NetCHEIF Blog

למי שתוהה לגבי כותרת הפוסט, $329 הוא המחיר של ה-iPad Mini הבסיסי הכולל 16B של זכרון.

חישוב מתמטי פשוט מגלה שסכום זה גבוה ב-30% עד 60% מהמחיר של טאבלטים מתחרים בגודל 7 אינטש.

כך לדוגמא עלות הדגמים הבסיסיים של ה-Nexus 7 של גוגל (עם 8GB) וה-Kindle Fire HD (עם 16G) של Amazon  היא רק $199.

הגורם העיקרי לפער זה אינו הלוגו של Apple או הלהיטות של הצרכנים אחרי המוצרים של החברה אלא ה- iPod Touch.

כן, כן — המכשיר הקטן הזה, בעל מסך ה-4 אינטש שמשמש נקודת כניסה לעולם ה-iOS, הוא הגורם למחיר הבלתי ראלי של ה-iPad Mini.

הטבלה להלן מספרת את כל הסיפור.

Apple בחרה לתמחר את דגם הכניסה של ה-iPod Touch (דור 4 עם 16G) ב-$199 ואת דגם הדור החמישי, עם 32G זכרון, ב-$299.

רמת תמחור זו אינה מאפשרת ל-iPad Mini, הכולל מסך גדול יותר, לרדת מתחת ל-$300.  אם עלות ה-Ipad Mini היתה נמוכה יותר וקרובה לאלה של המתחרים, הוא היה מחסל את מכירות ה-iPod Touch.  בעולם השיווק מכונה סיטואציה זו בשם "קניבלזיציה" שמשמעותה פגיעה של מוצר חדש במוצר קיים של אותו יצרן.

בשלב זה עדיין לא ברור מה היא עלות היצור של ה-iPad Mini אבל אין ספק שבמחיר של $329 יש ל-Apple שולי רווח רחבים.  מצד שני, כל עוד המחירים של ה-iPod Touch ישארו ברמות הנוכחיות, הסיכוי שנראה הזולה במחירי ה-iPad Mini קלושים.

למעלה מ-20 מיליון לקוחות של חברת Apple התעוררו הבוקר וגילו שהמוצר שרכשו במיטב כספם, במהלך ששת החודשים האחרונים, סיים את חייו.

בין שלל המוצרים החדשים שחברת Apple הציגה אתמול, התבלט העדכון לטאבלט ה-iPad שזכה למעבד חדש ולממשק החיבור החדש המכונה Lightning.

המעבד החדש, מסוג A6x, מכפיל את מהירות ה-iPad וממשק ה-Lightning החדש יאפשר, בדומה ל-iPhone 5, חיבור התקנים חדשים ומתקדמים.

ההכרזה על ה-iPad החדש – המכונה 4th Generation iPad, מביאה להפסקה מיידית של שיווק הדור השלישי של המוצר, שהוכרז אך לפני כחצי שנה.

מאז ההכרזה על הדור השלישי של ה-iPad, בסוף מרץ השנה, נמכרו על פי ההערכות למעלה מ-20 מיליון מכשירי iPad שהחל מהבוקר, הפכו להיות מיושנים.

בשנים האחרונות התקבע מחזור החיים של טלפונים חכמים וטבלטים על כשנה, כאשר בחודש קבוע (פחות או יותר) מוכרז דור חדש.

כך הפכו חודשי האביב למועד בו מוכרז iPad חדש, חודשי הסתיו למועד בו מוכרז iPhone חדש וחודש נובמבר למועד בו מכריזה חברת גוגל על טלפון Nexus חדש.

המהלך בו נקטה Apple אתמול, המקצר את מחזור החיים של מוצריה לחצי שנה, צריך לעורר דאגה מסויימת בין הצרכנים.

המשמעות היא שמוצר שנרכש היום, יהפוך מיושן ולא רלוונטי תוך חודשים ספורים ובמקום שהלקוח יוכל להתהדר במכשירו החדש כשנה, עתה יהיו נתונים בידיו רק מספר חודשים.

להתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות להציג מוצרים חדשים ומתקדמים בפרקי זמן קצרים יש יתרונות רבים, אך באותה מידה יש להן השלכות שליליות שיש לקחת בחשבון.

מעבר לתסכול שצעד זה מייצר אצל הלקוחות, מן הראוי היה שהחברות יהיו ערות גם להיבטים הצרכניים, הכלכליים, החברתיים והסביבתיים שפחות מחמיאים למגמת קיצור מחזורי החיים של המוצרים.

ביום שישי הקרוב יעלו על הבמה בניו-יורק סטיב בלמר, ה-CEO של מיקרוסופט, וסטיבן סינופסקי – האחראי על חטיבת ה-Windows במיקרוסופט, ויכריזו באופן רשמי על Windows 8.

למסתכל מהצד נראית Windows 8 כעוד גירסא של מערכת ההפעלה הנפוצה ביותר בעולם, אבל מבחינת מיקרוסופט זוהי הפלטפורמה שעל בסיסה היא תנסה לשקם את מעמדה ההולך ונשחק.

באמצעות Windows 8 מקווה מיקרוסופט להמציא את עצמה מחדש ולהפוך מחברת תוכנה לחברה המספקת פתרון שלם הכולל חומרה, שירותי ענן ואפליקציות.

על מנת להבין את מלוא המשמעות העומדת מאחורי ההכרזה של Windows 8 יש לצלול לנבכי ההיסטוריה ולחזור יותר מ-20 שנה לאחור – ליתר דיוק ל-6 באפריל 1992.

במועד זה הכריזה מיקרוסופט על גירסא 3.1 של Windows שהיתה הראשונה להיות ראויה לתואר "מערכת הפעלה".  עד ל-3.1 כל הגרסאות של Windows היו סביבות עבודה גרפיות התלויות במערכת ההפעלה DOS.  לעומתן 3.1 היתה הראשונה שהתנהגה כמו מערכת הפעלה אמיתית המנהלת תהליכים, התקני חומרה וזיכרון.

התכונות המתקדמות של Windows 3.1 פתחו בפני קהילת המפתחים אפשרויות חדשות ואלה פיתחו עבורה אין ספור אפליקציות.  גם מיקרוסופט לא טמנה את ידה בצלחת וארבעה חודשים לאחר ההכרזה הציגה בפעם הראשונה את סביבת Office האחודה.  עד לאותו שלב נמכרו האפליקציות המרכיבות את Office כאוסף של תוכנות אבל עבור Windows 3.1 יצרה מיקרוסופט חבילה הנקראת Office 92 הכוללת התקנה משולבת ותכונות משותפות.

Windows 3.1 ו-Office 92 היו נקודת מפנה עבור חברת מיקרוסופט שמאותו רגע לא הפסיקה לצמוח ולכבוש שווקים חדשים.  באמצעותן ובאמצעות הגרסאות הבאות שלהן מחקה מיקרוסופט את כל המתחרים שעמדו בדרכה ותוך שנים ספורות הגיעה למעמד של מונופול בתחומים אלה.

בעקבות ההצלחה הפנומנלית הזו התפתחה במיקרוסופט תרבות של שאננות וישיבה על זרי הדפנה, שהגיעה לשיאה בראשית שנות ה-2000.

תרבות זו גרמה למיקרוסופט לפתח ולשווק מוצרים נחותים ולהתעלם מחברות ומתהליכים שהתפתחו מתחת לראדר שלה.  ההצלחה הפנומנלית של גוגל עם מנוע החיפוש שלה, הפיאסקו עם Windows Vista וההשקעה המתמשכת והכושלת ב-Pocket PC הן רק חלק מהדוגמאות הרלונטיות לכך.

גם ההכרזה על ה-iPhone ב-2007 לא הביאה לשינוי בדפוס החשיבה ורק ההצלחה של חברת Apple עם ה-iPad במהלך 2009, הוציאה את מיקרוסופט מהאדישות שלה.  אלא שבאותה נקודת זמן, מיקרוסופט כבר אחרה את הרכבת.

רק בתחילת 2011, במסגרת הרצאת הפתיחה שלו בכנס CES, הכריז סטיב בלמר על אסטרטגיית הטאבלטים של מיקרוסופט.  בעקבות ההרצאה שלו כתבתי כאן פוסט ביקורתי שנשא את הכותרת "מיקרוסופט מחמיצה גם את מהפכת הטאבלטים".

באותו פוסט כתבתי "משמעות ההכרזה היום היא שמיקרוסופט מחמיצה את שוק הטאבלטים הנוכחי.  אולי בעוד שנה, ואולי רק בעוד שנתיים, נראה גרסת Windows המתאימה לפלטפורמה הזו.  עצוב לגלות עד כמה מיקרוסופט מנותקת מהתמורות הגדולות המתרחשות בסביבה הצרכנית ועד כמה איטיות התגובות שלה."

היום, כמעט שנתיים אחרי אותה הכרזה, מונחות על כתפיה של Windows 8 שתי משימות עיקריות.  הראשונה, להפוך לחוד החנית בביסוס האסטרטגיה החדשה ומחוייבת המציאות – להפוך את מיקרוסופט מחברת תוכנה לחברת חומרה ושירותים והשניה, לשחזר את סיפור ההצלחה של Windows 3.1 ו-Office 92 ו-"להחזיר עטרה ליושנה".

המרכיב העיקרי ב-Windows 8 שאמור לקדם אסטרטגיה זו הוא ממשק המשתמש הזהה בכל סביבות החומרה – טלפונים חכמים, טאבלטים ומחשבים.  ההימור על ממשק משתמש זהה, מבוסס מסמכי מגע, לכל סביבות החומרה, אינו מובן מאילו.  עד היום, ההצלחה של ממשקים אלה לא התגלגלה למחשבים אישיים – ל-Apple אין כוונה להציג את ממשק המגע של iOS למחשבי ה-MAC שלה וגוגל לא ממש נחלה הצלחה עם מחשבי הכרום שלה.

מיקרוסופט לוקחת כאן סיכון גדול מאוד – בפעם הראשונה מזה 20 שנה תעמוד בפני המשתמשים ב-Windows סביבת עבודה בלתי מוכרת שתדרוש מהם זמן לימוד והסתגלות.  אם בכל גרסאות ה-Windows ששווקו עד היום היה ממשק המשתמש צפוי ומוכר, עם כפתור Start בפינה ותפריטים נופלים (drop down), ממשק הפנלים החדש של Windows 8 יהווה אתגר לא פשוט.

בשנים האחרונות נעלמו מהשטח הקורסים ללימוד סביבת העבודה של Windows – הממשק הפך לכל כך מוכר, ברור וצפוי שהדרישה לקורסים מסוג זה הלכה ונעלמה.  עם ההכרזה על Windows 8  יש סיכוי טוב שהצורך בהדרכות יתעורר מחדש, במיוחד לאור העובדה שהממשק מתאים יותר למסכי מגע מאשר למקלדת ועכבר.

בעוד שמשתמשים צעירים שיש להם היכרות עם מסכי מגע, יוכלו להמודד עם הממשק החדש בקלות יחסית, הרי שמשתמשים מבוגרים יותר ובמיוחד אלה הנמצאים בארגונים, ימצאו את עצמם בטריטוריה לא מוכרת.  מציאות זו עלולה לעכב מאוד את האימוץ של Windows 8 בארגונים, המהווים מרכיב עיקרי בהכנסות של מיקרוסופט.

העובדה שבצמוד להכרזה על Windows 8, נכנסת מיקרוסופט לתחום החומרה ומתחילה לשווק בעצמה טאבלטים המבוססים הן על מעבדי ARM והן על מעבדי אינטל, גם היא בעייתית.  אם עד היום התמקדה מיקרוסופט ב-Windows וב-Office, הכניסה לתחום החומרה מעמידה אותה בתחרות ישירה מול יצרני החומרה שעד היום היו שותפים נאמנים שלה.

כיצד תוכל מיקרוסופט, בצד אחד, למכור את הטאבלטים שלה ובצד שני, לעודד את יצרני החומרה המתחרים בה, לרכוש ולהתקין את Windows על המחשבים שלהם?

אתגר נוסף שיעמוד בפני מיקרוסופט הוא חינוך המשתמשים בהבדלים בין הגרסאות השונות של Windows 8.  עבור המשתמש הממוצע Windows היא Windows ומשתמש זה יופתע לגלות שעל טבאלטים המבוססים על מעבדי ARM ומריצים WIndows 8 RT, כל התוכנות המוכרות לו פשוט לא רצות.

ואי אפשר לסיים את הדיון הזה ללא הפן האישי.  במסגרת המהלך המורכב הזה נוטל על עצמו סטיב בלמר, המנכ"ל הכל יכול של מיקרוסופט, סיכון גדול – אם המהלך הגרנדיוזי הזה יצליח הוא יוכל לעמוד, כתף אל כתף, ליד ביל גייטס שהוביל את מהפכת ה-Windows הראשונה אבל אם הוא יכשל, זו ככל הנראה תהיה סוף דרכו במיקרוסופט.

לפני מספר שבועות פירסמה ועדה משותפת של משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הגנת הסביבה דו"ח הממליץ לאסור על שימוש באינטרנט אלחוטי (WiFi) בבתי הספר.

הוועדה מצטטת מספר המלצות שהתקבלו באו"ם ובפרלמנט האירופאי בנוגע לסכנות האפשריות הנובעות מקרינה אלקטרומגנטית, אך בדומה להם, היא אינה קובעת שיש סכנה ברורה ומיידית מהקרינה של טלפונים סלולריים, נתבים ונקודות גישה (AP).

הסיבה לכך היא פשוטה, עד היום לא פורסם אף מחקר רציני, מקיף ועצמאי שהוכיח קשר כלשהו בין השימוש באינטרנט אלחוטי לבין נזקים מקרינה אלקטרו-מגנטית.

כך לדוגמא כותבת הוועדה כי "הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן (IARC) הגדירה את קרינת הרדיו כ"מסרטן אפשרי" (possibly carcinogenic)".  (ההדגשה שלי)

במקום אחר היא כותבת "כי הטכנולוגיה האלחוטית הכוללת טלפונים ניידים, Bluetooth ,Wi-Fi וטלפונים אלחוטיים פולטת קרינה אלקטרומגנטית, וייתכן שהיא מהווה סכנה לבריאות האדם".  (ההדגשה שלי)

כלומר, פרט לציטוט מקורות חיצוניים, שכאמור אין בהם שום אמירה חד משמעית, לא מדווחים חברי הוועדה על מחקרים או ממצאים שמקורם בישראל.  במקום לנהל חקירה מדעית רצינית, לבחון את הדברים לעומקם, להציג את היתרונות והחסרונות ואת הדעות השונות שיש בתחום זה, בחרו חברי הוועדה נקודת מבט חד צדדית שלא תחשוף אותם לשום סיכון (כסת"ח).

בפרק הדן בנושא הטלפונים הסלולריים, כותבים חברי הוועדה: "יודגש, כי השימוש בטלפונים ניידים בקרב ילדים ובני נוער הולך וגובר לאורך השנים אך החשיפה לקרינה האלקטרומגנטית הנפלטת מהטלפון הנייד איננה נכפית על ידי מערכת החינוך, שכן השימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר הוא לתועלת הפרט בלבד ומבחירה אישית."  (ההדגשה שלי)

כלומר הוועדה בוחרת להדגיש את השימוש של התלמידים בטלפונים סלולריים, אבל מתעלמת באלגנטיות מהשימוש של המורים ושאר בעלי התפקידים בבית הספר, בטלפונים סלולריים.  האם יש בדו"ח המלצות לאסור על שימוש גורף בטלפונים סלולריים בבתי הספר על ידי מורים ובעלי תפקידים?  כמובן שלא.

יתר על כן, לדעת הוועדה העובדה שהמורים והילדים מביאים לביה"ס טלפוניים סלולריים, שפולטים יותר קרינה מכל נתב או נקודת גישה (AP), היא רעה שאי אפשר בלעדיה, אבל להזיז את מערכת החינוך קדימה ולאפשר חיבור קל ופשוט לרשת האינטרנט – זה לא.

הוועדה גם לא מתייחסת לפרדוקס הידוע – כמעט בכל בית בישראל יש מקור קרינה כלשהו – נתב אלחוטי, טלפון אלחוטי, טאבלטים אלחוטיים, טלפוניים סלולריים וכיוב'.  מבחינת הוועדה זו "בחירה אישית" שכל אחד מאיתנו עושה במתחם הפרטי שלו, אבל ליישם את אותו מודל במתחם בית הספר – חס וחלילה.  לוועדה הרבה יותר "ללכת על בטוח", להיכנע ללחץ הפופוליסטי של ההורים והארגונים המתנגדים לכל קרינה שהיא ובמקום להתמודד עם הנושא באופן רציונאלי, לאסור באופן גורף על השימוש בטכנולוגיות אלחוטיות.

באופן זה מנציחה הוועדה את הפער הקיים בין הבית לבית הספר — בבית יש לילדים את כל האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר, אבל בבית הספר ימשיכו ללמד, כמו לפני 20 שנה, תוך סחיבת תיקים כבדים, המכילים קילוגרמים של ספרים, ובאמצעות לוח וטוש מחיק.

גם האמצעים החליפיים עליהם ממליצה הוועדה, כמו סלילת קווי תקשורת מתחת לרצפות צפות, הן הזויות – איפה כותבי הדו"ח חיים?  הם באמת מאמינים שזה יקרה?  ומה עם כל בתי הספר הקיימים – איך יסללו שם כבלי רשת וחשמל לכל שולחן – יפרסו אותם על הריצפה?  ומאין יבוא התקציב?  וגם אם ימצא התקציב והם יפרסו, האם קווי החשמל שיגיעו לכל שולחן אינם פולטים קרינה?  ומה לגבי הטאבלטים שלהם אין חיבור קווי?

באותה מידה יכלה הוועדה גם לדון בחשיפה של התלמידים לקרינת השמש ולנזקיה המוכחים, בעת שהם הולכים לבית הספר.  אני מניח שמצב זה, במסגרת מדיניות הכסת"ח, הוועדה היתה ממליצה על קירוי והצללה של כל השבילים והדרכים לבית הספר וחלוקת שפופרת קרם הגנה לכל ילד ואולי אף על העברת יום הלימודים לשעות הלילה.

במקרה, או שלא במקרה, בין חברי הוועדה לא נמצא אפילו מומחה אחד בתחום התקשורת ונציגי משרד התקשורת, המכירים את הנושא היטב, כלל לא הוזמנו לקחת בה חלק.  האם לא ראוי שבוועדה מקצועית הדנה בתחום האינטרנט האלחוטי, לא יינתן פתחון פה למי שבקי בנושא?

הוועדה גם בוחרת להתעלם מהעובדה שבבתי ספר רבים בישראל כבר נעשה שימוש נרחב באינטרנט אלחוטי, במחשבים ניידים וטאבלטים.  כבר היום אלפי תלמידים בראש העין ובבת-ים לומדים תוך שימוש שוטף באינטרנט אלחוטי.  האם ביקרה הוועדה בבתי ספר אלה?  האם שמעה מראשי הרשויות על היתרונות שיש בצורת לימוד זו?

כותרת הדו"ח היא פארסה בפני עצמה.  הוועדה בחרה לקרוא לו "התאמת מערכת החינוך למאה ה-21".  האם הגבלת השימוש באמצעי החיבור לרשת האינטרנט היא הדרך להתאים את מערכת החינוך לעולם הטכנולוגי המודרני?  ממש ה-newspeak ("שיחדש") של הספר "1984".

קריאת הדו"ח וההמלצות הכללות בו משאירה טעם מר של החמצה ופשוט מקומם איך במקום ללכת קדימה, ועל בסיס תחושות בטן וחששות בלתי מבוססים, מקבעת הוועדה את מערכת החינוך בישראל לעוד שנים רבות.

מי שרוצה לקרוא את הדו"ח המלא ולהתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי, ימצא אותו פה.

בערב יום כיפור פירסם משרד התקשורת נוהל חדש המקל על יבוא מסחרי של טלפונים סלולריים לישראל.

הנוהל החדש פוטר את היבואנים משני מכשולים בירוקרטיים שהיוו חסם משמעותי ביבוא של טלפונים סלולריים – הצורך ב-"רישיון סחר" וקבלת "אישור סוג" לכל מכשיר מיובא.

בעוד שקבלת "רישיון סחר" היה הליך פורמלי ובפועל הוא ניתן כמעט לכל דורש, הרי שהשגת "אישור סוג" לכל דגם היתה היא סיפור אחר לחלוטין.

על מנת לקבל "אישור סוג" היה צריך היבואן להוכיח למשרד התקשורת כי המכשיר הסלולרי פועל רק בתקנים ובתדרים המורשים בישראל.  זה היה תהליך מורכב שדרש הצגת התחייבויות של היצרנים ומסמכים טכניים רבים והיבואנים הקטנים, שבדרך כלל יבאו מגורמים שלישיים ולא מהיצרן המקורי,  התקשו בו מאוד.

ההחלטה לפטור את היבואנים משתי הדרישות הללו ולהחליפן בנוהל פשוט היא מבורכת ורק חבל שהיא מתרחשת באיחור רב – מי שמכיר את ההיסטוריה של הנושא יודע שכבר לפני 7 שנים ניסתה שרת התקשורת איציק דליה לשנות את המצב.

ההודעה החגיגית של משרד התקשורת מציינת באותיות גדולות כי "ביטול ההליך הביורוקרטי פותח את שוק ייבוא המכשירים הסלולאריים לתחרות, מרחיב את היצע המכשירים לציבור ומביא להוזלה במחירים".

בעוד שניתן לקבל, בהסתייגות מסויימת, את שתי הקביעות הראשונות הרי שהקביעה שתהיה הוזלה במחירים מנותקת מהמציאות.  בפני היבואנים הקטנים עדיין יעמדו מכשולים רבים עימם הם יצטרכו להתמודד:

• בשנים האחרונות הפך שוק הסלולר בישראל למוטה Smart Phones המבוססים על iOS של חברת Apple ועל Android של חברת Samsung.  מידת ההשפעה של הנוהל החדש על היבוא של טלפונים טיפשים ושל טלפונים חכמים של יצרנים אחרים (HTC, סוני-אריקסון וכד') תהיה שולית מאוד.
• ל-iPhone יש רק מקור אחד – חברת Apple והמחירים שלו מוכתבים על ידה.  כתוצאה מכך היכולת לשחק עם המחיר של ה-iPhone שהוא SIM Free קטנה מאוד ולראיה המחירים הקבועים והיציבים שלו בישראל.
• בשוק ה-Android יש תחרות רבה יותר ומספר היצרנים גדול – התחרות הזו מביאה, כבר היום, למחירים אטרקטיביים, שלאחר שמקזזים מהם את המע"מ ומס הקניה בסך 34.6%, אינם שונים בהרבה מאלה שבחו"ל.  לדוגמא, המחיר של ה-Galaxy S3 בארץ הוא כ-3,000 שקל.  אם מורידים ממחיר זה את המיסים מתקבל מחיר של כ-2,230 שקל שהם כ-$560.  לעומת זאת ב-Amazon המחיר של הטלפון הוא $586 וב-Clove כ-$620.
• בעוד שב-iPhone העברית מובנית במערכת ההפעלה iOS הרי שב-Android המצב הרבה פחות ברור.  חלק ניכר מהמכשירים שמגיעים ביבוא מקביל מחו"ל אינם כוללים ממשק בעברית ולעיתים אף לא מקדלת בעברית.  מצב זה מביא לכך שהצרכנים מעדיפים לרכוש מהיבואן המקורי או מחנות גדולה שמספקים ROM הכולל עברת מובנה.
• העלות הגבוהה של המכשיר הסלולרי גורמת לצרכן הישראלי לתת משקל יתר לנושא האחריות.  הרוכשים יעדיפו לרכוש מהיבואן הראשי או מחנות גדולה ומוכרת שיכולים לתת אחריות, ולא פחות חשוב, גם לעמוד מאחוריה.
• כידוע, כל מכשיר טלפון מגיע עם מטען אך מעטים יודעים שלמטען צריך להתקבל אישור יבוא נפרד ממכון התקנים.  זו הסיבה שלעיתים קרובות מכשירים המיובאים על ידי סוחרים קטנים מגיעים עם מטען לא מקורי או עם מטען מיושן, זאת לעומת היבואנים הרישמיים שיש להם יכולת ואמצעים להעביר את המטען המקורי לאישור מכון התקנים.

שינוי נהלי היבוא של טלפונים סלולריים היא אכן בשורה משמחת, אבל היא מגיעה מאוחר מדי ומידת ההשפעה שלה על המחירים בשוק תהיה קטנה.  לשינוי הזה היתה חשיבות כאשר חברות הסלולר הותיקות (סלקום, פאלפון, פרטנר) מכרו טלפונים ב-36 תשלומים ועל ידי כך כבלו את לקוחותיהם.

היום, לאחר הרפורמה בשוק הסלולר וכניסת המפעילים החדשים וההבנה של הלקוחות שזול ומשתלם יותר לרכוש מכשירים בשוק החופשי, ההשפעה של שינוי הנוהלים תהיה מצומצמת מאוד.

באיחור אופנתי ואחרי שכל המתחרות שלה כבר הציגו נתבים התומכים בתקן 802.11ac, מתחילה חברת Linksys לשווק את המוצרים שלה.

הנתב של החברה, המכונה EA6500, תומך במהירות של עד 450Mbps בתדר 2.4Ghz ובמהירות של עד 1.3Gbps בתדר 5Ghz.

כניסות הרשת שלו הן במהירות 1G ובנוסף יש לו שתי כניסות USB 2.0.

הנתב תומך בענן של Linksys, המכונה Cisco Connect Cloud, שספג לאחרונה ביקורת נוקבת.

בנוסף לנתב הציגה Linksys מתאם אלחוטי, WUMC710, המתפקד כ-bridge וכולל 4 כניסות קוויות במהירות 1G.

שני המוצרים זמינים לרכישה בארה"ב במחיר של $220 לנתב ו-$160 למתאם.  מי שרוכש את שניהם זוכה להנחה של $30 וישלם רק $350.

היכולת של מכשיר סלולרי לשמש כנקודה חמה (HOTSPOT) אינה חדשה.

האפשרות הזו, המכונה tethering, קיימת במכשירי הסלולר המבוססים על iOS
ו-Android אך כולם (לפחות למיטב ידיעתי) עושים זאת רק בתדר 2.4Ghz.

אפילו מכשירים שיכולים לשמש כ-client בתדר 5Ghz (כמו ה-Galaxy S2) אינם יכולים לשמש כנקודת גישה (AP) בתדר זה.

בהכרזה אתמול, הבליטו הקברנטים של Apple את התמיכה של ה-iPhone 5 בתדר 5Ghz והשאלה היא אם הוא יכול לשמש כנקודת גישה בתדר זה.

אם אכן כך הדבר, יכולה להיות ל-iPhone 5 בעיה רצינית בישראל. כידוע, חלק גדול מהטווח של תדר ה-5Ghz מוגבל לשימוש בישראל ועל מנת שציוד התומך בו יאושר לשימוש הוא צריך לעבור התאמה מיוחדת.

אני מתקשה להאמין ש-Apple יבצעו התאמה מיוחדת ל-iPhone 5 כך שיתאים לדרישות של משרד התקשורת ולכן מעניין יהיה לראות מה יקרה.  בעבר מנע משרד התקשורת, מסיבות לא ברורות, הכנסת מכשירים חדשים של חברת Apple התומכים ב-5Ghz ומעניין אם יפעל כך אף הפעם.

בכל מקרה, אם ה-iPhone 5 אינו יכול לשמש כ-AP בתדר 5Ghz – היכולת להתגבר על הקשיים של משרד התקשורת תהיה קלה, אבל אם הוא תומך באפשרות זו – צפויה כאן בעיה אמיתית.

מידע לגבי תדר 5Ghz ומגבלות השימוש בו בישראל ניתן למצוא כאן.

עדכון (14/9/2012): בעקבות הפוסט הזה, אמיתי זיו מ-The Marker העלה את הידיעה הבאה.

ככל שמספר המכשירים תומכי WiFi הולך ועולה, כך הופכות עלויות השימוש באינטרנט בבתי מלון בחו"ל (וגם בארץ) למעיקות יותר ויותר.

בחופשה האחרונה שלנו בחו"ל, לא פחות מ-7 מכשירים כאלה נסעו איתנו – מחשב נייד, 3 טלפונים חכמים, טאבלט Nexus 7 ונגן iPod – וכשהמלון גובה עבור חיבור כל מכשיר 15 אירו לשבוע, החשבון הסופי עושה חור לא קטן בתקציב.

כיוון שהמידע על עלות החיבור היה ידוע לי מראש, ועל מנת להימנע מהוצאה מיותרת, לקחתי עימי נתב נסיעות קטנטן של חברת TP-LINK מדגם TL-WR700N.

מדובר במכשיר המתחבר ישירות אל שקע החשמל ויכול לשמש כנתב, נקודת גישה (AP), גשר (Bridge) או כרטיס רשת אלחוטי.  הוא אמנם תומך רק במהירות של 150Mbps אבל לצרכים שלי הוא עונה באופן מושלם.

בערב היום הראשון לטיול, רכשתי בדלפק הקבלה של המלון חיבור אינטרנט אחד.  בחדר, חברתי את הTL-WR700N (שכבר הוגדר כ-AP) לחשמל ובאמצעות
ה-WiFi חברתי אליו את המחשב הנייד.

הקלדתי את פרטי החיבור שרכשתי ב-Captive Portal של המלון והתחברתי אל האינטרנט.  במקביל, הבן שלי התחבר באמצעות ה-Nexus 7 אל ה-AP אך מיד נתקל בהודעת שגיאה – "חיבור האינטרנט נמצא כבר בשימוש"…

עד מהרה הסתבר שבעלי המלון הם לא פריירים ומכירים את התרגיל של שימוש ב-AP לצורך חיבור מספר מחשבים.  כדי למנוע זאת, הם מגבילים את השימוש בכל חיבור שהם מוכרים לכתובת MAC אחת ועל ידי מכריחים את המתאכסנים לרכוש חיבור לכל מכשיר בנפרד.

בפועל, גם על המגבלה הזו ניתן להתגבר על ידי שרשור של AP נוסף, אבל ברשותי היה כאמור רק אחד…

ניתוח הסיטואציה הביא למסקנה שבמקום AP נוסף, אני זקוק לתוכנה שתהפוך את המחשב הנייד ל-AP.  באופן זה המחשב יהיה מחובר מצד אחד לרשת האינטרנט של המלון ומצד שני יהווה נקודת גישה לכל שאר המכשירים.

במסגרת המדריך המתאר כיצד להפוך מחשב המריץ Windows 7 לנקודת גישה (AP), כתבתי בקצרה על תוכנת Connectify.  בפועל לא השתמשתי בתוכנה זו כבר למעלה משנתיים והבעיה בה נתקלתי היתה הזדמנות מצויינת לבדוק אותה פעם נוספת.

הורדת התוכנה (בגרסתה החינמית) לקחה שניות בודדות וגם ההתקנה עברה ללא שום תקלה.  כאשר מפעילים את התוכנה בפעם הראשונה, היא מציגה את המסך המוצג בראש הפוסט.

כל מה שנדרש הוא לרשום את ה-SSID הרצוי (בגרסא החינמית הוא חייב להתחיל במילה Connectify), את החיבור דרכו מתקבל האינטרנט (Internet to Share) ואת החיבור דרכו יופץ החיבור (Share Over).  במקרה של הפצה דרך חיבור WiFi יש גם לבחור סיסמת WPA2.  בסיום ההגדרות יש ללחוץ על כפתור Start Hotspot.

הפעלת נקודת הגישה אורכת שניות ספורות ובסיומה כל התקן אלחוטי הנמצא בסביבה יכול לאתר אותה ולהתחבר דרכה אל רשת האינטרנט.  את תמונת המסך של התוכנה בזמן החיבור ניתן לראות כאן.

בתמונת טאב ה-Clients ניתן לראות את כל ההתקנים המחוברים כרגע אל נקודת הגישה וגם את אלה שהיו מחוברים אליה בעבר.

בתמונת המסך המופיעה משמאל ניתן לראות את פרטי החיבור של נקודת הגישה כפי שהם באים לידי ביטוי במכשיר האנדרויד (Galaxy S2) בו עשיתי שימוש.

בכל ערב של הטיול עשינו שימוש בתוכנת Connectify – אני לצורכי דוא"ל ואינטרנט, הבן ב-Facebook והבת ב-Youtube והיא עבדה ללא דופי.  כפתרון לבעית ריבוי מכשירי ה-WiFi ועלות החיבור במלונות, היא מומלצת בחום.

שתי הערות:

1. גרסת ה-PRO של Connectify עולה $30 והיא מאפשרת לקבוע שם חופשי ל-SSID, איתור אוטומטי של חיבור האינטרנט ואפשרות למשחק בפרמטרי ה-Firewall המובנה בתוכנה.  אלא אינן פונקציות קריטיות, אך יש כאלה שימצאו אותן שימושיות.
2. לחברת Connectify יש כרגע פרויקט Kickstarter שגיוס הכספים עבורו מסתיים ב-6/9/2012.  מטרת הפרויקט היא לסיים פיתוח תוכנה משלימה ל-Connectify, המכונה Dispatch.התוכנה מאפשרת לאחד מספר רב של חיבורי אינטרנט ממקורות שונים – קווים, אלחוטיים, 3G וכד' – לחיבור אינטרנט אחד.  באופן זה אפשר לבנות חיבור אינטרנט אחד בעל רוחב פס גדול ממספר רב של חיבורים. הסבר מלא על הפרויקט והדגמה שלו ניתן למצוא כאן.

   מי שיתרום לפרויקט $50 יקבל רישיון קבוע לשתי התוכנות ומי שיתרום $65 יקבל גם גרסאות בטא של Dispatch.

ההכרזה של חברת "בזק", כי היא הופכת את ניסוי ה-FiberNGN לפרויקט מקיף, היא מהלך הכרחי שנועד לשמר את מעמדה של החברה בשוק התקשורת הישראלי.

בתקופה האחרונה מקדם שר התקשורת משה כחלון מהלכים, כמו ה-"שוק הסיטונאי" ו-"מיזם הסיבים האופטיים של חברת החשמל", המיועדים להקטין את עוצמת הדואופול של "בזק" ו-HOT בתחום תשתיות התקשורת.

מהלכים אלה אמנם נתקלים בקשיים רבים אך ראשי "בזק", העומדים משתאים מול עוצמת הרפורמה שהוביל שר התקשורת בתחום הסלולר, חוששים מ-"שידור חוזר" ומבינים שעליהם לקדם במהירות את פני הרעה.

במשך תקופה ארוכה דחו "בזק" ו-HOT השקעות מסיביות בתחום התשתיות אך בשנה האחרונה, ולאור החשש מנמרצותו של השר, הן החלו לקדם אותם במרץ רב.

HOT היתה הראשונה שהרימה את הכפפה והיא בשלבים הסופיים של פריסת רשת הסיבים האופטיים שלה, המגיעה עד לארון החלוקה של הבניין.  פריסה רחבה זו מאפשרת לה לספק מהירות גלישה יציבה ורציפה של 100M לכל דורש.

לעומת זאת אצל "בזק", העניינים הרבה יותר יגעים.  פריסת רשת ה-NGN נמשכת בעצלתיים כבר קרוב ל-4 שנים והיא עדיין לא הגיעה לכל האזורים בארץ.  מעבר לכך, למרות ההבטחות לחיבור קבוע ויציב במהירות של 100M, החברה מתקשה לספק מהירות זו לכל הלקוחות.

הסיבים האופטיים ש-"בזק" פרסה במסגרת פרויקט ה-NGN מגיעים רק עד לארונות החלוקה האזוריים ומשם נסמכת החברה על כבלי הנחושת, שחלקם כבר בני עשרות שנים.

התשתית הזו אינה מאפשרת חיבור רציף של 100M וגם מי שרוכש חיבור במהירות זו מגלה באותיות הקטנות שהחברה מתחייבת רק למהירות של 60M – כל היתר הוא Best Effort.

בפועל, ההכרזה על פריסת רשת הכבלים אופטיים מארונות החלוקה האזוריים של "בזק" עד לכל בית ("הקילומטר האחרון"), מעידה על חולשתה רשת הנחושת הקיימת של "בזק" ועל היתרון שיש ל-HOT בתחום זה.

רשת הסיבים של HOT והתשתית שהיא בנתה סביבה מאפשרת לה, תוך ביצוע מספר שינויים קלים ובמהירים, לספק מהירויות גבוהות בהרבה מ-100M.  לפיכך, פריסת הסיבים האופטיים על ידי "בזק", אשר כרוכה בהשקעות מסיביות, היא מהלך חיוני שבלעדיו היא תתקשה לשמור על מעמדה בתחום האינטרנט המהיר.

ההכרזה של "בזק" תוקעת מקל נוסף במיזם הסיבים האופטיים של חברת החשמל, שההבטחה הגדולה ביותר שלו היא מהירות הערוץ העולה (upload).  מהירות מובטחת של 100M בערוץ היורד (download) היא בשורה טובה, אך כל עוד "בזק" ו-HOT מספקות בערוץ העולה זרזיף של 1M או 2M, קשה לקרוא לאינטרנט בישראל "מהיר".

המטרה:  חופשת קיץ.

היעד:  אוסטריה ושוויץ.

הנוסעים:  שני הורים, נער מתבגר וילדה בת 10.

מזוודות:  3.

מכשירים בעלי יכולת Wifi:‏  7.

שתיקה:  ארוכה…

הבעיה:  עלות.  לא, לא של המכשירים – של החיבור שלהם.  במלון שלנו זה יוצא 15 אירו לשבוע לכל מכשיר, ובסה"כ חור גדול בתקציב.

הפתרון:  נקודת גישה.  נחבר AP שהבאנו מהבית, נרכוש חיבור אלחוטי אחד וכולם יגלשו דרכו.

הצחתקתם:  את המלון.  הם כבר מכירים את השטיקים האלה ומונעים אותם על ידי שילוב של Captive portal עם שיוך החיבור לכתובת MAC ספציפית.

מאוכזבים:  שני ילדים בלי Facebook ו-Youtube.

מזיע:  אני.

מגרד בראש:  אני.

אאורקה: Connectify.

המשך:  יבוא.