NetCHEIF Blog

זה היה רק עניין של זמן עד שמחסום ה-300Mbps ישבר – חברת TRENDnet היא הראשונה בעולם להציג נתב בתקן N התומך במהירות של 450Mbps אשר זמין לרכישה (כרגע רק בארה"ב).

עד היום הכרנו נתבי Single Stream, הידועים כנתבי 150Mbps או נתבי 1X1 ונתבי Dual Stream, עם 2 או 3 אנטנות, התומכים ב-300Mbps .  הנתב, החדש של TRENDnet מדגם TEW-691GR, תומך ב-450Mbps על ידי יישום של שלושה ערוצי שידור/קליטה אלחוטיים (three spatial streams).  (עוד על הנושא הזה ניתן לקרוא כאן).

הנתב עובד רק בתדר 2.4GHz (נתב Single Band) וכולל 4 יציאות LAN ויציאת WAN אחת התומכות כולן במהירות של 1Gbps.  על פי המפרט שלו הוא כולל כפתור כיבוי והדלקה, כפתור לכיבוי השידור האלחוטי, תמיכה בכל החייגנים המוכרים (כולל L2TP של רשת הכבלים), את כל מנגנוני האבטחה האלחוטיים המוכרים (כולל WPA2) ומנגנון QOS בערוץ העולה.

מבחינת החומרה הנתב מבוסס על הרכיב האלחוטי RT3883 של חברת Ralink, המחובר ל-3 אנטנות בשבח של 4dBi כל אחת ועל המתג ה-AR8316 של חברת Atheros.  מבחינה חיצונית, הנתב הוא שחור כולו וגודלו סטנדרטי – 18 ס"מ רוחב, 14 ס"מ גובה וכ-3 ס"מ גובה.

הנתב זמין להזמנה בארה"ב במחיר של מומלץ של $199.

קישור לידיעה לעיתונות של TRENDnet כאן – http://www.trendnet.com/press/view.asp?id=1218

לפני מספר שבועות התגלה לי באקראי אתר אינטרנט ישראלי שהעתיק, ללא רשות וללא פרסום קרדיט, מדריך שלם מאתר NetCHEIF.  זו אינה הפעם הראשונה שאני נתקל בתופעה זו, אך מניסיוני, דוא"ל קצר לבעל האתר בתוספת הפניה לחוק "זכויות יוצרים" ולעונשים הקבועים בו, מביא להסרת מידית של המדריך המועתק.

אולם, באתר האמור לא היה דף "אודות" ולא מצאתי בו שום פרטים שיאפשרו לי לפנות ישירות לבעל האתר.

במצב זה, מי שאינו מכיר את האתר WhoIs, המפרט את הבעלים של אתרי האינטרנט ברחבי העולם, היה מתיאש ומוותר.  אבל אני, באמצעות הקלדה של כתובת האתר המעתיק ב-WhoIs הצלחתי תוך שניות לגלות את שמו של בעל האתר, את כתובתו, מספר הטלפון הבייתי והסלולרי שלו וכמובן גם את כתובת הדוא"ל שלו.  מכאן הדרך היתה קצרה – דוא"ל ישיר לבעל האתר והמדריך שהפר את זכויות היוצרים שלי הוסר.

אני בטוח שרבים מכם מופתעים מכך שאחת הפעולות הבסיסיות ביותר ברשת האינטרנט – רישום כתובת (Domain) – חושפת את פרטי הבעלים שלו לכל דיכפין.  הפגיעה בפרטיות של כל מי שרושם שם מתחם ברשת האינטרנט לא יצרה עד היום מהומה גדולה ולמרות הסיכון הנובע מכך, איגודי האינטרנט ברחבי העולם עדיין לא פיתחו מנגנון סטנדרטי להסתרת פרטי הבעלים של כתובות האינטרנט.

על העגלה הזו קפצו חברות פרטיות, ובעיקרים רשמי אתרים כמו Godaddy,‏‏ DreamHost ואחרים, שפיתחו כלי פרוקסי המבצעים את ההסתרה.  כך לדוגמא, מי שיקליד את הכתובת www.NetCHEIF.com ב-WhoIs לא יקבל את פרטי האישיים אלא את פרטי רשם הפרוקסי בו אני נעזר.  כך, תמורת כ-$10 לשנה אני מצליח לשמור על הפרטיות שלי מפני כלים כמו WhoIs.

למיטב ידיעתי, אין בארץ מנגנון אוטומטי המאפשר רישום אתרים המסתיימים ב-CO.IL באמצעות פרוקסי.  כך, איגוד האינטרנט הישראלי (ISOC) ורשמי הכתובות המורשים על ידיו, חושפים את פרטיהם האישיים של עשרות ומאות אלפי בעלי האתרים בישראל (מישהו כבר מכין את התביעה הייצוגית?).  דרך אגב, החסרון במנגנון כזה בארץ היא אחת הסיבות שבחרתי לרשום את NetCHEIF בסיומת COM ולא בסיומת CO.IL.

בחודשים האחרונים הפכה המתקפה על מדיניות הפרטיות של החברות גוגל ו-פייסבוק לספורט בין לאומי.  לפני כחודש פנו 9 מדינות, וישראל בכללן, לחברת גוגל בתלונה על מדיניות הפרטיות שלה בהשקה של שירות Google Buzz.  בשבוע שעבר היה הזה האיחוד האירופאי שהחליט לעשות כותרות על חשבון "הפגיעה בפרטיות" בפייסבוק.

מעניין מדוע גופים אלה לא כותבים מכתבים דומים לאיגודי האינטרנט ברחבי העולם, החושפים את פרטיהם של מיליוני בעלי האתרים ברחבי העולם.  בכל מקרה, היה ראוי שהפניות לגוגל ולפייסבוק היו לוקחות בחשבון גם את אופן השימוש של מאות המיליונים הגולשים באתרים של גוגל ופייסבוק מדי חודש – כ-200 מיליון איש ב-Gmail וכחצי מיליארד בפייסבוק.

המדען הצרפתי, ד"ר אדמונד לוקרד, קבע כבר לפני כ-100 שנה ש-"כל מגע משאיר סימן" (Every contact leaves a trace) ובכך יסד את הבסיס למדע הפורנזי המודרני.  לוקרד כיוון את דבריו לעולם הפיזי בו טביעת אצבע, סיב מבגד, רסס רוק או טיפת דם המושארים בזירת הפשע, יכולים לזהות את הנוכח בו.

אבל קביעתו של לוקרד, נכונה היום לא רק לעולם הפיזי אלא גם לעולם הדיגיטלי – מי שחושש לפרטיות שלו צריך לזכור שכל חיפוש בגוגול, כל תמונה בפליקר, כל סרטון ביוטיוב, כל דוא"ל ב-Gmail וכל פרופיל בפייסבוק משאירים עקבות שיכולים להוביל אליו חזרה.  בסופו של דבר, הגולש עצמו הוא זה שאחראי לפרטיותו ולא גופים עלומי שם המחפשים כותרות.

רוב הציבור חושף את עצמו ברשת האינטרנט כמעט בלי חשש – בפייסבוק עצמה רשומים היום כ-2.5 מיליון ישראלים המשתפים עם חבריהם וחברי-חבריהם סטטוסים, תמונות והגיגים שונים.  הישראלים, כמו שאר הגולשים בעולם, מבינים שהיתרונות הטמונים ברשת האינטרנט גדולים מהסיכונים שהיא מייצרת וששימוש מושכל ומאוזן בה, היא מילת המפתח.  לדוגמה, אני בחרתי להשקיע עוד $10 ברישום האתר שלי על מנת לשמור את פרטי חסויים ב-WhoIs, אבל מצד שני יש לי דף בפייסבוק שבו רק מי שאני מכיר באמת מקבל ממני אישור "חברות".

אין זה סוד שבקרב הנוער קיימת תופעה של חשיפה עצמית מוגברת, בעיקר ברשת הפייסבוק.  תופעה זו נובעת מכך שחלק ניכר מהחיים החברתיים של צעירים אלה מתנהל מעל גבי הרשת, ומי מהם שלא נמצא שם באופן פעיל, סובל מבעיה חברתית.  בקרב צעירים אלה, שאינם מבינים את סוגיית הפרטיות במלואה יש ליצור, על ידי חינוך והסברה, מודעות גדולה יותר לסכנות הטמונות בחשיפת המידע ברשת ולבנות אצלם תהליכים ביקורתיים לגבי כך.

אולם אצל המבוגרים יותר, שכבר מבינים שקיים יחס ישר בין מידת הפרטיות של אדם ברשת האינטרנט למידת החשיפה הננקטת על ידיו, לא ברורה הביקורת על איבוד הפרטיות.  בראשית שנת 1999, סקוט מק'נילי, אז מנכ"ל חברת Sun, זעזע רבים כשאמר: ".You have zero privacy anyway. Get over it".  גם היום, למעלה מ-10 שנים אחרי, זו עדיין קביעה מוגזמת כיוון שלגולש עצמו, יש לא מעט השפעה על מידת החשיפה שלו ברשת האינטרנט.

מאז שנחקק התיקון לחוק הגנת הצרכן, המחייב את חברות התקשורת להודיע לך על תום המבצע שלך אצלהם, נוספו לי כמה "יורצייט"  בלוח השנה – היום בו יש להתקשר למחלקות השירות ו-"שימור הלקוחות" של חברות התקשורת.

האמת, אף פעם לא הצלחתי להבין למה קוראים למחלקות האלה "שימור לקוחות", כאשר בפועל מדובר במחלקת "טרטור הלקוחות".

בתאוריה המחלקות הללו אמורות לעשות לך "נעים בגב", אבל בפועל, כאשר אתה מדבר איתם, אתה מרגיש כמי שפגש בסוחר משוק הפישפשים שמנהל איתך משא ומתן בפינת רחוב חשוכה.

כולנו מכירים את הריטואל הזה שתוצאותיו ידועות מראש — אתה תתקשר ותענה לך נציגה בשם נופר או נציג בשם שרון.

אתה תתעניין במבצע חדש והם יתחילו במחיר המחירון;

אתה תתרעם שזה "מאוד יקר" והם יספרו לך כמה הם הרבה יותר טובים מהמתחרים;

אתה תתעקש שעבורך מחיר הוא הדבר החשוב ביותר והם ילכו להתיעץ עם "האחראי";

הם ישפרו קצת את ההצעה הראשונית ואתה תאיים בהתנתקות;

הם יציעו עוד הצעה ואתה עדיין תתעקש שזה יקר;

הם "יפנו לאחראי המשמרת" ויחזרו עם הצעה "במיוחד בשבילך כי אתה מאוד ותיק אצלנו" ואתה, אחרי רבע שעה בטלפון, תישבר ותסכים.

הם יעדכנו את ההצעה במחשב ואתה תתעקש על עוד "עוד משהו קטן";

הם יזרקו לך שובר לקפה או טיפול פילאטיס ואתה תשמח שהסיוט נגמר.

יאללה ביי, להתראות בשנה הבאה.

מנקודת מבט היסטורית, האירועים של החודשים האחרונים ירשמו כמשמעותיים ביותר בתולדות חברת HOT.

מאז כניסתו של פטריק דרהי לחברה, באמצע השנה שעברה, הוא פועל בה באסטרטגיה דו ראשית.  מצד אחד, ועל ידי רכישת חלקם של בעלי מניות אחרים, הוא מגדיל בהתמדה את אחזקותיו בחברה.  מטרתו היא להשיג שליטה מלאה בחברה שתאפשר לו לפעול בה ללא הפרעה.  מצד שני, הוא עוסק ביעול המערכת התפעולית של החברה וביצור מעמדה כחברת התקשורת המובילה בישראל.

שירות הלקוחות של HOT, שזכה לקיטונות של ביקורת והביא את משרד התקשורת לקנוס אותה באחרונה בסכום כולל של כ-200 אלף שקל, עבר שדרוג משמעותי.  בחודשים האחרונים זמני ההמתנה הארוכים התקצרו והיחס ללקוחות השתפר.

בנוסף, ביצע דרהי בסוף השנה שעברה צעד משמעותי נוסף ורכש את השליטה בחברת מירס.  מירס, שיש לה פחות מחצי מיליון לקוחות, רובם מכוחות הבטחון וההצלה, מתקשה בשנים האחרונות להתחרות בשאר חברות הסלולר – סלקום, פלאפון ופרטנר.  בסיס הלקוחות הקטן וההתבססות על טכנולוגית סלולר יחודית, השאיר את מירס מאחור, אולם כל זאת עומד להשתנות כאשר מירס תמוזג בקרוב לתוך חברת HOT.

המיזוג הזה קיבל אתמול רוח גבית ממשרד התקשורת שהחליט להפחית את דמי הקישוריות הסלולרית ב-84% – מ-25 אגורות לדקה לכ-4.1 אגורות לדקה.  דמי הקישוריות הם הסכום שמעבירה חברה סלולרית אחת לרעותה, כאשר לקוח ברשת הסלולרית שלה יוזם שיחה ליעד הנמצא ברשת הסלולרית של רעותה.

כיוון שנתח השוק של החברות הסלולריות הגדולות הוא דומה למדי, דמי הקישוריות שהן צריכות להעביר ביניהן מתקזזים.  לעומת זאת, נטל דמי הקישוריות של מירס, שמחזיקה רק כ-7% מהשוק, הוא משמעותי ביותר.  ההחלטה  על הפחתת דמי הקישוריות מטיבה מאוד את מצבה של מירס שגם ככה תצטרך להשקיע מיליונים רבים בשדרוג המערכות שלה לטכנולוגית GSM.

בתחום האינטרנט, אסור לשכוח שעל שולחנו של משרד התקשורת עדיין מונחת בקשתה של HOT לקבלת רישיון ISP.  הסאגה סביב מתן רישיון זה נמשכת כבר למעלה משנתיים, אך נראה שהיא עומדת להסתיים באופן חיובי בשבועות הקרובים.

המיזוג של מירס וקבלת רישיון ה-ISP, יביאו את HOT למעמד יחודיי.  היא תהיה חברת התקשורת הראשונה בישראל שבאפשרותה לספק 5 שירותי תקשורת שונים – תשתית אינטרנט, גישה לאינטרנט, טלוויזיה רב ערוצית, שירותי טלפון קווי ושירותי טלפון סלולריים.  בפועל, ופרט לאספקת שירותי חיוג בין לאומי, תכסה חברת HOT את כל הצרכים התקשורתיים של הצרכן הבייתי.

נראה שתחת בעלותו של דרהי עולה HOT על דרך חדשה.  לאחר שנים של דשדוש, שהתבטא בשירות קלוקל ונטישה של לקוחות רבים, מסתמן מפנה משמעותי בחברה.  HOT, שאינה כפופה למגבלות שמטיל משרד התקשורת על בזק, תוכל לגלות גמישות וזריזות והיא תהווה אלטרנטיבה משמעותית לבזק, המחזיקה ב-YES ופלאפון.

גם מי שאינו חבר ברשת החברתית "פייסבוק" (Facebook), עתיד בזמן הקרוב להכיר את המנגנון שבאמצעותו היא הפכה לנפוצה כל כך.  במסגרת מהלך חדשני, יוצאת פייסבוק מגבולות האתר שלה ומאפשרת לכל אתר אינטרנט המעוניין בכך, ליישם את כפתור ה-LIKE (אהבתי) המפורסם שלה.  גם ב-NetCHEIF Articles ובבלוג זה ניתן לראות את היישום של מנגנון זה.

היישום של כפתור ה-LIKE מחבר את האתר המיישם אותו לפייסבוק ומקשר בין חשבון המשתמש בפייסבוק, לבין הפעילות באותו אתר חיצוני.  חיבור זה, המתבצע באמצעות ממשק תיכנותי (API) המכונה Open Graph, מאפשר לפייסבוק ולאתר החיצוני לחלוק ביניהם מידע על המשתמש ומרחיב מאוד את גבולות הרשת החברתית.  באמצעות ממשק זה פייסבוק הופכת את כל רשת האינטרנט לרשת חברתית גדולה אחת, כל זאת מבלי צורך להרשם לכל אתר בנפרד.

מנגנון זה מזכיר במידה מסויימת את מנגנון ה-Passport של חברת מיקרוסופט שלא זכה להצלחה גדולה כיוון שפרט לפעולת הרישום האחוד, הוא לא נשא עימו שום ערך מוסף.  לעומת זאת, בפייסבוק משתמשים כיום למעלה מ-500 מיליון אנשים וכל משתמש מייצר ואוגר מידע רב על עצמו ועל חבריו.  השיתוף של מידע זה עם אתרים חיצוניים מוסיף ערך רב לאתר החיצוני, אבל בעיקר לפייסבוק עצמה.

האפשרות להתחבר לכל אתר ולשתף איתו מידע, מעמידה את פייסבוק בתחרות ישירה מול גוגל (Google).  כבר היום מציעות שתי החברות לא מעט מנגנונים המתחרים זה בזה – אל מול Gmail מציבה פייסבוק את מערכת המסרים שלה, אל מול Picasa מציבה פייסבוק את אלבומי התמונות שלה ולשתי החברות יש מנגנוני צא'ט מתקדמים.  גם בתחום הפרסום, המהווה את מקור ההכנסות העיקרי של גוגל, מציבה פייסבוק מערכת משלה ומציעה מנגנון ניתוח הנקרא Insights המתחרה ב-Google Analytics.

קשה להעריך מה יהיה גורלה של תחרות זו, אך יש לזכור ששתי החברות מחזיקות מידע רב מאוד על המשתמשים שלהן.  גוגל מתעדת כל חיפוש, סורקת את קבצי הדוא"ל של המשתמש, שומרת את שיחות הצא'ט שלו ויודעת לשייך תמונות.  גם פייסבוק מחזיקה מידע רב על המשתמשים שלה, על הרשת החברתית שהם מתחזקים ומה הנושאים והתחומים המעניינים אותם.  כלשני ענקים כאלה יש כל כך הרבה מידע, שפילוחו שווה לא מעט כסף, צפוי שהתחרות ביניהן תהיה מעניינת מאוד.

קרב הענקים הזה מחזיר לזירה גם את חברת מיקרוסופט, שבסוף 2007, רכשה 1.6% ממניותיה של פייסבוק תמורת 240 מיליון דולר (השווי של פייסבוק על פי רכישה זו היה אז כ-14.5 מיליארד דולר).  בזמנו, המשמעות של רכישה זו לא הובהרה לחלוטין אך כיום מתברר שבין שתי החברות קיים שיתוף פעולה הדוק. 

שיתוף פעולה זה בה לידי ביטוי בשני מישורים עיקריים.  ראשית, פייסבוק עומדת לעשות שימוש במנגנון החיפוש Bing של חברת מיקרוסופט, המציב את עצמו כאלטרנטיבה לחיפוש באמצעות גוגל.  באמצעות Bing, שישקלל גם היבטים חברתיים של המשתמש, תוכל פייסבוק להציג תוצאות עדיפות על אלה של גוגל.  המשמעות היא שהתחרות בין גוגל לפייסבוק תתרחש גם בליבת העסקים של גוגל, המהווה מרכיב עיקרי בהכנסות שלה.     

ערוץ נוסף בו משתפות פייסבוק ומיקרוסופט פעולה יבוא לידי בחבילת ה-Office לשימוש מקוון (Office Online) שתהיה זמינה לקראת סוף השנה.   מיקרוסופט הכריזה שאופיס בגרסת ה-online שלה תאפשר לשתף את מסמכי המשתמש דרך פייסבוק.  כלומר, המסמכים שיצור המשתמש יהיו זמינים בפרופיל המשתמש והוא יוכל לחלוק אותם עם חבריו.  מנגנון זה נשמע מאוד דומה ל-Google Docs המציע חבילת תוכנה מקוונת לעיבוד תמלילים, גיליון אלקטרוני ועריכת מצגות.

לעומת שיתוף הפעולה המתהדק בין מיקרוסופט לפייסבוק, הניסיון של גוגל לייצר רשת חברתית (Google Buzz) נחל כשלון חרוץ והראה שהיא אינה חסינה מטעויות.  ובנוסף לכל אלה, על היריבות המרה בין גוגל למיקרוסופט אין צורך להכביר מילים.

בזירה עומדות כרגע שלוש גורילות והקרב ביניהן הולך להיות ארוך ומעניין.

בשבוע שעבר מכרה AOL את חברת המסרים המיידים ICQ לחברה הרוסית DSL (ראשי תיבות של Digital Sky Technologies) תמורת 187.5 מיליון דולר.  DSL, שנוסדה לפני פחות מ-5 שנים, היא חברת האינטרנט הגדולה ביותר ברוסיה ובמזרח אירופה והשקעותיה בתחום זה מסתכמות עד היום בלמעלה ממיליארד דולר.

ICQ, תוכנת המסרים המיידים הראשונה בעולם, פותחה על ידי החברה הישראלית מיראביליס בשנת 1996.  ביוני 1998 היא נמכרה, תמורת 407 מיליון דולר, לחברת AOL.  באותו זמן, זה היה ה-exit הגדול ביותר בתולדות שוק התוכנה בישראל.  על בסיס הצלחה זו פותחה לאחר מכן סידרת הטלוויזיה "מסודרים".

למרות ש-32 מיליון איש משתמשים בתוכנת ICQ מדי חודש – כמעט מחציתם ברוסיה – הרכישה שלה על ידי DSL מעוררת תמיהה.

בשנים האחרונות לא השכילה ICQ לפרוץ את מסגרת המסרים המיידים בהם התמחתה וזוהרה דועך במהירות.  בראשית שנות ה-2000 היא נחשבה תוכנה פורצת דרך שהצליחה לדגדג אפילו את מיקרוסופט, שבתגובה, פיתחה את תוכנת Messenger.  אבל כיום, כאשר משלוח מסרים מיידים בין משתמשי אינטרנט הפך להיות תכונה של כל אתר חברתי (ראה Facebook), זכות הקיום של ICQ כתוכנה עצמאית אינו ברור מאליו.

ל-DSL יש בוודאי תוכניות כיצד לשלב את ICQ בפרוטפוליו החברות שלה, אבל סביר להניח שהיא תבחר בסופו של דבר לשלב אותה באחד האתרים החברתיים שהיא מחזיקה.  בכך יבוא הקץ על אחת ההצלחות בגדולות ביותר שהנפיק שוק הסטארטאפים הישראלי.

במהלך יוצא דופן, שלא זכור כמוהו, הוציא היום דובר משרד התקשורת הודעה דחופה הפוסלת את הכנסת מכשיר ה-IPad של חברת Apple לישראל.

על פי ההודעה, הסיבה לאיסור הכנסת מכשירי ה-iPad לישראל נובעת מכך שהוא "פועל בהספקי שידור (של מודם ה-Wi-Fi) המתאימים לתקינה האמריקנית.  מאחר שהתקינה בישראל בתחום ה-Wi-Fi דומה לתקינה האירופאית, השונה מהתקינה האמריקנית, והמתירה שידור בהספק נמוך יותר, הרי שהספק השידור של המכשיר מונע את אישור הפעלתו בישראל.".

על פי התקינה האירופאית עליה מסתמך משרד התקשורת (ETSI 300 328), הספק השידור המקסימלי של ציוד WiFi אסור שיעלה על 100mW או 20dBm.  על פי המפרטים של מכשיר ה-iPad, הספק השידור שלו בסביבת התדר 2.4Ghz היא 562mW שהם כ-27.5dBm.  הספק זה גדול פי 6 מהמותר בישראל ועל בסיס נתון זה פוסל כרגע משרד התקשורת את הכנסת המכשיר לישראל.

לחברת Apple יש כוונה לשווק את ה-iPad במדינות נוספות בעולם ובכלל זה אנגליה, גרמניה וצרפת.  על מנת למכור את המכשיר במדינות אלה תדרש Apple לשנות את הגדרות ההספק של רכיב ה-WiFi כך שיעמוד בתקינת האלחוט האירופאי.  שינוי זה עשוי להביא לכך שה-iPad יאושר לשיווק בישראל בגרסתו האירופאית, אבל גם כאן יתכנו הפתעות.

בעוד שבישראל, רובו של טווח התדר 5Ghz, המהווה חלק מתקן N אסור לשימוש, הרי שבאירופה ניתן לעשות שימוש נרחב בתדר זה.  לפיכך, אם תבצע Apple התאמה מלאה של מכשיר ה-iPad לתקינה האירופאית תוך שמירה על התמיכה המלאה בתקן N, יפסל המכשיר לשימוש בישראל.  מידע על נושא זה ניתן לקרוא במדריך שלי על תקנים אלחוטיים ולהעזר בטבלאות התדרים שבויקיפדיה.

בהחלט יתכן ש-Apple תחליט להוציא מכשיר iPad מנוון שאינו תומך בתקן N ומשדר בהספק נמוך בתקן G, אבל בשלב זה זוהי ספקולציה בלבד.  אם Apple לא תעשה כך, מכשיר ה-iPad יהיה אסור לשימוש בישראל ובכך ימנע מכולנו השימוש בו!

בהודעה מדגיש משרד התקשורת "כי בעולם מיוצרים אלפי דגמים של מכשירים, ולכן על לקוח אשר רוכש מכשיר בחו"ל לבדוק האם מכשיר זה מתאים לפעולה גם בישראל. משרד התקשורת אינו מכיר את תכונות המכשירים, אלא, כאשר פונים אליו, ופניה קונקרטית כזו בוצעה, לראשונה, רק לאחר חג הפסח.".  (כל ההדגשות במקור).

במשפט זה סותר משרד התקשורת את ההנחיות שלו עצמו.  כבר ב-2008, ועל מנת להימנע ההתסבוכת הבירוקרטית הכרורה בפניות של אלפי אזרחים, הוציא משרד התקשורת הנחיה הנושאת את הכותרת "הקלות בשחרור מכשירים אלחוטיים מהמכס".  על בסיס הנחיה זו הוכנסו לארץ עשרות אלפי מחשבים נישאים שנרכשו ברחבי העולם, כולל מארה"ב, מבלי שמשרד התקשורת בדק את אופי התקן ה-WiFi המותקן בהם. 

כיוון שכך, ברור מאליו שמסתובבים בישראל אלפים רבים של מחשבים ניידים, המשדרים בהספקים החורגים מהתקינה האירופאית, שמשרד התקשורת בחר לעצום עין לגביהם.  מטרידה ומעוררת תהיה העובדה שדווקא סביב ה-iPad בחר משרד התקשורת להזכיר את תקנות ה-WiFi שלו, הידועות ברגיל רק למתי מעט.

מכשיר ה-iPad הוכרז בחודש ינואר השנה והמידע הטכני לגביו זמין באתר ה-FCC כבר מחודש מרץ.  אם היה רוצה משרד התקשורת למנוע את הכנסתו לישראל מטעמים טכניים, מי הראוי היה שסביב מכשיר המעורר עניין רב כל כך (חיפוש המילה iPad בגוגל מעלה למעלה מ-57 מיליון תוצאות!) יגלה המשרד יוזמה ויפרסם את הנחיותיו לפני שה-iPad הופך זמין בפועל ב-3/4/2010.  ההודעה בדיעבד מקוממת ומרגיזה ומעניין אם בעקבותיה יחרים משרד התקשורת את מכשירי ה-iPad שכבר הוכנסו לישראל ושפרטי בעליהם ידועים.

בהודעה שלו המשרד עוד מוסיף ומסתתר מאחורי הטיעון של "רק לאחר חג הפסח".  למותר לציין שמשרד התקשורת, כמו כל משרדי הממשלה האחרים היה סגור בחג הפסח ולפיכך היה יכול לקבל את הפניה הקונקרטית לכל המוקדם ב-7/4/2010.

חוקת ארצות הברית והתיקון הראשון שלה, המבטיח לכל אזרחיה את זכות "חופש הדיבור", הן אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה הגדולה בעולם.  על בסיס עקרון זה, הפכו הטוקבקים (talkback) האנונימיים, המאפשרים לכל גולש לפרסם כל תגובה, גם היא פוגענית ומעליבה, לתופעה רחבה ביותר.

על פי ידיעה מעניינת שפורסמה אתמול ב-New York Times, אחד מהעיתונים הגדולים ביותר בארה"ב, מסתבר שלא מעט אתרי חדשות בארה"ב שוקלים לאסור פרסום טוקבקים אנונימיים.  הסיבה שמביאה את ה-Washington Post, ה-New York Times ועיתונים אחרים לשקול צעד זה היא הניצול לרעה של האנונימיות.  באופן לא מפתיע, עיתונים אלה מוצאים שתחת כיסוי האנונימיות, גולשים רבים מפרסמים הודעות גזעניות, מעליבות ושיקריות.

גם בארץ, מנצלים גולשים רבים את האנונימיות ומפרסמים הודעות ותגובות פוגעניות.  כיוון שהדרך היחידה העומדת לרשותו של גורם הנפגע מתגובות אנונימיות של גולשים, היא קבלת צו המורה על חשיפת זהותו של גולש משמיץ, נדרשו לנושא זה ערכאות שונות של בתי המשפט בישראל.

המקרה המפורסם ביותר הוא זה של רמי מור, מטפל ברפואה אלטרנטיבית, שספג בסוף 2006 השמצות אנונימיות רבות וביקש להגיש תביעת לשון הרע נגד אותם גולשים.  בתחילת 2007 נדחתה בקשתו לקבלת פרטי אותם גולשים אך בערעור לבית המשפט המחוזי התהפכה החלטה זו.  בפסק דין ארוך ומנומק, קבע השופט יצחק עמית (היושב היום בבית המשפט העליון) כי בית המשפט יכול להכריע לטובת התובע במקרה והאנונימיות נוצלה לרעה.

השופט עמית הגדיר מספר מבחנים שעל פיהם ניתן יהיה לחשוף את זהותו של הגולש האנונימי, כשהראשון בהם הוא "האם הייתה עומדת לתובע זכות תביעה כנגד המפרסם, אילו זהותו הייתה ידועה לו".  אולם, על מנת לא לפגוע באופן אנוש בעקרון חופש הדיבור, קבע עמית כי בנוסף למבחן, יהיה צורך ב-"דבר מה נוסף" כדי שבית המשפט יורה על חשיפת הגולש האנונימי.  בפסק הדין מפרט עמית כ-10 אלמנטים כאלה וביניהם: תום ליבו של התובע, עוצמת הפגיעה, היותו של התובע אישיות ידועה וכו'.  כמו כן הגדיר השופט עמית מספר צעדים מקדימים שעל התובע לנקוט על מנת לקבל צו שיפוטי המורה על  חשיפת זהותו של המפרסם.

בסופו של אותו פסק דין מפורט וחדשני, דחה השופט יצחק עמית את בקשתו של רמי מור ולא נתן שו המורה על חשיפת פרטי הגולש האנונימי.

רמי מור לא השלים עם החלטה והגיש ערעור נוסף לבית המשפט העליון.  בהחלטה תקדימית, שפורסמה לפני כשבועיים, דחה בית המשפט העליון את בקשתו של רמי מור והותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.  בסוגיה שעמדה לפניו, קבע בית המשפט העליון, ש-"האפשרות להתבטא באופן אנונימי היא חלק מחופש הביטוי" ומכיוון שחופש הביטוי היא זכות מעוגנת, לא ניתן לפגוע בה.  השופט אליעזר ריבלין הוסיף וקבע שאין בספר החוקים חקיקה המאפשרת לחשוף את זהותו של גולש אנונימי והשאיר את החלטה האם לקבוע כך בידי הכנסת.  הוא גם הוסיף וקבע שכל הפסיקות הקודמות בנושא זה, בערכאות נמוכות יותר, שהתירו חשיפת פרטי הגולשים מוטעות.

לדעתי, החלטה זו, ובמיוחד לאור הרגולציה העצמית שעומדים לבצע העיתונים בארה"ב, היא שגויה משני טעמים.

ראשית, בהחלטתו מנציח בית המשפט העליון את הגישה הקובעת שרשת האינטרנט היא עולם נפרד שנדרשים עבורו חוקים אחרים ומיוחדים.  לדידו של בית המשפט העליון לאדם המושמץ בעיתון או ברדיו קיימת זכות חוקית לתבוע את עלבונו, אך לא כך ברשת האינטרנט.  בית המשפט מתעלם מכך שבשנים האחרונות הפכה רשת האינטרנט לחלק בלתי נפרד מחיינו והבטים רבים שלה, דורשים מאיתנו ויתור על הפרטיות והאנונימיות.  בסיטואציה זו, ההגנה הטוטאלית שנותן בית המשפט לפרטיותו של הגולש המשמיץ, היא מוגזמת ומיותרת.

שנית, וכפועל יוצא מהחלטתו, מתיר בית המשפט העליון את הרסן ומאפשר לכל אדם בישראל לפגוע באופן וירטואלי ברעו, מבלי שלאחרון תינתן שום יכולת התגוננות.  בית המשפט סומך את ידיו על האנרכיה החברתית המסוכנת שעלולה להיווצר כתוצאה מכך ברשת האינטרנט ומשתמט מלקבוע מסמרות, במקום שבו המחוקק עדיין לא קבע את עמדתו.

אמנם, כבר בראשית 2008 הניחה הממשלה על שולחן הכנסת הצעת חוק המתייחסת, בסעיף  13 שלה, לנושא זה בדיוק.  לממשלה ולכנסת, ניתנו יותר משנתיים לקדם נושא זה, אך פרט למספר דיונים שעוררו לא מעט מחלוקות, דבר לא נעשה.  מן הראוי שלאור פסיקה זו, יתעורר המחוקקים ויקדמו הצעת חוק שתספק כלים ותהליכים ברורים המאפשרים להתגונן מפני ניצול לרעה של האנונימיות ברשת, תוך איזון בין זכויות חופש הדיבור, הפרטיות ושמו הטוב של האדם.

אם לא יזדרז המחוקק, יאלצו בעלי האתרים עצמם, בדומה לאתרי העיתונים בארה"ב, לקבוע כללי צנזורה עצמיים מתוך חשש שבהעדר כתובת אחרת, הם יהיו המטרה לתביעותיהן של המושמצים.  במצב זה עלולה זכות "חופש הדיבור" להיפגע אף יותר ממה שבית המשפט העליון כיוון אליו.

רובנו זקוקים לגישה שוטפת לרשת האינטרנט והפופולאריות ההולכת וגדלה של מכשירים חכמים המצוידים בחיבורי WiFi הופכת אותה לקלה וגמישה הרבה יותר.  בעבר גישה אלחוטית לרשת האינטרנט היתה אפשרית רק באמצעות מחשבים ניידים המצויידים בכרטיסי רשת אלחוטיים והיא היתה מקובלת בעיקר על ידי אנשי עסקים. 

אלא שבזמן האחרון ניתן למצוא יכולת WiFi לא רק במחשבים ניידים אלא גם בטלפונים סלולריים, במחשבי כף-יד, ב-netbook-ים זולים ובנגני מוזיקה.  הגישה לרשת האינטרנט באמצעות מכשירים ניידים אלה מרחיבה מאוד את הצורך בגישה רצופה ושוטפת לרשת האינטרנט, לא רק בבית ובמקום העבודה אלא בכל מקום בו אנו שוהים.

בעסקים רבים, כמו בתי קפה, קניונים ומסעדות, ניתן למצוא היום נקודות גישה אלחוטיות חופשיות (hotspots), המאפשרות התחברות לרשת האינטרנט.  הבעלים של עסקים אלה מבינים שאספקת גישה חופשית אל רשת האינטרנט מושכת לקוחות, מגדילה את ההכנסות וכל זאת ללא השקעה גדולה מצידם.  אבל דווקא באחד מסוגי העסקים הנפוצים ביותר – בתי מלון – עדיין ננקטת גישה ארכאית הרואה באספקת חיבור לאינטרנט מותרות.

על מחירי האינטרנט בבתי מלון נכתב כבר רבות (לאחרונה כאן), אבל ככל שהשימוש באינטרנט הופך להיות נפוץ ומקובל יותר, כך גובר התסכול מהעלויות השערורייתיות שהמלונות בישראל מרשים לעצמם לגבות עבור חיבור זה.   גם אם אינך איש עסקים המגיע למלון מצוייד במחשב אישי, אלא אורח מן השורה עם מכשיר סלולארי בעל יכולת WiFi, עדיין תצטרך להיפרד מסכומי כסף נכבדים עבור הזכות לגלישה מזדמנת ברחבי המלון.

ברוב המלונות בארץ תעריף הגלישה היומי שקול כנגד התשלום הנדרש עבור חודשיים או שלושה של חיבור אינטרנט בייתי או כנגד התשלום החודשי לחברת הסלולר עבור חבילת גלישה סלולארית.   לדוגמא, במלון בו התארחתי בערב ליל הסדר התעריף ליום גלישה נקבע על 89 שקל, כאשר המהירות האלחוטית המסופקת ברחבי המלון היא בתקן B בלבד.  תעריף זה מהווה יותר מ-10% מעלות השהיה היומית לזוג באותו מלון בערב החג וכ-20% מתעריף השהיה ביום רגיל!

על הנהלות בתי המלון להפנים שהצורך בחיבור לאינטרנט הוא נחלת הכלל והימים בהם היה אפשר לגבות סכומי כסף גבוהים מאנשי עסקים המחייבים את חשבון העסק, עברו.  במלונות רבים בחו"ל ניתנת היום גישה חינמית לרשת האינטרנט ובמצבים בהם הדבר אפשרי, יש לבחור במלונות אלה.  במלונות אחדים בארה"ב נתקלתי בתעריף מפלה – עבור גלישה באמצעות מחשב נגבה מחיר מלא אך גלישה באמצעות iPhone היא חינמית או קרובה מאוד לחינמית ($1 עד $2).

בכל מקרה בהם אינכם מרוצים מתעריפי הגלישה, אני ממליץ לנקוט את הצעדים הבאים:

בשבוע שעבר הכריזה סיסקו (Cisco) על 6 נתבים ביתיים חדשים שיחליפו בחודשים הקרובים את כל סדרת נתבי ה-WRT הוותיקה.  סוף עידן נתבי ה-WRT (ובמיוחד ה-WRT54GL המיתולוגי) מוחק באופן סופי את חברת "Linksys" וכבר היום כתובת האינטרנט http://www.linksys.com מפנה את הגולש לאתר של חברת Cisco. 

זהו סופו של תהליך שהחל לפני כשנה וחצי כאשר סיסקו רכשה את חברת Pure Networks שפיתחה ושיווקה את תוכנת Network Magic המאפשרת, בקלות ובמהירות, להקים ולתמוך ברשתות ביתיות.  

בזמנו, בעת הרכישה ולאחר מכן, בעת ההכרזה על גירסא 5.0 של התוכנה, צוינה רק חברת "סיסקו" ולא "Linksys".  כבר אז חשדתי שיש לחברת סיסקו כוונה למחוק את המותג Linksys, שהחל אז לשאת את כותרת המשנה "A Division Of Cisco".

בחינת הנתבים החדשים שישווקו על ידי סיסקו מעלה שמדובר במהלך שעיקרו שיווקי ושהנתבים החדשים אינם נושאים בשורה חדשה.  כל הנתבים "החדשים" הם בעצם מיחזור של הנתבים הקיימים בסדרת WRT, באריזה הנושאת את הלוגו של Cisco במקום את הלוגו של Linksys.  סיסקו מנצלת את פעולת המיחזור למתן שמות חדשים והגיוניים יותר לנתבים הבייתים שהיא משווקת.

הנתבים החדשים משווקים בשתי סדרות – סדרת Valet הכוללת שני נתבים – M10 ו-M20 וסדרת Linksys הכוללת 4 נתבים – E1000,‏ E2000,‏ E2100L ו-E3000.   לכל אחת מהסדרות הוצג גם מתאם אלחוטי חדש ה-Valet Connector וה-AE1000.  מהלך שיווקי זה מצמצם מאוד את כמות הנתבים הבייתים והמתאמים האלחוטיים שסיסקו משווקת. 

סדרת Valet מיועדת לשוק הבייתי הלא מתוחכם והיא פונה ללקוחות החוששים מהתקנת נתבים אלחוטיים.  לשם כך היא מצרפת לשני הנתבים התקן USB המיועד להקל על תהליך ההתקנה. 

חיבור התקן זה לאחת מיציאות ה-USB במחשב הבייתי מעלה באופן אוטומטי תוכנת התקנה המכונה CiscoConnect שדרכה יכול המשתמש להגדיר ב-3 צעדים את כל הפרמטרים של הנתב.

במספר צעדים פשוטים מגדיר המשתמש את החייגן ואת החיבור האלחוטי ובסופו מתקבל נתב אלחוטי מוגדר ומוצפן ב-WPA.  באמצעות השימוש בהתקן זה מקווה סיסקו להגיע לקהל רחב יותר שנמנע עד היום מלהשתמש בנתבים אלחוטיים.

סדרת ה-E מיועדת למשתמשים מתקדמים יותר והגדרות הנתב בסדרה זו מבוצעות כרגיל, תוך שימוש בתפריטים.

בטבלה להלן מוצגים הנתבים החדשים, תכונותיהם העיקריות והנתב המקביל להם בסדרת ה-WRT.