RapidShare הוא אחד מאתרי האינטרנט הפופולריים ביותר בעולם – נכון ליום כתיבת הפוסט הוא ניצב במקום ה-32 ברשימת NetCraft ובמקום ה-39 ב-Alexa.
האתר, שנמצא בבעלות חברה גרמנית ומתארח בשוויץ, מאפשר לגולשים בו להעלות ולהוריד קבצים בשני מסלולים – האחד חינמי והשני בתשלום.
במסלול החינמי מוטלות על הגולש מגבלות על מספר וגודל הקבצים, מהירות ההורדה שלהם, זמן המתנה לתחילת ההורדה וכיוב'. במסלול בתשלום (premium) מוסרות כמעט כל המגבלות הללו.
לאחרונה, שינתה הנהלת RapidShare את מודל התמחור של המסלול בתשלום ויצרה זיקה בין נפח ההורדה של המשתמש, לתשלום המגיע ממנו.
המעבר של אתר בסדר הגודל של RapidShare למודל חדש, המבוסס על העיקרון של "תשלום לפי צריכה", צריך לעניין הן את משתמשים ברשת ובעיקר את ספקי האינטרנט (ISP) בישראל.
על מנת להעריך את מידת השינוי, ראשית, יש להבין כיצד פעל המודל הישן.
על פי המודל הישן, רכישת מנוי ל-RapidShare הייתה אפשרית ב-4 מסלולים שונים, שנבדלו האחד מהשני באורך חיי המנוי (ניתן להיעזר בתמונה משמאל). ללא קשר לתקופת המנוי שנרכש, מנוי הפרמיום איפשר הורדת קבצים בנפח של עד 5GB ביום.
במודל החדש, שהוצג בחודש שעבר, זנחה RapidShare את מסלולי החיוב על פי "זמן" והחליפה אותם במודל הנותן דגש רב יותר על נפח ההורדה מהאתר, זאת תוך שימוש במטבע הקרוי Rapid.
תמורת תשלום בסיסי של 99 מטבעות Rapids (שעלותן הכוללת כיורו אחד) מקבל המשתמש אפשרות להוריד קבצים בנפח של עד 30GB בלבד ובמקביל לאכסן מידע בנפח של עד 10GB, כל זאת למשך 30 יום רצופים.
אם במהלך 30 הימים הללו נזקק המשתמש לנפח הורדה או אכסון נוספים, הוא יחויב בתעריף של 14 מטבעות Rapids לכל 5GB של הורדה ו-2 מטבעות Rapids לכל 1GB של אכסון.
אחרי 30 יום, גם אם לא נוצלה החבילה הבסיסית במלואה, יחוייב המשתמש ב-99 מטבעות נוספים. עם תום מטבעות ה-Rapids בחשבון המשתמש, יתבטלו הטבות הפרמיום והמשתמש יעבור למסלול החינמי.
בתמונה משמאל ניתן לראות פירוט מלא של מודל זה.
התוכנית החדשה של RapidShare היא מהפכנית, ובניגוד לאתרי הורדות אחרים כמו MegaUpload או HotFile, יוצרת קשר הדוק בין נפח ההורדה של המשתמש לבין העלות של נפח זה.
בתוכנית התעריפים הישנה של RapidShare קיבל המשתמש נפח הורדה עצום של 150GB לחודש ימים ושילם עבורה מחיר קבוע. לעומת זאת, בתוכנית החדשה מקבל המשתמש נפח הורדה הנמוך ב-80% (רק 30GB) ומשלם תוספת על כל חריגה.
גם בישראל, משתמשים ספקי האינטרנט (ISP) במודל חיוב הנגזר מגודל החבילה ולא מהיקף התעבורה בה. לדוגמא, בתמונה משמאל, ניתן לראות את תמחור החבילות של חברת אקספון.
כלומר, שני בעלי חבילת 5GB ישלמו לחברת אקספון מחיר זהה של 65 ש"ח לחודש למרות שאחד מהם מנצל את רוחב הפס ברציפות 24 שעות ביממה להורדת קבצי סרטים ומשחקים, לעומת חברו המשתמש באינטרנט רק מספר שעות ביום לצורכי גלישה ודוא"ל בלבד.
המודל בו משתמשות היום חברות האינטרנט הוא מעוות והוא אינו קיים בשום שוק צרכני אחר.
לשם השוואה קחו את חשבון החשמל שלכם – האם אתם משלמים לפי מספר המנורות שיש לכם בבית, מבלי קשר לכמה זמן כל אחת מהן דולקת, או שאתם משלמים על פי היקף צריכת הקילו-וט/שעה?
האם אתה משלמים לפי מספר הברזים בבית, בלי קשר לכמה זמן כל ברז פתוח, או שאתם משלמים לפי היקף המ"ק שצרכתם? אם תחשבו על כך, מודל התשלום לפי נפח צריכה פועל היום לגבי כל שירות – גז, טלפון, טלפון סלולרי וכיוב'.
הצעד של RapidShare, המקשר בין נפח הורדה לעלות, הוא צעד אמיץ לכיוון של "תשלום על פי צריכה", גם ברשת האינטרנט, שהוא מודל נכון יותר וכלכלי יותר.
המתנגדים העיקריים ליישום של מודל מסוג זה הם אלה הרגילים להוריד כמויות עצומות של מידע מרשת האינטרנט.
למרות ההתנגדות הנחרצת הצפויה מהם, מדובר בסופו של דבר במיעוט קטן, שאחראי על ניצול נתח עצום של רוחב פס ומן הראוי שישלם על כך. כמו בהרבה תחומים אחרים, גם כאן פועל עקרון פראטו שעל פיו 80% מהתעבורה נגרמת על ידי 20% מהמשתמשים.
לעומת מיעוט זה, לרבים מאוד מאיתנו יהיו יתרונות משמעותיים במעבר למודל שיגבה תשלום לפי נפח ההורדה בפועל.
ראשית, ההתלבטות של כל אחד מאיתנו לגבי גודל החבילה המתאים לו תעלם ובפועל כל אחד מאיתנו יוכל לקבל את חבילת הגלישה המקסימלית שספק האינטרנט יכול לספק. אם נעמיק בכך, הרי שלספק האינטרנט תהיה מוטיבציה לספק לכל אחד מאיתנו חבילה תקשורת רחבה ככל האפשר, שתאפשר להוריד כמה שיותר מידע. בעקיפין, צעד כזה גם יקטין את המוטיבציה של ממשלת ישראל להכניס לשוק הזה את חברת החשמל, המונופוליסטית והלא יעילה.
שנית, בזבוז רוחב הפס, שהשיטה הקיימת מעודדת היום, יעלם ואיתו יעלם גם חלק גדול מאוד מהעומס העצום שקיים היום על רשת האינטרנט ובמיוחד על החיבורים של הספקים לחו"ל. הקלת העומס, שנוצר על ידי מיעוט של גולשים, תאפשר לכולנו לגלוש מהר יותר.
שלישית, תצטמצם מאוד הפירטיות הנרחבת שיש היום בתכני מדיה המוגנים בזכויות יוצרים.
אין לשכוח שהכלים המאפשרים ל-ISP בישראל ליישם מודל חיוב על פי נפח גלישה כבר מיושמים אצלם, הן טכנית והן משפטית. כך לדוגמא בכל החוזים החדשים של "בזק בין-לאומי" מצוינת מגבלת נפח של 65GB אך בפועל היא כמעט ולא נאכפת.
המעבר ממודל שימוש באינטרנט המבוסס על "זמן" למודל המבוסס על "נפח" הוא חדשני ומהפכני וצפויה לו התנגדות רבה, אך הוא הדרך היחידה להפוך אותו למוצר צריכה בעל שווי אמיתי. הגיע הזמן שה-ISP בישראל ילמדו מהצעד של RapidShare ויישמו בארץ מודל מסוג זה.
למרות הצליל המוזר, צ'טנוגה היא לא קללה או מילה גסה – זוהי העיר הרביעית בגודלה במדינת טנסי בארה"ב.
סוף סוף, ואחרי אין ספור דיונים, החליט שר התקשורת, משה כחלון, על 
"ירושלים, 26/3/2014.
בשבוע שעבר, תחת הכותרת "
