורך שלהן להתערב באופן אגרסיבי במהירות האינטרנט.

את הפרטים המלאים של תיק התביעה, ובכלל זה שמות עורכי הדין המעורבים בה, ניתן למצוא כאן.

תחת הכותרת הפרובוקטיבית הזו, שהתשובה לה – לדעתו של אבי וייס – היא "לא", הוא כותב פוסט ארוך הכולל לדעתי הרבה טעויות ושגיאות מביכות.

כך למשל, בניגוד לדעתו, לכל בר דעת ברור, שהתשובה הטכנית הפשוטה לשאלה שבכותרת היא דווקא – "כן".

את הציוד שפרטנר מספקת – דגם TG1652 של חברת Arris, שהוא מודם כבלים (DOCSIS) המשולב עם נתב וכולל יכולת טלפוניה, ניתן להסב בקלות רבה למודם נטו (bridge) ואז לחבר אליו כל נתב עצמאי שהלקוח יבחר.

בעיקרון, כל מה שנדרש הוא לשנות בתפריט ה-LAN Settings של ה-TG1652 את ה-NAT Mode ל-"Bridged".  הסברים מפורטים, כולל סרטוני וידאו המסבירים את תהליך ההסבה, ניתן למצוא בקלות על ידי חיפוש פשוט באמצעות גוגל.

מתוך הפוסט אפשר להבין שמי שמכנה את עצמו "מומחה לתקשורת", גם אינו מכיר בהבדל המהותי שבין מודם לנתב ואת התפקיד של כל אחד מהם.  המודם הוא רכיב רשת פשוט למדי שמהווה גשר (Bridge) בין סוג כבילה אחד לסוג כבילה אחר.  לגשר אין יכולת אלחוטית והוא אינו יכול לפצל את החיבור למספר מחשבים.  את התכונות האלה (באמצעות מנגנון NAT, DHCP ו-WIFI) יש רק לנתב (Router).

לעיתים קרובות, ומטעמי נוחות שתי הפונקציות הללו (גשר ונתב) מאוחדות בציוד בייתי לקופסא פיזית אחת, אבל למשתמש הקצה יש ברוב המוחלט של המקרים אפשרות לנטרל את מרכיב הנתב מהקפסא ולהשתמש בה כגשר בלבד.  במקרה הזה יכול לקוח הקצה, כמו שעושים רבים, הן בתשתית הוט והן בתשתית בזק, לחבר נתב פרטי למודם.

במהלך סוף השבוע הפניתי את תשומת ליבו של וייס לבעיות שיש בפוסט שלו אבל לא רק שהוא בחר להתעלם מהן, הוא אף מחק את אלה שהופיעו ברשת הפייסבוק.  לפיכך, ההמלצה שלי – קראו את הפוסטים שלו באופן ביקורתי ואל תתיחסו לכל מילה שם כתורה מסיני.

ביחד עם האמור לעיל, יש לבקר את חברת פרטנר על כך, שמצד אחד היא גובה מלקוחות השוק הסיטונאי שלה דמי מנוי חודשיים על ציוד הקצה, ומצד שני אינה מאפשרת להם להשתמש במודם משלהם.  על פי הרישיון שלה ותקנות משרד התקשורת חייבת פרטנר לאפשר ללקוחותיה חופש הבחירה של ציוד הקצה ואי העמידה בכך היא הפרה יסודית של הוראות אלה.

פרטנר, בדומה להוט, יכולה לצאת ידי חובתה בנושא זה על ידי מתן מודם בחינם אך כל עוד היא לא עושה כך יש לדרוש זאת ממנה בצורה תקיפה, גם על ידי פניה אליה וגם על ידי שליחת תלונות למשרד התקשורת.

פרטים מלאים על השירות של חברת פרטנר על גבי הרשת של הוט ניתן לקרוא כאן.

הדואופול של בזק והוט, שמחזיקות ביחד יותר מ-95% משוק תשתית האינטרנט בישראל, קיבל הבוקר תזכורת שלא לעולם חוסן.

לאחר מו"מ ארוך, שדרש גם התערבות ממשלתית, נחתם בין חברת סלקום למיזם הסיבים Unlimited של חברת IBC הסכם, המעביר 70% ממניות המיזם לידיה.  הסכם זה מפיח חיים חדשים במיזם, שבתקופה האחרונה דישדש במקומו והצליח בכל שנות קיומו להגיע לכ-6,000 לקוחות בלבד.

במסגרת ההסכם יצאו ממסגרת המיזם כל החברות שהיות פעילות בו (Via Europa השוודית, רפק, באטמ וסיסקו) ועתה נותרו בו רק שתיים – חברת החשמל המחזיקה 30% וסלקום, המחזיקה כאמור, 70%.  בנוסף, יתחוללו במיזם שינויים רבים ובכלל זה באופן הפריסה, סוג הציוד עליו הוא מושתת והדרך בה הלקוחות מתחברים אליו.  מטרת כל השינויים הללו היא להאיץ את קצב הפריסה ולהוזיל באופן משמעותי את עלויותיו.

השלמת העסקה התאפשרה לאחר שמוקדם יותר השבוע הסכימה הממשלה, בהמלצת שר התקשורת, לצמצם את חובת הפריסה של המיזם ל-40% בלבד מהבתים בישראל.  החלטה זו, המסירה את חובת הפריסה האוניברסליות, תהפוך את הפרויקט לכלכלי יותר ותצדיק את 100 מיליון השקל שסלקום עתידה להשקיע בו.  יחד עם זאת צריך לזכור שהחלטה זו ככל הנראה תפגע בסיכויי הפריסה של המיזם בפריפריה ובאיזורים שאינם כלכליים למיזם.

צעד משמעותי נוסף, שבוודאי יקל על המיזם, מגיע בדמות הנחיה של משרד התקשורת לחברת בזק המאפשרת לסלקום ופרטנר לפרוס את הסיבים האופטיים שלהם דרך צינורות התקשורת של החברה. ההקלה הרגולטורית הזו חוסכת מסלקום ופרטנר את הצורך לחפור תעלות ובורות תקשורת משלהן ומאפשר להן להגיע עד לפתח הבניין, באותו אופן שמגיעים כבלי התקשורת והסיבים האופטיים של חברת בזק.

עד היום, למרות שפרסה את רשת הסיבים שלה ברוב האיזורים בארץ, נמנעה בזק מלהפעיל אותה, ככל הנראה עד לקבלת הקלות רגולטוריות שיאפשרו לה למכור חבילות תקשורת הכוללות טלוויזיה (YES) וסלולר (פלאפון).  ההתפוצצות של תיק 4000, פרישתה של מנכ"לית בזק סטלה הנדלר, השעייתו של מנכ"ל משרד התקשורת הקודם (שלמה פילבר) והחקירות של שאול אלוביץ, סתמו את הגולל על הסיכוי הזה.

לפיכך, ולאור ההסכם שנחתם הבוקר והנחיה החדשה, נראה שלבזק לא נותרה אלא להפעיל במהירות את רשת הסיבים שלה גם בלעדי ההקלות, זאת לאור העובדה שלסלקום ופרטנר יש אפשרות להאיץ את קצב פריסת הסיבים שלהן ולהעלות את רמת התחרות מול הדואופול.

בשקט בשקט, מזה מספר שבועות ניתן לרכוש מחברת פרטנר חבילות ספק ותשתית ובנוסף גם חבילות טריפל, המבוססות על תשתית הכבלים של חברת הוט.

אחרי שבמשך שנים סירבה הוט לפעול במודל של "שוק סיטונאי", היא מאפשרת, בפעם הראשונה, לחברת תקשורת כלשהי להציע את שירותיה באופן שכזה.  עדין לא ברור מה בדיוק השתנה במדיניות של הוט ואיזה מנופי לחץ הפעיל עליה משרד התקשורת, אבל העובדה שהיא מסכימה ליישם שוק סיטונאי על התשתית שלה, היא חדשה צרכנית מצויינת.

אפשר לשער שההצלחה המסחררת של השוק הסיטונאי על תשתית בזק, שמספר לקוחותיו כבר חצה את ה-500,000, הביא את הוט לתובנה שהוספת ערוצי שיווק, דרך ספקיות האינטרנט, יכול רק להטיב עימה.  בנוסף, התוכניות של בזק להתחיל להפעיל את הסיבים האופטיים שלה, שפרוסים כבר שנים כאבן שאין לה הופכין, תוך שהיא מציעה מהירויות משופרות, בוודאי מתמרצות את הוט הניהנת היום מיתרון משמעותי בתחום זה.

שיטוט באתר האינטרנט של חברת פרטנר ושיחות עם נציגי המכירה של החברה, מעלה מגוון רחב של הצעות כמפורט בטבלה (לחיצה עליה תציג אותה באופן מלא). בחבילות תשתית+ספק, שתי המהירויות המעניינות הן 100M/2M במחיר של 89 שקלים לחודש ו-200M/5M במחיר של 119 שקל לחודש.  מחירים אלה עולים ב-20 שקל אחרי שנה.  בנוסף, למחירים אלה יש להוסיף 10 שקלים לחודש עבור המודם/נתב שפרטנר מספקת. מכשיר זאת אינו ממשפחת ההוטבוקסים של הוט אלא מוצר של חברת Arris מדגם TG1652. 

זהו מכשיר משולב הכולל מודם DOSSIS 3.0 התומך במהירות RF של עד 640Mbps ונתב עם 4 יציאות LAN במהירות 1G כל אחת.  מבחינה אלחוטית הנתב מקוטלג כ-AC1200 ובנוסף הוא כולל כניסת USB 2.0.  ה-TG1652 גם תומך בשני קווי טלפון וכך הוא משמש כמכשיר משולב אחד לכל צרכי התקשורת. בנוסף לחבילת טריפל, הכוללת בנוסף לחיבור האינטרנט והטלפון הקווי, פרטנר גם מציעה את שירות הטלוויזיה שלה – פרטנר TV. 

המחירים של חבילות הטריפל זהים לאלה המתבססים על תשתית בזק, אך העובדה שבהוט יש אפשרות חיבור ב-200M, מוסיפה אופצית טריפל נוספת התומכת במהירות זו בעלות של 159 שקל לחודש.  מחיר זה כולל נטפליקס לחצי שנה וממיר אחד, כשאחרי שנה המחיר עולה ב-20 שקל לחודש.

עדכון מיום 20/8/2018 – חברת פרטנר הודיעה היום על התייקרות של החבילות ב-10 שקל ועל ביטול הטבת מנוי נטפליקס בחינם לחצי שנה.

עבור פרטנר, האפשרות להציע את שירותיה על תשתית הוט – בשלב זה באופן בלעדי, מהווה יתרון משמעותי.  עד היום, לקוחות HOT שרצו לעבור לטריפל של פרטנר, נאלצו לעבור לתשתית בזק שאיכותה הטכנית והמהירות שהיא מספקת, נחשבת נחותה יותר.  ההצעות החדשות של פרטנר מסירות חסם זה ויהוו קטליזטור למעבר של לקוחות הוט לשירותי הטריפל של פרטנר.

יחד עם זאת, יתכן ולקוחות אלה, שהתרגלו לתכנים המקוריים שחברת הוט מציעה, יתאכזבו מחסרונם בעוד שפרטנר תנסה לנחם אותם בשירות נטפליקס המוצע על ידה בחינם למשך חצי שנה.

הנתב הבייתי המצוי ברשותכם הוא, בסופו של דבר, מחשב תקשורת הכולל את כל המרכיבים המקובלים – מעבד מרכזי מוכלל (SoC), זכרון (RAM ו-ROM), ממשקים חיצוניים (LAN,‏ WAN ו-USB) ומערכת הפעלה המכונה "קושחה" (firmware).

מערכת ההפעלה של רוב הנתבים הנמצאים בשוק מבוססת על גרעין מינימאלי של מערכת ההפעלה UNIX, עליו מפתחת החברה היצרנית את הממשקים והתכונות היחודיות שלה.

פיתוחו של גרעין זה, המכונה BusyBox, החל כבר לפני כ-20 שנה ומכיוון שהוא מבוסס על קוד פתוח, הוא זמין בחינם לכל דורש.  עובדה זו הפכה אותו לפופולרי בקרב יצרני התקשורת וכיום כמעט כל החברות עושות בו שימוש כזה או אחר.

ההתבססות על גרעין פתוח, מאפשרת פיתוח של קושחות חלופיות ובמהלך השנים פותחו לנתבים רבים קושחות כאלה, המוסיפות להם תכונות ואפשרויות שליטה שאינן בנמצא בקושחות המקוריות של היצרנים.  השמות המוכרים בתחום זה הן קבוצת DD-WRT הותיקה, קבוצת OpenWRT שהחלה את דרכה סביב נתבי ה-WRT של חברת Linksys וקבוצת LEDE שהתפצלה, עקב חילוקי דעות, מ-OpenWRT לפני כשנתיים.

מוקדם יותר השבוע שיחררה קבוצת OpenWRT את גירסא 18.06 של הקושחה ומשתי סיבות, זהו צעד מהותי ומשמעותי ביותר.

ראשית, זהו העדכון הגדול ביותר של OpenWRT מזה כ-3 שנים (גרסא 15.05) והוא כולל אוסף רחב של תכונות חדשות ומעודכנות ועדכוני אבטחה חיוניים.  בין השאר עודכנה ליבת ה-BusyBox עליה מבוססת הקושחה, נוספה תמיכה בהתקני רשת חדשים, ממשק העדכון שודרג ושולבו הגנות מפני נוזקות כמו Spectre ו-Meltdown.

שנית, זוהי המהדורה הראשונה של OpenWRT מאז שקבוצות הפיתוח של OpenWRT ו-LEDE הודיעו, בתחילת השנה, על התמזגותם.

מי שמשתמש היום בקושחה של OpenWRT מגירסא 15.05 יכול לשדרג אותה ישירות ל-18.06 וכך גם יכולים לעשות משתמשי LEDE מגירסא 17.01.  על מנת לבצע את השידרוג יש להורידו למחשב האישי ולבצע שדרוג קושחה.  יש לבצע את השדרוג רק כאשר המחשב ממנו מתבצע השדרוג מחובר קווית לנתב.

בכל מקרה, וכפי שאני מזהיר תמיד, עדכון קושחה – במיוחד אם היא של צד שלישי – הוא תהליך שיש לבצע בזהירות.  ככלל אצבע, כדאי – לכל הפחות – לבצע לנתב פעולת restart לנתב ובמידת האפשר, אפילו פעולת reset, ורק אז לבצע את פעולת העדכון.  את הגירסא התואמת לנתב שלך, אם קיימת כזו, ניתן למצוא על ידי שימוש באתר הזה.  יש להקפיד ולוודא שאתם בוחרים את הדגם המדוייק הקיים ברשותכם.

בכל מקרה, אחרי קפאון ארוך, משמח לראות שפרויקט הקוד הפתוח הזה ממשיך לבנות ולתמוך בקושחות חלופיות המספקות, למי שמעוניין בכך, תכונות ואפשרויות שליטה מתקדמות יותר.  תמונות המסך בפוסט זה הן של הנתב האישי שלי (WRT1900ACS) לאחר השדרוג ל-18.06.  בתמונה הראשונה ניתן לראות את ממשק ה-SSH ובשניה את ממשק ה-WEB המשודרג.