רוצים אינטרנט מהיר באמת? צ'טונגה מחכה לכם

למרות הצליל המוזר, צ'טנוגה היא לא קללה או מילה גסה – זוהי העיר הרביעית בגודלה במדינת טנסי בארה"ב.

זו אינה עיר גדולה – יש בה בסה"כ כ-150,00 תושבים, אך היא נחשבת לאחת הערים הטובות ביותר למחיה בארה"ב.  מיקומה, על שפת נהר הטנסי, וההרים המקיפים אותה הביאו לה את הכינוי "עיר הנופים" (Scenic City).

מי שעוקב אחרי הבלוג הזה, בוודאי תוהה על הקשר בין צ'טנוגה לאינטרנט מהיר.

אז ככה, חברת הכבלים האופטיים של צ'טנוגה (הנמצאת בבעלות מלאה של העייריה המקומית) וחברת אלקטל החלו להציע השבוע לתושבי העיר וסביבתה חיבור אינטרנט במהירות של 1Gbps – במילים אחרות 1,000Mbps.

זוהי מהירות הגבוהה פי 10 מהמהירות הגבוהה ביותר שניתן לרכוש כיום בישראל (100Mbps) שמוצעת כיום רק ברשת הכבלים (HOT) וניסוי של חברת החשמל בקריית שמונה.

השירות הזה אמנם לא זול (350$ לחודש – סביב 1,350 שקל לחודש) אבל המהירות מסחררת.

ראוי לזכור שלחיבור הזה יש עוד מגבלה אחת – אין בנמצא נתבים בייתים התומכים במהירות WAN שכזו ולכן האפקטיביות שלו מוגבלת לחיבור PC בודד.

עוד פרטים למעונינים ניתן למצוא כאן.

האם ה-iPad יכול להוות תחליף למחשב אישי?

בינואר השנה, כשסטיב ג'ובס הציג את ה-iPad בפעם הראשונה, הוא הוגדר על ידו ככלי  לצריכת מידע – מוזיקה, תמונות, סרטים, משחקים, ספרים, אינטרנט ודוא"ל.  המסך הגדול, בשילוב עם המשקל הקל, ממשק ה-iOS המוכר והחנויות השונות (מוזיקה, אפליקציות, ספרים), הופכים את ה-iPad לנגן האולטימטיבי.

בחודשים שעברו מאז שה-iPad הפך להיות זמין, המריאו המכירות שלו אל-על.  כיום, 5 חודשים אחרי שהגיע לחנויות, נאמד מספר ה-iPad שנמכרו ברחבי העולם ב-7 מיליון והיד עוד נטויה.  בעוד מספר שבועות, כאשר ה-iPad יהפוך להיות זמין בשווקים בין לאומיים נוספים (וישראל בכללן), ביחד עם מערכת ההפעלה החדשה שלו – iOS 4.2, צפוי קצב המכירה לטפס ל-2 עד 3 מיליון יחידות בחודש.

ההצלחה של ה-iPad אינה מפתיעה אותי – מיד אחרי ההכרזה צפיתי שה-iPad יהפוך "לאחד הגאד'גטים הנחשקים והמצליחים ביותר".  אך באותה נשימה ציינתי שה-iPad לא יהווה עבורי תחליף למחשבה-Netbook שלי, זאת כיוון שחסרות בו תכונות רבות שיאפשרו להשתמש בו ככלי  ליצירת מידע.

על מנת לבדוק את תקפותה של טענה זו, אני עושה בשבועות האחרונים שימוש רצוף ב-iPad.  ברוב המקרים אני אכן משתמש בו  לצריכת מידע, אך לעיתים אני גם משתמש בו  ליצירת מידע, בעיקר במענה לדוא"ל ושאלות בפורומים.

כבר בימים הראשונים של השימוש ב-iPad מצאתי שהמגבלה העיקרית שלו היא כתיבה בעברית.  ה-iPad אמנם מציג עברית באופן מושלם אך בשלב זה אין בו מקלדת בעברית.  הצפי הוא ש-iOS 4.2 תתמוך בעברית באופן מלא, אך עד אז אני עושה שימוש במקלדת של תום ציקל שהותקנה לאחר ביצוע JailBreakלמכשיר.

באופן מפתיע, מצאתי שההקלדה והעריכה של טקסט ב-iPad היא קלה למדי, אפילו אם משלבים בה אנגלית, ספרות וסימנים מיוחדים.  הגודל הפיזי של ה-iPad, ביחד עם המקלדת הרחבה, מקלים מאוד על תהליך ההקלדה.

בעקרון, אין בתחום זה הרבה הבדל בין ה-iPad ל-iPhone היות והמקלדת של שניהם עובדת באופן זהה, אך בפועל גודלו הפיזי של ה-iPad והמקלדת הרחבה שלו הופכים אותו לשימושי הרבה יותר.

אפילו הקלדה עיוורת באמצעות ה-iPad אינה משימה מורכבת ודי בקלות מתרגלים אליה.  המקלדת אפשרה לי לענות לדוא"ל, לכתוב הערות בפורומים ולהקליד טקסטים פשוטים ב-Notes, בקלות ובמהירות.

היום, הרחבתי את הניסוי הזה וניסיתי לכתוב את כל הפוסט הזה באמצעות iPad, זאת תוך שימוש בממשק ה-admin של WordPress.

הניסוי הזה היווה אתגר לא פשוט כיוון שהדפדפן המובנה ב-iPad אינו תומך ב-flash ואינו עשיר כמו הדפדפנים למחשב האישי.  בשלב הראשון של הקלדת הטקסט לא נתקלתי בבעיות מיוחדות, אבל כאשר רציתי להוסיף תמונות ולשנות את המאפיינים של הטקסט, נתקלתי בבעיות.

בעוד שבדפדפני המחשבים האישים הדבר נעשה באמצעות לחיצה על כפתורים, ב-iPad (כפי שניתן לראות בצילום המסך משמאל) יש צורך להקליד פקודות HTML.  בעיה דומה יש באפליקצית ה-Wordpress הייעודית של ל-iOS.

ההכרח הזה הופך כתיבת פוסטים מורכבים למסובך הרבה יותר.  גם הכנסת תמונות מורכבת הרבה יותר ודורשת העלאה ידנית של התמונה אל אתר האינטרנט וכתיבת הקישור אליה כפקודת HTML בפוסט.

ה-iPad הוא גאדג'ט חביב ביותר והוא פותח בפני המשתמש בו אפשרויות שלא היו קודם לכן.  התמיכה שלו בעברית צפויה להיות טובה ביותר וככל הנראה הוא יהיה הטאבלט הראשון שעובד בעברית באופן מושלם.

יחד עם זאת ה-iPad ימשיך להיות מכשיר  לצריכת מידע ולא כלי  ליצירת מידע.  הוא לא יחליף את ה-Netbook, בוודאי לא עבור משתמשים בעברית.

אם iDigital תסכיל להביא אותו לישראל במחירים הדומים לאלה בהם הוא נמכר בארה"ב, הוא יהפוך ללהיט מכירות היסטרי גם בשוק הישראלי.

משמעות ההחלטה על הוזלת דמי הקישוריות

סוף סוף, ואחרי אין ספור דיונים, החליט שר התקשורת, משה כחלון, על הורדת דמי הקישוריות.

על פי ההודעה לעיתונות שפורסמה היום על ידי משרדו, החל מינואר 2011, יופחתו דמי הקישוריות לשיחות סלולריות מ-29 א"ג לכ-8 א"ג (המחירים כוללים מע"מ בגובה 16%).

זוהי הוזלה משמעותית של כ-72%, אבל טווח ההשפעה שלה מוגבל בעיקר לשיחות היוצאות מטלפון קווי לטלפון סלולרי.  מי שמצפה להוזלה דומה בתעריפי השיחה בין טלפון סלולרי לטלפון נייח או בין שני טלפונים סלולריים, צפוי לאכזבה.

הסיבה לכך נעוצה בכך שמרבית תוכניות התעריפים אליהן מחויבים הלקוחות הסלולריים, מבוססות היום על תעריף שיחה קבוע, ללא תלות ביעד השיחה — טלפון קווי או טלפון סלולרי.

ירידה משמעותית בתעריפי השיחה הסלולרית תתרחש רק עם כניסתם של מתחרים חדשים לשוק, במסגרת מודל ה-MVNO שמאפשר למפעילים וירטואליים לרכוש מחברות הסלולר דקות שיחה בתעריפים סיטונאיים.

במשרד התקשורת התקבלו עד היום למעלה מ-10 פניות לקבלת רישיון MVNO ובקשות של 3 חברות כבר אושרו.  חברות אלה (טלקום 365, פרי טלקום ואיתורן) כבר החלו במו"מ עם החברות הסלולריות לצורך חתימת חוזה המסדיר את התנאים והתעריפים, אך הוא מתקדם בעצלתיים.

בשלב זה נראה שהתערבות משרד התקשורת בנושא זה היא בלתי נמנעת, אך על פי התקנות שגובשו, היא לא תוכל להתרחש לפני מחצית דצמבר 2010.

הלאמת חברות הסלולר

"ירושלים, 26/3/2014.

בצעד מפתיע ומעורר מחלוקת, הודיע היום שר התקשורת, מר אופיר אקוניס, על הלאמת שלושת חברות הסלולר הגדולות – אורנג', סלקום ופלאפון – והעברתן ניהולן השוטף לידי משרדו.

במסיבת עיתונאים קצרה שנערכה בלשכתו אמר אקוניס "בשנים האחרונות פועלות חברות הסלולר באופן שערורייתי, תוך ניצול כוחן המונופוליסטי לרעת ציבור הצרכנים.  כל הניסיונות שלנו להגביל את כוחן כשלו והחברות השקיעו זמן רב ומאמץ גדול לנצל כל פרצה אפשרית בתקנות המשרד על מנת להמשיך ולעשוק את לקוחותיהם".

בין שאר המהלכים שכשלו הזכיר אקוניס את מהפכת ניידות המספרים, הורדת דמי הקישוריות והכנסת מפעילי MVNO.

אקוניס הסביר "כתגובה למהפכת הניידות כבלו החברות את הלקוחות לתקופת התחייבות של 36 חודשים, כמהלך נגד להורדת דמי הקישוריות העלו החברות את דמי המנוי החודשי ואת מחירי הגלישה ועל מנת לחסום את מפעילי ה-MVNO הם הערימו עליהם קשיים טכנולוגיים רבים.  נפשנו קצה מההתעמרות של החברות הללו בציבור הלקוחות ולכן החלטנו לנקוט צעד דרמטי ותקיף כלפיהן".

כזכור, הזעם הציבורי כנגד חברות הסלולר הגיע בשבוע שעבר לשיאו כאשר שלושה מרכזי שירות שלהן, בראשון לציון, רמת גן ואשדוד, הוצתו ונשרפו כליל.  על רקע זה אקוניס הוסיף ואמר "חברות הסלולר עשו כל מאמץ להכשיל את יוזמותיו של משרד התקשורת וסרבו לקיים רגולציה עצמית שתקטין את הכעס הציבורי כלפיהן.  כיוון שכך לא נותרה לנו ברירה אלא להשתלט על החברות ולנהל אותן, לתקופת ביניים, לטובת הציבור".

אקוניס סרב לציין למשך כמה זמן תימשך ההלאמה אך כבר במהלך מסיבת העיתונאים פשטו נציגי המשרד, מלווים בשוטרים, אל לשכות המנכ"לים של חברות הסלולר והורו להם לעזוב באופן מידי את משרדיהם. בתגובה לצעד זה צנח תוך דקות ספורות ערכן של מניות ואגרות החוב של שלושת החברות בבורסת תל-אביב בעשרות אחוזים והמסחר בהן הופסק.

אילן בן דוב, הבעלים של חברת אורנג', הגיב למהלך של שר התקשורת במילים קצרות "זהו צעד קיצוני וחמור ואנו נפעל באמצעות יועצינו המשפטיים כנגדן".  תגובה דומה נשמעה גם מצד חברת IDB, הבעלים של חברת סלקום.  את תגובת חברת פלאפון לא היה ניתן להשיג. פטריק דרהי, הבעלים של חברת מירס, סירב להגיב על המהלך של שר התקשורת אך בסביבתו נשמעו תגובות חיוביות ועדי ראיה אף דיווחו על צהלות שמחה רמות במשרדי הנהלת החברה.

התגובה הציבורית למהלך זה היתה רובה ככולה חיובית והיא לוותה בתקווה להורדת מחירים ושיפור שירות."

הידיעה לעיל היא כמובן פיקטיבית ופרי דמיונו של בעל הבלוג, אבל לאור ההתנהלות של חברי הכנסת ומנכ"לי החברות הסלולריות בישיבת ועדת הכלכלה שנערכה השבוע בנושא דמי הקישוריות, היא אינה בלתי אפשרית.

בן דב ואני – צ'ילבות

צ'ילבה (סלנג) – מישהו שאני ברוגז איתו.

לפני כמה שבועות רכשתי לבת שלי טלפון סלולרי חדש.  ה-Nokia 2700 Classic שרכשתי הוא מכשיר דור 2.5 שכולל מצלמה, נגן MP3 וחיבור לאינטרנט ב-GPRS.  במחיר של כ-500 שקל הוא ענה על כל הדרישות של ילדה בת 8.

כמו כל ילד שמקבל צעצוע חדש, בימים הראשונים היא גילתה התלהבות רבה מכל התכונות של הטלפון, אבל זו התחלפה במהירות באכזבה קטנה אך משמעותית.  למרות כל הניסיונות שלה היא לא הצליחה לשלוח ולקבל הודעות תמונה (MMS) וגם החיבור לאינטרנט לא עבד.

לאכזבה שלה מהטלפון התווספה גם תחושת תסכול מכך שאבא שלה לא מצליח ל"תקן" את הטלפון.  למרות כל המאמצים שלי, לא הצלחתי למצוא את הידיים והרגליים בהגדרות האינטרנט והמולטימדיה של הטלפון והוא סרב בתוקף להתחבר לשירותים האלה.

השלב הבא היה להתקשר לשירות הלקוחות של אורנג'.  הניסיון שלי עם שירות הלקוחות של אורנג' הוא בסה"כ חיובי.  אני אמנם לא משתמש בו הרבה אבל בפעמים שנזקקתי לו קבלתי מענה טוב מבלי ל-"התייבש" זמן רב על הקו.

אבל הפעם החוויה הייתה שונה לחלוטין – את המענה האנושי קבלתי רק אחרי 5 וחצי דקות של המתנה.

אח"כ, ועוד לפני שסיימתי לתאר את הבעיה, שאלה/קבעה הנציגה "לא קנית את המכשיר אצלנו, נכון?".  האמת, היא צדקה – לא קניתי אצלם – וכי למה שאעשה זאת?  בסל המוצרים של אורנג' יש רק מכשיר דור 2.5 אחד, ולא רק שהוא נחות בתכונותיו מה-2700, הוא גם עולה כמעט פי 3.

"כיוון שלא קנית אצלנו", חרצה הנציגה את גזר דינה, " אני לא יכולה לעזור לך.  תפנה למי שקנית את המכשיר ממנו".  כל הניסיונות שלי לשנות את דעתה, נפלו על אוזניים אטומות.

אז עם מה נשארנו?  לקוח כועס, ילדה מאוכזבת ופוסט "משחרר קיטור".

ומה עכשיו?  קודם כל ניקח את הטלפון לחנות הטלפונים השכונתית ונקווה שהם יצליחו לפתור את הבעיה.  ובנובמבר הקרוב, כשהתחיבות המאוסה לאורנג' תסתיים, נבדוק ברצינות את האפשרויות האחרות.

מה צריכים ספקי האינטרנט ללמוד מ-RapidShare

הלוגו של RapidShareRapidShare הוא אחד מאתרי האינטרנט הפופולריים ביותר בעולם – נכון ליום כתיבת הפוסט הוא ניצב במקום ה-32 ברשימת NetCraft ובמקום ה-39 ב-Alexa.

האתר, שנמצא בבעלות חברה גרמנית ומתארח בשוויץ, מאפשר לגולשים בו להעלות ולהוריד קבצים בשני מסלולים – האחד חינמי והשני בתשלום.

במסלול החינמי מוטלות על הגולש מגבלות על מספר וגודל הקבצים, מהירות ההורדה שלהם, זמן המתנה לתחילת ההורדה וכיוב'.  במסלול בתשלום (premium) מוסרות כמעט כל המגבלות הללו.

לאחרונה, שינתה הנהלת RapidShare את מודל התמחור של המסלול בתשלום ויצרה זיקה בין נפח ההורדה של המשתמש, לתשלום המגיע ממנו.

המעבר של אתר בסדר הגודל של RapidShare למודל חדש, המבוסס על העיקרון של "תשלום לפי צריכה", צריך לעניין הן את משתמשים ברשת ובעיקר את ספקי האינטרנט (ISP) בישראל.

התמחור הישן של RapidShareעל מנת להעריך את מידת השינוי, ראשית, יש להבין כיצד פעל המודל הישן.

על פי המודל הישן, רכישת מנוי ל-RapidShare הייתה אפשרית ב-4 מסלולים שונים, שנבדלו האחד מהשני באורך חיי המנוי (ניתן להיעזר בתמונה משמאל).  ללא קשר לתקופת המנוי שנרכש, מנוי הפרמיום איפשר הורדת קבצים בנפח של עד 5GB ביום.

במודל החדש, שהוצג בחודש שעבר, זנחה RapidShare את מסלולי החיוב על פי "זמן" והחליפה אותם במודל הנותן דגש רב יותר על נפח ההורדה מהאתר, זאת תוך שימוש במטבע הקרוי Rapid.

תמורת תשלום בסיסי של 99 מטבעות Rapids (שעלותן הכוללת כיורו אחד) מקבל המשתמש אפשרות להוריד קבצים בנפח של עד 30GB בלבד ובמקביל לאכסן מידע בנפח של עד 10GB, כל זאת למשך 30 יום רצופים.

אם במהלך 30 הימים הללו נזקק המשתמש לנפח הורדה או אכסון נוספים, הוא יחויב בתעריף של 14 מטבעות Rapids לכל 5GB של הורדה ו-2 מטבעות Rapids לכל 1GB של אכסון.

אחרי 30 יום, גם אם לא נוצלה החבילה הבסיסית במלואה, יחוייב המשתמש ב-99 מטבעות נוספים.  עם תום מטבעות ה-Rapids בחשבון המשתמש, יתבטלו הטבות הפרמיום והמשתמש יעבור למסלול החינמי.

בתמונה משמאל ניתן לראות פירוט מלא של מודל זה.

התוכנית החדשה של RapidShare היא מהפכנית, ובניגוד לאתרי הורדות אחרים כמו MegaUpload או HotFile, יוצרת קשר הדוק בין נפח ההורדה של המשתמש לבין העלות של נפח זה.

בתוכנית התעריפים הישנה של RapidShare קיבל המשתמש נפח הורדה עצום של 150GB לחודש ימים ושילם עבורה מחיר קבוע.  לעומת זאת, בתוכנית החדשה מקבל המשתמש נפח הורדה הנמוך ב-80% (רק 30GB) ומשלם תוספת על כל חריגה.

גם בישראל, משתמשים ספקי האינטרנט (ISP) במודל חיוב הנגזר מגודל החבילה ולא מהיקף התעבורה בה.  לדוגמא, בתמונה משמאל, ניתן לראות את תמחור החבילות של חברת אקספון.

כלומר, שני בעלי חבילת 5GB ישלמו לחברת אקספון מחיר זהה של 65 ש"ח לחודש למרות שאחד מהם מנצל את רוחב הפס ברציפות 24 שעות ביממה להורדת קבצי סרטים ומשחקים, לעומת חברו המשתמש באינטרנט רק מספר שעות ביום לצורכי גלישה ודוא"ל בלבד.

המודל בו משתמשות היום חברות האינטרנט הוא מעוות והוא אינו קיים בשום שוק צרכני אחר.

לשם השוואה קחו את חשבון החשמל שלכם – האם אתם משלמים לפי מספר המנורות שיש לכם בבית, מבלי קשר לכמה זמן כל אחת מהן דולקת, או שאתם משלמים על פי היקף צריכת הקילו-וט/שעה?

האם אתה משלמים לפי מספר הברזים בבית, בלי קשר לכמה זמן כל ברז פתוח, או שאתם משלמים לפי היקף המ"ק שצרכתם?  אם תחשבו על כך, מודל התשלום לפי נפח צריכה פועל היום לגבי כל שירות – גז, טלפון, טלפון סלולרי וכיוב'.

הצעד של RapidShare, המקשר בין נפח הורדה לעלות, הוא צעד אמיץ לכיוון של "תשלום על פי צריכה", גם ברשת האינטרנט, שהוא מודל נכון יותר וכלכלי יותר.

המתנגדים העיקריים ליישום של מודל מסוג זה הם אלה הרגילים להוריד כמויות עצומות של מידע מרשת האינטרנט.

למרות ההתנגדות הנחרצת הצפויה מהם, מדובר בסופו של דבר במיעוט קטן, שאחראי על ניצול נתח עצום של רוחב פס ומן הראוי שישלם על כך.  כמו בהרבה תחומים אחרים, גם כאן פועל עקרון פראטו שעל פיו 80% מהתעבורה נגרמת על ידי 20% מהמשתמשים.

לעומת מיעוט זה, לרבים מאוד מאיתנו יהיו יתרונות משמעותיים במעבר למודל שיגבה תשלום לפי נפח ההורדה בפועל.

ראשית, ההתלבטות של כל אחד מאיתנו לגבי גודל החבילה המתאים לו תעלם ובפועל כל אחד מאיתנו יוכל לקבל את חבילת הגלישה המקסימלית שספק האינטרנט יכול לספק.  אם נעמיק בכך, הרי שלספק האינטרנט תהיה מוטיבציה לספק לכל אחד מאיתנו חבילה תקשורת רחבה ככל האפשר, שתאפשר להוריד כמה שיותר מידע.  בעקיפין, צעד כזה גם יקטין את המוטיבציה של ממשלת ישראל להכניס לשוק הזה את חברת החשמל, המונופוליסטית והלא יעילה.

שנית, בזבוז רוחב הפס, שהשיטה הקיימת מעודדת היום, יעלם ואיתו יעלם גם חלק גדול מאוד מהעומס העצום שקיים היום על רשת האינטרנט ובמיוחד על החיבורים של הספקים לחו"ל.  הקלת העומס, שנוצר על ידי מיעוט של גולשים, תאפשר לכולנו לגלוש מהר יותר.

שלישית, תצטמצם מאוד הפירטיות הנרחבת שיש היום בתכני מדיה המוגנים בזכויות יוצרים.

אין לשכוח שהכלים המאפשרים ל-ISP בישראל ליישם מודל חיוב על פי נפח גלישה כבר מיושמים אצלם, הן טכנית והן משפטית.  כך לדוגמא בכל החוזים החדשים של "בזק בין-לאומי" מצוינת מגבלת נפח של 65GB אך בפועל היא כמעט ולא נאכפת.

המעבר ממודל שימוש באינטרנט המבוסס על "זמן" למודל המבוסס על "נפח" הוא חדשני ומהפכני וצפויה לו התנגדות רבה, אך הוא הדרך היחידה להפוך אותו למוצר צריכה בעל שווי אמיתי.  הגיע הזמן שה-ISP בישראל ילמדו מהצעד של RapidShare ויישמו בארץ מודל מסוג זה.

ניצן "כזה כאילו" מעוצבן

הטור החדש של ניצן סדן בשבוע שעבר, תחת הכותרת "ניצן מעוצבן", התחיל להתפרסם ב-YNET טור חדש של ניצן סדן.

במסגרת הטור החדש פורסמו עד היום שני מאמרים — "צאו לי מהפייסבוק, צאו לי מהווריד" ו-"המוג'האדין של אפל? אל תצחיקו אותי".  בשני המאמרים מציג סדן עמדות פרובוקטיביות, בראשון נגד מה שהוא מגדיר "עלוקות הפייסבוק" ובשני נגד המכורים למוצרי Apple.  הטורים כתובים בציניות עוקצנית ונושכת, שמזמינה טוקבקים נזעמים וקיצוניים ואכן, בכל אחד מהטורים נרשמו עד היום למעלה מ-100 תגובות

האמת היא שאני לא מכיר את ניצן ומעולם לא פגשתי אותו, אך חיפוש שמו ב-GOOGLE מעלה שמדובר ב-אושיית אינטרנט, שמרבה לכתוב על נושאים הקשורים לטכנולוגיה ולרשת, בעיקר באתר YNET, אבל גם במקומות נוספים.

בשלב הזה אתם בטח שואלים את עצמכם מה מביא אותי להקדיש פוסט שלם למר סדן.  לא, זו לא הכתיבה השנונה והמתחכמת של סדן שמזכה אותו בפוסט הזה, אלא הצורך שלו להביע דעות קיצוניות על מנת לקבל ערמות של טוקבקים.  הנטייה העיתונאית לקחת תופעות קצה ולהפוך אותן לחזות הכל, היא זו שמקוממת.

בישראל יש למעלה מ-2.5 מיליון מינויים על פייסבוק.  כמה מהם הן עלוקות פייסבוק העונות לתיאור של סדן?  בישראל יש למעלה מ-250,000 משתמשים ב-iPhone, כמה מאות משתמשי iPad וכמה עשרות אלפי מחשבי Mac — כמה מהמשתמשים בהם עונים להגדרת ה-"מעריצרכנים" שלו?

באופן טבעי ידיעות על "אדם נשך כלב" מושכות יותר מידיעות על "כלב נשך אדם", אבל מכאן ועד פרסום טורי דיעה שכל מטרתם לעורר פרובוקציה, הדרך רחוקה.

מי שיציץ בפרופיל סדן בפייסבוק יגלה שיש לו יותר מ-400 חברים ושהוא השקיע לא מעט זמן בעדכון תחומי העניין שלו.  הפרופיל שלו במקושרים הוא אף רחב יותר.  אני לא יודע באיזה טלפון או מחשב עושה סדן שימוש, אבל רק לפני שנה וחצי הוא לא היסס להלל את מחשבי הטאבלט שה-iPad נמנה עליהם.

בשלב הזה אפשר רק לנחש מה יהיה נושא הטור הבא של סדן, אבל אין לי ספק שהוא ימצא עוד תחום שאפשר לעורר בו מהומה.

גילוי נאות: לכותב יש פרופיל בפייסבוק, אבל יש לו רק 32 חברים.  מזה שנה וחצי הוא משתמש ב-iPhone, אבל אין לו מחשב MAC או iPad.

איך קשורה חברת החשמל לתקנות הכבילה הביתיות החדשות

נתחיל בבשורה משמחת – החל ב-20/9/2010 יחויבו כל הקבלנים בישראל להתקין בכל חדר, בדירת מגורים חדשה, תשתית תקשורת שתאפשר לדייר המתגורר בה התקשרות עם כל חברה.  כבר היום מחויבים הקבלנים לסלול לכל חדר בדירה אותה הם בונים תשתית חשמל, טלפוניה וטלוויזיה, אולם החל ב-20/9/2010 הם יחויבו לסלול תעלה נוספת שתאפשר העברת כבל תקשורת — כבל CAT5E או סיב אופטי.

מי שמעוניין לקרוא את התקנות החדשות, מוזמן לעיין בעמוד 1230 והלאה בחוברת 6898 של רשומות מדינת ישראל.

בנוסף לחובה לסלול לכל חדר בכל דירה תעלת תקשורת, מחוייבים הקבלנים להתקין בכל דירה ארון תקשורת דירתי ובכל קומה ארון תקשורת קומתי.  כל ארונות התקשורת הקומתיים יחוברו לארון מרכזי אחד שימוקם בכניסה לבניין ומארון זה תהיה גישה למתקני התקשורת ברחוב.  באופן זה תסופק לבניין כולו תשתית תקשורת נוספת שאינה מבוססת דווקא על בזק או HOT.  בנוסף, בכל ארונות התקשורת (דירתי, קומתי ומבני) יחויב הקבלן להתקין לפחות שקע חשמל אחד שיאפשר הזנת מתקני תקשורת הדורשים חשמל להפעלתם.

פרסום החובה החדשה הזו, בצמוד לביקורו של ראש הממשלה באתר הניסוי של חברת החשמל בקריית שמונה, אינו נראה מקרי לחלוטין.  הביקור זה יוצר מחויבות של ממשלת ישראל לפרויקט וניתן להסיק ממנו שהסיכוי שחברת החשמל תהפוך לספק תשתית התקשורת השלישי במדינת ישראל, הוא גבוה מאוד.  כבר בעבר כתבתי על הנושא הזה בהרחבה.

מאחורי ההחלטה לתת לחברת החשמל רישיון לאספקת תשתית תקשורת, עומדים שיקולים פוליטיים וכלכליים כבדי משקל וגם פן חברתי שלא ניתן להתעלם ממנו.  על חוזקה של חברת החשמל, ובעיקר של וועד העובדים שלה, ממש אין צורך להכביר מילים ומי שמתמצא קצת במצבה הכלכלי של חברת החשמל, יודע שהוא בכי רע.  מתן רישיון לאספקת תשתית תקשורת יקל על מצבה הכלכלי וישחרר את המדינה מהערבויות הכספיות אותן העניקה לחברה.

בנוסף, בעולם שבו החשיבות האסטרטגית של תשתית התקשורת רק הולכת וגוברת, לא יכולה הממשלה להפקיר את השוק רק לשחקנים מסחריים והיא חייבת בו דריסת רגל ממשלתית או חצי-ממשלתית.  כך לדוגמא החליטה ממשלת אוסטרליה רק לאחרונה לרכוש את כל תשתית התקשורת הקווית במדינה מחברת הבזק האוסטרלית, טלסטרה, תמורת כ-10 מיליארד דולר.

מכל הטעמים הללו, חברת החשמל מתאימה לצרכים של ממשלת ישראל כמו כפפה ליד — היא כובלת אליה את כוחה של החברה, פותרת את הבעיות הכלכליות שלה ונותנת לה שליטה בתשתית תקשורת אחת לפחות.  במקביל, ועל מנת להבטיח זאת, היא גם מתקינה תקנות בניה שיאפשרו לחברת החשמל להגיע לכל בית.

עלית מחירים בבזק בין לאומי

שימו לב למודעה הקטנה שהתפרסעלית מחירים בבזק בין לאומימה הבוקר, בין שלל מודעות אחרות בעמוד 43 למטה, בעיתון The Marker.  (לחיצה על התמונה תציג אותה באופן מלא בחלון נפרד).

שימו לב שהדרך היחידה של לקוחות של 014 (בזק בין לאומי) לברר אם עלית המחירים משפיעה עליהם היא להתקשר למוקדי השירות הטלפוני.  עם עומס השיחות הצפוי, מעניין כמה זמן יקח עד שיענו שם?

למיטב זיכרוני לכל לקוח של בזב"ל יש תא דוא"ל — במקום לטרטר את הלקוחות ולשלוח אותם למוקדי השירות — למה לא לשלוח להם דוא"ל (e-mail)?  למה לא לפרסם את הפירוט באתר האינטרנט?

מעניין אם גם במקרה של הורדת מחירים הייתה מתפרסמת הודעה כזו לקונית במקום כזה נידח.

חוסר השקיפות הזה מרגיז ומעצבן!

הקניבליזציה השיווקית של Apple

כתיבת הפוסט הזה התעכבה בכמה שעות ועכשיו, כשהוא עולה לאוויר, אני מגלה שלא רק אני חושב שה-iPhone 4, ש-Apple הציגה יותר מוקדם השבוע, מושך את השטיח מתחת ל-iPad.

כמו רבים אחרים, עקבתי גם אני אחרי הבלוגים החיים מהמצגת של סטיב ג'ובס ב-WWDC 2010 וככל שזו התקדמה בתיאור התכונות של ה-iPhone החדש, התחדדה אצלי שאלת המיצוב שלו מול ה-iPad.

ל-iPhone החדש יש את אותו מעבד כמו ל-iPad, אורך חיי הסוללה שלהם די דומה, החיבוריות האלחוטית והסלולרית זהה, נפח הזיכרון המוצע הוא באותן כפולות – אז איפה ההבדלים?  זה נכון של-iPad יש מסך גדול יותר, אבל המסך של ה-iPhone חד ואיכותי הרבה הרבה יותר.

כמו כן ב-iPad אין GPS (בחלק מהדגמים), אין גירוסקופ, אין מצלמה ובמקביל ה-iPhone החדש דק יותר מהדגם הקודם שלו ונייד הרבה יותר מה-iPad.

גם בתמחור של שני המתחרים הללו, אין הבדלים דרמטיים – ה-iPad עם זיכרון בנפח 32GB ויכולת סלולרית עולה בארה"ב $729.  לעומת זאת, המחיר של ה-iPhone 3Gs בדגם SIM Free (במדינות הרלוונטיות) הוא סביב $800.

בשלב הזה אני מציע לכל אחד מכם לשאול את עצמו – iPhone או iPad – אם הייתה ניתנת לך האפשרות לקבל רק את אחד מהם, במי היית בוחר?

עבורי, התשובה היא ברורה.

סטיב פתח את המצגת שלו ב-WWDC 2010 והתגאה שעד היום, כחודשיים לאחר שהופיע בחנויות, נמכרו בעולם למעלה מ-2 מיליון יחידות של ה-iPad – אחד בכל 3 שניות.

אין לי ספק שההכרזה על ה-iPhone החדש תבלום את הגידול במספר זה, אם לא באופן קבוע, אז לפחות עד ה-24 ביוני – המועד בו יצוץ ה-iPhone 4 בחנויות.

במקביל, אני מוכן להמר שמספר ה-iPhone 4 שימכרו בחודשיים הראשונים יהיה גדול יותר ושלאורך זמן, מספר ה-iPhone 4 יהיה גדול יותר מזה של ה-iPad.

בכל מקרה, אין מה לדאוג – Apple בוודאי מודעת לבעיה שיצרה לעצמה וכבר עובדת במרץ על ה-iPad 2.