NetCHEIF Blog

בעקבות הפוסט הקודם, קבלתי מספר אימיילים שבהם תהו הכותבים על חסרונם של מקדלת וצג במחשב האישי הראשון של דר' רוברטס.

ה-Altair 8800 הוא אמנם "המחשב האישי הראשון" אך הראשוניות שלו נובעת שעד אז כל המחשבים יוצרו למטרות מסחריות.  המחשבים של שנות ה-70 של המאה הקודמת היו מאוד יקרים, דרשו תחזוקה שוטפת ומומחיות שלא היתה זמינה למשתמש הבייתי.  ה-Altair 8800 איפשר לכל אחד לרכוש במחיר סביר של כ-$450, פלטפורמת מחשוב המבוססת על מעבד מתקדם אשר ניתנת לתכנות באופן עצמאי.

התיכנות הבסיסי של ה-Altair התבצע בקידוד בינארי, כאשר הקלט מבוצע באמצעות במפסקים בעלי שני מצבים (Toggle Switch, למעלה = 1, למטה = 0) והפלט נעשה על ידי נוריות (דולקת = 1, כבויה = 0).  ממרחק של 35 שנה אופן השימוש הזה נראה רחוק מאוד מהעכבר, המקלדת והצגים הצבעוניים בהם אנו משתמשים היום אך באותה תקופה זו היתה הדרך המקובלת.

יחסית לאותה תקופה, מחשב ה-Altair של רוברטס היה מתקדם מאוד וכלל 4 חריצי הרחבה (slots) שאיפשרו חיבור של כרטיסי הרחבת זכרון, ממשקים טוריים (serial) ומקביליים (parallel) ואפילו טייפ קסטות לגיבוי.  בשלב מאוחר יותר נוספו ממשקי קלט/פלט מתקדמים יותר הדומים לאלה המוכרים כיום.  בתמונה משמאל ניתן להבחין בפרסום ל-Altair 8800 כאשר האופציות זמינות לרכישה מוקפות בריבוע אדום.

ה-PC הראשון, המזכיר את המחשבים של היום, הוכרז על ידי IBM רק 6 וחצי שנים מאוחר יותר – ב-12 לאוגוסט 1981.  IBM החליטה לפתח את ה-PC בגלל הפופולריות לה זכה ה-Altair 8800 והמחשבים האישיים שפותחו בעקבותיו.  באותו זמן היתה IBM חברת המחשבים הגדולה בעולם והיא חששה לאבד את הבכורה למחשבים הקטנים והזעירים הללו.

על המלאכה ב-IBM הופקד דון אסטרידג' שנקט באסטרטגיה שונה לחלוטין מזו שהיתה מקובלת ב-IBM באותו זמן – הוא בחר לבסס את ה-PC על רכיבים של חברות אחרות ולא על פיתוחים קניניים של IBM.  מעבר לפיתוח החומרה של ה-PC, נזקקה IBM למערכת הפעלה ועל בסיס MS-DOS שנבחרה לשם כך, נוצר הקשר בינה לבין חברת מיקרוסופט.

ה-PC של IBM, שעלה בזמנו כ-$3,000 (כולל מסך וכונן דיסקטים אחד), זכה להצלחה מסחררת והוא הבסיס שעליו התפתחה כל תעשית המחשבים האישיים.  רבים מהעקרונות עליו הוא הושתת עדיין קיימים במחשבי ה-PC של היום ובשנת 2006 עדיין דווח על מחשבי PC מקוריים פעילים.

דון אסטרידג', אבי מחשב ה-PC, נהרג באוגוסט 1985 בהתרסקות מטוס דלתא בטיסה 191, בשדה התעופה של דאלאס בטקסס.

דר' אד רוברטס אינו מוכר לרבים מכם, אבל מותו, בשבוע שבו חברת Apple מתחילה את השיווק המסודר של ה-iPad שלה, מעורר זיכרונות על היסטורית המיחשוב האישי.

במהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת היה רוברטס המייסד והבעלים של חברה בשם MITS (ראשי תיבות של Micro Instrumentation and Telemetry Systems). 

בתחילת פעולתה החברה פיתחה ומכרה מחשבונים אלקטרוניים אבל בתחילת 1975 היא שינתה פנים והחלה לשווק את מה שכונה שנים לאחר מכן "המחשב האישי הראשון" – ה-Altair 8800.

ה-Altair 8800 הוצג לראשונה על גיליון ינואר 1975 של המגאזין Popular Electronics ותפס את עיניו של ביל גייטס, אז סטודנט בן 19 באוניברסיטת הארווארד.  הוא היה מבוסס על מעבד 8080 של חברת אינטל וכלל זכרון בסיסי של 256 בתים.

גייטס וחברו פול אלן החליטו לפתח מפענח (interpreter) לשפת Basic עבור ה-Altair והציגו אותו לרוברטס.  רוברטס התלהב מהפיתוח וחתם עם גייטס ואלן הסכם לשיווק התוכנה שפיתחו.  על בסיס תוכנה זו הקימו גייטס ואלן באפריל 1975 את חברת מיקרוסופט.

ב-1977 מכר רוברטס את חברת MITS ופרש מעולם המחשבים.  בשנת 1986 הוא השלים תואר דוקטור לרפואה ומאז ועד מותו שירת כרופא קהילתי בעיירה קטנה במדינת גורג'יה.

אתמול, ה-1/4/2010, בן 68, הוא נפטר מדלקת ריאות.

גייטס ואלן פרסמו הודעת אבל ובה כתבו בין השאר: "אד היה חלוץ מהפכת המחשב האישי ולא תמיד קיבל את ההכרה שהוא ראוי לה.  הוא היה אדם חזק עם חוש הומור נהדר, ותמיד היה דאג לאנשים שעבדו עימו, כולל אותנו.  אד היה מוכן להסתכן איתנו – שני בחורים צעירים המתענינים במחשבים, זמן רב לפני שכך היה בשגרה – ואנחנו תמיד אסירי תודה לו.  היום בו התוכנה הראשונית שלנו, עבדה על מחשב ה-Altair שלו, היתה ההתחלה של הרבה דברים גדולים.  יש לנו זכרונות נעימים מהעבודה עם אד באלבוקרקי, במשרדים של חברת MITS על Route 66 – שם התרחשו כל כך הרבה דברים מרגשים שאף אחד מאיתנו לא יכול היה לדמיין אז".

כפי שהבטחתי, השבוע אני מביא לכם את תוצאות בדיקת הביצועים של הנתב הסיני שנרכש מ-DealExtreme.  את הפוסט המפורט לגבי הנתב, שפורסם לפני כשבועיים, ניתן למצוא כאן ועדכון מהשבוע שעבר לגבי היציבות שלו ניתן למצוא פה.

גם השבוע לא נרשמה שום בעיה עם הנתב – הוא המשיך להיות יציב ותיפקד כרגיל.  לצורך בדיקת הביצועים נותק הנתב, באופן יזום, מרשת האינטרנט.  
לפיכך בצילום המסך המצ"ב, כתובת ה-IP החיצונית של הנתב שונה מזו המוצגת בפוסטים הקודמים וזמן החיבור לרשת האינטרנט הוא מרגע סיום בדיקת הביצועים.

משך הפעילות הרציף של הנתב, כפי שמצויין בחלק העליון של תמונות המסך (בעיגול אדום), מתקרב כבר לשלושה שבועות.  ניתן לראות שהנתב ממשיך להעביר, ללא שום בעיה, כ-1GB ביום בערוץ היורד וכ-200MB בערוץ העולה.

בדיקת הביצועים של הנתב נערכה על פי המתודולוגיה המפורטת כאן – "בדיקת ביצועים קווית ואלחוטית ברשת הביתית".  הבדיקה של ביצועי הנתב בוצעה באמצעות 2 כרטיסי רשת שונים — כרטיס רשת Mini PCI-E מדגם BCM94321MC וכרטיס רשת בחיבור USB דגם EW-7718 של חברת Edimax.

שני הכרטיסים הופעלו על מחשב נייד Lenovo S10e.  בעוד שכרטיס ה-Mini PCI-E מבוסס על רכיב של חברת Broadcom, מתאם ה-Edimax מבוסס של רכיב RT2870F של חברת Ralink שהיא גם יצרנית הרכיב עליו מבוסס הנתב (RT3052).

בטבלה המופיעה להלן ניתן לראות את תוצאות בדיקות הביצועים של הנתב עם שני כרטיסי הרשת.  לצורכי השוואה הוספתי לטבלה את תוצאת הבדיקה של ה-EW-7718 מול הנתב BR-6574N של חברת Edimax (נתב 3X2) וכן את תוצאת בדיקת הביצועים של הנתב DIR-300N של חברת D-Link עם מתאם ה-DWA-125 (נתב ומתאם 150Mbps).  כל התוצאות בטבלה הן ב-Mbps.

כפי שניתן לראות, הנתב הסיני וכרטיס ה-BCM94321 מפיקים ביצועים יפים, אך הם נופלים מאלה המושגים עם מתאם ה-USB של Edimax.  הביצועים של הנתב הסיני ומתאם ה-Edimax בנקודות A,‏ B ו-D הם הטובים ביותר שמדדתי עד כה.  מעניין לראות שהשילוב של נתב 2X2 המריץ את קושחת DD_WRT ומתאם USB, המבוססים על רכיבים של אותה חברה, משיגים ביצועים העולים אף על אלה שהושגו עם הנתב BR-6574 שהוא 3X3.

הסבר מפורט על המושגים 150Mbps,‏ 2X2
ו-3X3, ניתן למצוא במדריך הזה "תקני אלחוט, תדרים, איפנונים וערוצים (וגם Channel Bonding,‏ MIMO ו-Spatial Stream בתקן N)". 

הגרף המופיע משמאל, מרכז את נתוני הטבלה.

גם את בדיקת העמידות בעומסים גבוהים, המפורטת בסוף מסמך המתודולוגיה ושמבוצעת באמצעות תוכנת uTorrent, עבר הנתב ללא שום בעיה מיוחדת.  הוא הצליח להחזיק מעל ל-400 חיבורים (connections) למשך מספר שעות ותיפקד כרגיל.

בשורה התחתונה, הנתב הסיני בשילוב עם קושחת DD_WRT מוכיח שכוחו במותניו והוא נותן קרב יפה ומכובד מול נתבים מסחריים.  השאלה היחידה הנשאלת עתה היא מה אורך החיים שלו.

שאלה זו תישאר כרגע פתוחה, כיוון שאני עובר לבדיקת שני נתבים חדשים שכבר מונחים על שולחני ומחכים בסבלנות לתורם.

במשך שנים רבות היווה "שעון הקיץ" סלע מחלוקת בין הציבור הדתי לציבור החילוני וההחלטה לגבי הפעלתו היתה שרירותית ובלתי עקבית.  כתוצאה מכך, עד לפני כשלוש שנים, כל מעבר ל-"שעון קיץ" וחזרה ל-"שעון חורף", לוותה בבלאגן וכאב ראש לא קטן כיוון שבעלי המחשבים (או מנהלי הרשת שלהם) נדרשו לבצע התאמה ידנית של שעוני המחשב.

ההתאמה הידנית יצרה בלבול רב, בעיקר ביומני הפגישות הממוחשבים (Outlook), והוותיקים שבינכם בוודאי זוכרים שלפחות פעם אחת הגיעו לפגישות שלהם שעה מוקדם מהצפוי ולעיתים, אף גרוע מכך, שעה מאוחר מדי…

בשנים האחרונות המעברים אל ומ-"שעון קיץ" הפכו להיות פשוטים יותר בגלל תיקון ל-"חוק קביעת הזמן", שעבר בכנסת בראשית 2005.  על פי החוק, המהווה מופת לפשרה המתקבלת במדינה בה אין הפרדה בין "דת" ל-"מדינה", "שעון הקיץ" מתחיל במועד הנקבע לפי הלוח הלועזי (2 לפנות בוקר ביום שישי האחרון שלפני ה-2 באפריל) ומסתיים במועד הנקבע לפי הלוח העברי (2 לפנות בוקר במוצאי השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים).

אי לכך, בסוף השבוע הקרוב, בלילה בין יום חמישי לשישי (26/3/2010), תעבור מדינת ישראל ל-"שעון קיץ".  בשעה 2:00 בלילה השעון יוזז שעה אחת קדימה, השעה תהיה 3:00 וכולנו נפסיד שעת שינה אחת.  למי שכבר מסתכל קדימה, המעבר חזרה ל-"שעון חורף" יתרחש ב-12 לספטמבר 2010.

בעקבות החוק, שהגדיר כללים קבועים למועדים בהם עוברים בישראל ל-"שעון קיץ" ומתי חוזרים ל-"שעון חורף", הפיצה חברת "מיקרוסופט" במהלך שנת 2007 תיקון למערכת ההפעלה XP.  תיקון זה מעדכן את שעון המחשב באופן אוטומטי במועדי המעבר.  באופן דומה יושם ב-Windows Vista וב-Windows 7 מנגנון אוטומטי המכוון את הזמן.  מידע מפורט בנושא זה, מאתר מיקרוסופט ישראל, ניתן למצוא כאן.

פתרון בעית המעבר אל "שעון הקיץ" ברמת מערכת ההפעלה שם קץ לבלאגן לא רק במחשבים עצמם, אלא גם בחלק מרכיבי הציוד ההקפי המחובר אל המחשבים.  לדוגמא, מדפסות משולבות הכוללות שעון והמתעדכנות משעון מערכת המחשב באופן אוטומטי.  אולם לצד המכשירים המתעדכנים אוטומטית, ישנם עדיין לא מעט כאלה בהם נדרש עידכון ידני, ובמיוחד נתבים.

בחלק גדול מהנתבים הראשונים ששווקו בתחילת שנות ה-2000 לא היה כלל שעון (לדוגמא, ב-BEFW11S4 של Linksys) וגם היום, במרבית נקודות הגישה היעודיות (Access Point) כמו ה-EW-7206APg של Edimax אין שעון.

עם התפתחות הנתבים, החלו היצרנים לשלב בהם שעון ובכדי לשמור על דיוקם ועדכניותם, הן יישמו שיטות שונות.  אחת הדרכים העיקריות בהן משתמשים היצרנים היא שימוש בשרתי NTP (ראשי תיבות של Network Time Protocol).  מדובר בפרוטוקול המאפשר לכל התקן המחובר לרשת האינטרנט, לסנכרן את השעון שלו מתוך שעון מרכזי אחד.  על מנת למנוע עומס על שרת מרכזי אחד, מיושמת בפרוטוקול זו היררכיה, הדומה במהותה לשרתי ה-DNS, בה ישנם שרתי NTP משניים השואבים את הזמן מאותו שרת מרכזי.

חברת Linksys בחרה ליישם בנתבים שלה שיטה פשטנית, בה המשתמש נדרש לציין רק את איזור הזמן (Time Zone) בו הוא נמצא ואת רצונו בהתאמה אוטומטית ל-"שעון קיץ".  כיוון שההתאמה האוטומטית ל-"שעון קיץ" מתבצעת על פי הכללים הנהוגים בארה"ב, הרי שהיא אינה מתאימה לאלה הנהוגים באירופה או בישראל.  למשתמש גם אין שליטה על שרת ה-NTP ממנו יתבצע העדכון ועל התדירות בו הוא יבוצע.

חברת Edimax בחרה בגישה מרחיבה מעט יותר.  המשתמש נדרש לציין את איזור הזמן בו הוא נמצא, אך בנוסף הוא יכול לקבוע את כתובת ה-IP של שרת ה-NTP בו הוא מעוניין להשתמש.  כמו כן, יכול המשתמש לקבוע את תאריך המעבר אל ומ-"שעון קיץ", אך לא את השעה הספציפית בה המעבר יבוצע.

הגמישות הרבה יותר של הנתבים של Edimax בקביעת מועדי המעבר אל ומ-"שעון הקיץ", הופכים אותם מתאימים יותר לשימוש בישראל.  יחד עם זאת, גם בנתבים של Edimax לא ניתן לקבוע את התדירות בה יתעדכן השעון של הנתב משרת ה-NTP שצויין.

בנתבים של חברת D-Link מקבל המשתמש שליטה רחבה יותר על נושא קביעת הזמן.  מעבר לקביעת איזור הזמן, יכול המשתמש לקבוע את המועד המדויק (תאריך ושעה) למעבר אל ומ-"שעון קיץ".  למשתמש יש גם גמישות בקביעת שם שרת ה-NTP ממנו יבוצע הסנכרון והוא יכול לבחור בין שרתים של חברת D-Link לבין כל שרת אחר שיבחר.

בנוסף, ניתנת למשתמש לקרוא את שעון המחשב ולסנכרן ממנו את שעון הנתב.  יחד עם זאת, גם בנתבים של D-Link לא ניתן לקבוע את התדירות בו יבצוע העדכון משרת ה-NTP או מהמחשב.

כפי שניתן להבחין, למרות הגישות השונות, באף אחד מהנתבים אין מעבר אוטומטי אל ומ-"שעון קיץ" על פי הכללים הנהוגים בישראל ועל המשתמש לבצע התאמות אלה בעצמו.  על מנת ליישם את המעבר ל-"שעון קיץ" בנתבים של חברת Linksys יש להעביר את איזור זמן מישראל (GMT+2) לאיזור זמן GMT+3, כמו דרום אפריקה ובנתבים של Edimax ו-D-Link יש לקבוע את תאריכי המעבר.

למרות כל האמור לעיל חשוב לזכור שאין כמעט שום חשיבות למידת העדכניות של שעון הנתב וגם אם השעון אינו מעודכן, הנתב יתפקד כרגיל.  יחד עם זאת, מי שרוצה שההודעות בלוג (log) של הנתב ישאו חותמת זמן (time stamp) עדכנית, נדרש להיכנס אל תפריטי הנתב ולעדכן את השעון באופן ידני.

המעונינים במידע מפורט יותר בנושא "שעון קיץ" יכולים להעזר באתר ויקיפדיה.

בשבוע שעבר רשמתי בפוסט ארוך את החוויות שלי מהנתב הסיני שרכשתי באתר DealExtreme.  הפוסט הזה הוא עדכון קצר לגבי הנתב ובעיקר לגבי יציבותו.

אז ככה — כפי שתוכלו לראות בצילומי המסך משמאל (לחיצה על התמונות תציג אותן מוגדלות בחלון חדש), הנתב פעיל אצלי במשך למעלה משבועיים.  לאורך כל התקופה הזו נשמר ה-IP החיצוני של הנתב, הוא לא קרס ולא ביצע חיוג חוזר לספק האינטרנט שלי (ISP). 

במהלך השבועיים הללו הנתב העביר כ-25GB מרשת האינטרנט אל הרשת הביתית וכ-3.2GB מהרשת הביתית אל האינטרנט.  מבחינה סוביקטיבית אני יכול להעיד שהנתב יציב לחלוטין, לא מראה סימני התעייפות ומתפקד בצורה  מושלמת.

בעת צילום המסך היו מחוברים דרכו 2 מחשבים באופן קווי, אך שרת ה-DHCP סיפק במהלך היממה כתובת IP ל-3 מחשבים נוספים ובסה"כ 5 כתובות IP.  בנוסף, בעת צילום המסך, היו מחוברים לנתב עוד שני התקנים באופן אלחוטי (לגבי כך אין תמונת מסך).

בכל רגע נתון מחוברים דרך הנתב עוד שני מחשבים (שרת NAS ושרת מצלמות אבטחה) ומדפסת רשת אחת, שלכולם נקבעה כתובת IP קבועה ברמת המכשיר – לכן הם אינם מופיעים בטבלת ה-DHCP.  כלומר, בעת צילום תמונת המסך היו מחוברים בפועל 4 מחשבים, מדפסת רשת אחת, מכשיר iPhone אחד ומכשיר iPod Touch אחד – ובסיכום 5 התקנים קווים ו-2 אלחוטיים.

המצב בו מחוברים לנתב בין 3 ל-9 מחשבים והתקנים שונים, הוא המצב הסטנדרטי אצלי והנתב עמד בכך בכבוד בכל השבועיים האחרונים.  בכל מקרה, יש לקחת בחשבון שלקושחת ה-DD_WRT יש חלק גדול ביציבות ובביצועים של הנתב ואני די משוכנע שבאמצעות הקושחה המקורית, הנתב היה מתקשה להציג ביצועים מעין אלה.

בשבוע הבא אני אציג בפניכם את תוצאות בדיקת הביצועים הקווית והאלחוטית  של הנתב ותמונת יציבות נוספת שלו.

בשבוע האחרון אני מנהל מסע וירטואלי ברחבי רשת האינטרנט על מנת לאתר את היצרן הסופי של נתב סיני אחד.  זהו מסע חמקמק בנבכי התעשייה הסינית, שבו רב הנסתר על הגלוי והוא מעורר מחשבות רבות על המקור האמיתי של ציוד התקשורת בו אנו עושים שימוש.

הסיפור מתחיל בתערוכת CES 2010.  בתערוכה מסוג זה, שיש בה אלפי מציגים, הנטיה היא להתמקד בחברות הגדולות והחזקות, הפרוסות על פני ביתני ענק עם מצגות מרשימות.  אך ב-CES 2010 השתתפו גם לא מעט חברות קטנות, שבביתנים זעירים הממוקמים בשולי התערוכה, הציגו מוצרים שלא תופסים  כותרות גדולות.  אחת מהחברות הללו היא JCG – חברה סינית הממוקמת בעיר התעשיה שנזן (Shenzhen), לא רחוק מהונג-קונג ומקאו.

בביתן הקטן של JCG פגשתי את Michael שעל כרטיס הביקור שלו לא מצויין שם משפחה ותפקידו מוגדר כ-OEM Manager.  על המדפים בביתן של JCG היו מפוזרים נתבים, כרטיסי רשת, מודמי ADSL ומתגים שונים וביניהם צד את עייני הנתב  JIR-N635R ש-Michael תאר אותו כנתב תקן N, הפועל ב-2T3R (כלומר שתי אנטנות שידור ו-3 לקליטה) עם switch של 100Mbps.  בסידרת email-ים שהחלפנו אחרי התערוכה, בהן Michael הציג את עצמו לעיתים בשם James, הוא ציין בפני שעלות הנתב היא כ-$50.

מספר שבועות לאחר מכן, בתחילת חודש פברואר, התפתח בפורום רשתות ופס רחב, אותו אני מנהל ב-"תפוז", שרשור ארוך לגבי רכישת נתב אלחוטי מאתר DealExtreme שהמטה שלו ממוקם בהונג קונג.  בעקבות אותו שרשור, החלטתי להזמין מהאתר את אחד הנתבים המוצגים בו ובחרתי בזה הדומה חיצונית לנתב שראיתי בביתן של JCG ב-CES 2010.  את הנתב שהזמנתי בעלות של כ-$40 ניתן לראות כאן.  לחיצה על התמונה משמאל תפתח חלון עם הגדלה שלה.

הנתב שהגיע אלי אחרי כ-3 שבועות, נארז בקופסא השונה מזו המצולמת באתר DealExtreme.  על הקופסא, וגם בספרון שהיא הכילה, לא מצויין דבר לגבי זהות היצרן.  מבט מעמיק יותר על הקופסא גילה מדבקונת קטנה (3 ס"מ על 1 ס"מ) עליה מודפס בפונט זעיר "(Wireless 802.11N Router (2T2R 300M"‏‎‏‎ וכן "WS-WR511N2".

כיוון שלנתב יש 3 אנטנות אבל על המדבקה רשום 2T2R, מיד התעוררה השאלה מה מבין השניים נכון.  הדרך הפשוטה והמהירה ביותר לגלות זאת היתה לפרק את הנתב.  מברג פיליפס אחד, 2 דקות ו-4 ברגים לאחר מכן התגלתה האמת במערומיה – האנטנה האמצעית היא קישוט בלבד ואכן מדובר בנתב 2T2R.

מפליא היה לגלות שהסינים, שחותכים במהלך הייצור כל פינה אפשרית (שימו לב שרכיב ה-RF אינו מכוסה בכיסוי מתכתי), בחרו להדביק על המעבד המשולב (SoC) של הנתב צלע קירור קטנה.  חקירה יותר מעמיקה גילתה שמתחת לצלע הקירור מסתתר רכיב ה-RT3052F של חברת Ralink שהוא אחיו הבכור של ה-RT3050F הנמצא בבסיסו של ה-DIR-300N שסקרתי לאחרונה.

בתמונה משמאל (שלחיצה עליה תציג אותה בהגדלה משמעותית), ניתן לראות שהנתב כולל 32MB של זכרון RAM לתפקוד שוטף ו-8MB של זכרון FLASH לקושחה והגדרות.

חיפוש הקוד "WS-WR511N2" המופיע על המדבקנות בגוגל העלה כ-70 תוצאות.  אחת מהן מראה את הנתב עם כיתוב שונה בפינה השמאלית העליונה ומבנה מעט שונה של הנוריות – אצלי נורית ה-power ירוקה וראשונה משמאל ובתמונה נורית ה-power אדומה ואחרונה משמאל.  גם אחרי חיפושים אינטנסיביים לא הצלחתי למצוא אתר אינטרנט, פרט לזה של DealExtreme, המציג את תמונת הנתב כפי שקבלתי אותו.

השלב הבא היה הפעלת הנתב.  הנתב נדלק ודי בקלות היה ניתן לגשת לתפריטים שלו דרך הכתובת 192.168.0.1, אבל אז התחילו הבעיות.  הקושחה של הנתב (firmware) התגלתה כקטסטרופה אמיתית ובהתחלה אפילו לא הצלחתי להגדיר חייגן ADSL סטנדרטי.  רק אחרי מאמצים רבים שכללו מספר RESET-ים והגדרות חוזרות ונישנות הצלחתי ליצור חייגן PPPOE.  לאחר יצירת החייגן הנתב הצליח להתחבר ל-messenger ולהוריד דואר לתוכנת Outlook אבל לא היה מוכן בשום פנים ואופן לגלוש בדפדפן.

קפיצה קטנה לדף הנתב ב-DealExtreme גילתה שמתנהלים לגביו דיונים רבים ושבאחד מהם ניתן LINK לקושחה חילופית.  מתוך השרשור ניתן היה להבין שהנתב שבידי, זהה לדגם WLN-322R-l1 של חברת Linkpro.  למותר לציין ששני הנתבים אפילו לא דומים האחד לשני.  טעינת הקושחה מאתר Linkpro עברה בהצלחה והפעם הצלחתי יחסית בקלות להגדיר חייגן ולגלוש בקלות.  אבל אז נזכרתי שה-SoC של הנתב דומה לזה של ה-DIR-300N שמצליח להריץ את DD_WRT…

תוך שניות ספורות הצלחתי להתחבר לנתב ב-TELNET וזה היה סימן מעודד ביותר.  לאחר מכן הקלדתי בשורת הפקודה ddwrt.sh והחזקתי אצבעות.  טעינת קושחת ה-DD_WRT לנתב לקחה כדקה וחצי ולאחריה עלה המסך המוכר של DD_WRT.  הגדרת הנתב לעבודה תחת קושחת DD_WRT היתה מהירה ופשוטה ותוך פחות מ-2 דקות הנתב תיפקד במלואו.

הצצה בדף הסטטוס של הנתב תחת קושחת DD_WRT מגלה שיצרנית הנתב היא בכלל חברת Aceex הטיוואנית וושמדובר בדגם NR22 (ראו תמונה משמאל).  באתר של Aceex קיימת עבור הנתב גרסת קושחה השונה מזו הקיימת באתר של Linkpro, אבל אותה כבר לא בדקתי.

בשבוע האחרון הנתב הסיני הזה מתפקד אצלי, תחת DD_WRT, כנתב הראשי ועד עתה עברו דרכו למעלה מ-10GB של נתונים במגוון תוכנות.  הוא מתפקד יפה מאוד, לא מגלה סימני מאמץ או עייפות ולא נתקע אף לא פעם אחת.  גם החום שהוא מפיץ – סביר לחלוטין.  בעתיד הקרוב גם אשתדל לעשות לו בדיקת ביצועים.

אז מה היה לנו כאן – 4 חברות (JCG‏, WinStar‏, Linkpro‏ ו-Aceex)‏, 3 אנטנות (שהן בעצם שתיים), לפחות 2 צורות חיצוניות ותמיכה אמיתית אחת ב-DD_WRT.

לקראת פסח הקרב ובא זה נשמע לי כמו "חג גדיא" סיני.

חברת סיסקו (Cisco) רשמה אתמול שני ציוני דרך בתחום תקשורת רחבת הפס.

ציון הדרך הראשון נרשם בהכרזה של סיסקו על הנתב ה-CRS-3.  זהו נתב מסחרי המיועד לחברות תקשורת וספקי אינטרנט והוא מסוגל להגיע למהירות של עד 322Tbps (כלומר 322,000Gbps).  הוא מיועד לענות על הדרישה ההולכת וגוברת מצד המשתמשים ברשת לשירותי אינטרנט שאינם רק גלישה ודוא"ל.  הנתב, שעלותו כ-$90,000, יאפשר לחברות התשתית שירכשו אותו להעביר בינהן סרטים וקבצי מדיה במהירות גבוהה מאוד.

בהכרזה סיסקו ציינה שבאמצעות הנתב אפשר יהיה להעביר כל סרט שנוצר אי פעם, תוך כ-4 שניות.  אמת מידה נוספת ליכולתו של הנתב היא האפשרות שהוא מספק לכמיליארד אנשים (שישית מאוכלוסיית העולם) לבצע באמצעותו, בו זמנית, שיחת טלפון ב-VOIP.

ציון דרך קצת פחות משמח שיצא ממטה סיסקו היא נטישת תחום ה-WiMAX.  לפני כשנתיים וחצי רכשה סיסקו את חברת Navini, שהתמחתה בתחום ה-WiMAX, ובאמצעותה היא קיוותה לקבל דריסת רגל משמעותית בשוק.  בעת הרכישה ציינה סיסקו, ששורשיה נטועים בתחום האינטרנט, שטכנולוגית מודמי ה-WiMAX שפותחה ב-Navini תספק לה קפיצת מדרגה גם לתחום הטלקום.

אולם בתקופה האחרונה, ובמיוחד אחרי ההכרזות ב-MWC, נראה שדווקא טכנולוגית ה-LTE, שהגיעה לשוק הרבה אחרי WiMAX, היא זו שתוביל את חברות הסלולר אל הדור הרביעי (4G).  בשלב הזה נראה שסיסקו החליטה להתמקד מחדש בליבת העסקים שלה – תקשורת אינטרנט – ולנטוש את זירת הקרב המתנהלת בין WiMAX ל-LTE.

בשבועות הקרובים אני אפרסם סדרת פוסטים שיסקרו את טכנולוגיות ה-WiMAX ו-LTE.  אם ברצונכם לקבל התראה בעת שפוסטים אלה יפורסמו, הרשמו לעדכונים אוטומטיים מהבלוג כאן.

עדכון – סקירת טכנולוגית ה-WiMax פורסמה כאן.

לא בכל יום פונה מנכ"ל של חברת תקשורת פרטית במכתב פומבי לראש הממשלה, אבל זה מה שעשה הרצל עוזר, מנכ"ל HOT לפני מספר שבועות.  במכתב מפורט, שחלקים ממנו פורסמו בעיתון "גלובס", מביע עוזר בפני בנימין נתניהו את חששו מהשלכות הניסוי שעורכת חברת החשמל בקרית שמונה.  כזכור, במסגרת ניסוי זה, אותו אישר שר התקשורת, מחברת חברת החשמל כ-150 בתי אב לרשת האינטרנט במהירות סינכרונית של 100Mbps.

במכתבו, המעיד על הלחץ הגדול בו נתונה חברת HOT, מדגיש עוזר כי מהלך זה יוצר תחרות לא הוגנת בין חברת ממשלתית לשתי חברות פרטיות.  לדעתו, אין בארץ בעיה של תשתית אינטרנט מהירה ולכן לא ברור לו מדוע על המדינה להשקיע סכומי כסף גדולים בהקמת תשתית כזו.  לדבריו, טמונה במהלך הזה, שנעשה ללא בחינה רצינית, סכנה קיומית הן ל-HOT והן לבזק.

במהלך תמוה, ובמקום להפנות את המכתב לטיפולו של שר התקשורת, בחר ראש הממשלה לענות למנכ"ל HOT באמצעות מנכ"ל משרדו – איל גבאי.  בתשובתו, שפורסמה בשבוע שעבר, מציין גבאי שבשוק תשתיות התקשורת בישראל מתקיים דואופול של HOT ובזק ושמטרת הניסוי היא לבחון את יכולתה של חברת החשמל להוסיף תחרות לשוק זה.  על מנת להרגיע את עוזר, מודגש בתשובה שלא יתאפשר סיבסוד צולב בין פעילות החשמל לפעילות התקשורת ושבכל מקרה משרד התקשורת פועל ויפעל כיאות בטיפול שלו בחברת החשמל.

העובדה שראש הממשלה בוחר לענות למכתב זה באופן ישיר, בסמוך לניסיונות של שר התקשורת לפרק את משרדו ולהקים רשות תקשורת עצמאית, מעיד על המאבק הצפוי סביב פירוק המשרד.  כצפוי, לא בקלות יוותרו הפוליטיקאים על היכולת שלהם להתערב בשוק התקשורת.

עוד לא נדמו הקולות הללו ואתמול, זועזעה גם ליבת העסקים של HOT, כאשר YES הכריזה באופן רישמי על שירות ה-VOD שלה.  מגבלות טכניות ורגולטריות רבות מנעו מ-YES, במשך זמן רב, מלהציג מתחרה לשירות ה-VOD המצליח של HOT, התורם לה הכנסות רבות.  כיוון שהלווין מאפשר רק שידור אל בית הלקוח, נאלצה YES (הנמצאת בבעלות "בזק") לבסס את הערוץ החוזר שלה על רשת האינטרנט ולכך התנגד משרד התקשורת.  עתה, כאשר התנגדות זו הוסרה ובמקביל רוחב הפס המקובל בבתים הגיע ל-2.5Mbps, יכולה YES לספק שירות זה ללקוחותיה.

התבססות שירות ה-VOD של YES על תשתית האינטרנט, מציבה בפני HOT עוד בעיה – לקוחות YES שבוחרים להצטרף לשירות ה-VOD החדש ושתשתית האינטרנט שלהם מבוססת על HOT.  לקוחות אלה גורמים לכך ש-HOT מסייעת ל-YES להשיג הכנסה משמעותית נוספת, ללא שום תמורה לעצמה.

אם נוסיף לכל האמור את התדמית השלילית שיש ל-HOT, במיוחד לאור שירות הלקוחות הבעייתי שלה, ברור שלהנהלת החברה אתגרים מהותיים שעליה להזדרז ולטפל בהם בהקדם.  יתכן שתוכנת ניהול הלקוחות (CRM) החדשה שהושקה ב-HOT תסייע בהתמודדות זו.

ביום שני נערך כנס איגוד האינטרנט הישראלי ושר התקשורת, משה כחלון, כובד בו במתן הרצאת הפתיחה.  בהרצאה לפני למעלה מכ-1,000 באולם הכנסים Avenue ב-"אירפורט סיטי", הבטיח שר התקשורת להמשיך ולהרחיב את מספר החברות שיוכלו לספק שירותי תשתית אינטרנט בישראל.

השר ציין שבידי משרד התחבורה יש היום למעלה מ-3,000 ק"מ של סיבים אופטיים ושיש כוונה להמשיך ולפרוס תשתית אופטית גם בסמוך לתוואי כביש 6.  בכוונת שני המשרדים לאפשר אספקת תשתית אינטרנט על בסיס סיבים אלה וזאת בנוסף ל-ניסוי שעורכת חברת החשמל בקרית שמונה באספקת תשתית אינטרנט במהירות 100MBps.  כחלון גם ציין שמידה והניסוי יצליח בכוונתו להנפיק לחברת החשמל רישיון מסחרי ולאפשר לה לספק בתשלום שירותי אינטרנט.

זוהי פעילות מבורכת, שככל הנראה תגביר את התחרות בשוק המצומצם של אספקת תשתית אינטרנט בישראל, אך היא מחמיצה את שלוש הבעיות המרכזיות הקיימות בו היום:

• "הקילומטר האחרון".  בישראל אין בעיה של שדירות אינטרנט רחבות.  חברות רבות מחזיקות היום סיבים אופטים החוצים את המדינה לאורכה ולרוחבה ופרט לבזק, HOT וחברת החשמל, גם לרכבת ישראל ולחברות הסלולריות ישנן תשתיות כאלה.  הבעיה האמיתית היא ההגעה ללקוח הסופי.  כיום ישנם רק שלושה סוגי כבלים המגיעים לכל בית – בזק, HOT וחברת החשמל – והאתגר של משרד התקשורת היא לאפשר לגופים נוספים להשתמש בכבלים אלה על מנת להגיע ללקוח הסופי.
• רוחב הפס העולה.  בזק ו-HOT מגבילות בקנאות את רוחב הפס העולה שהן מספקות ללקוחותיהן.  גם אם רכשת חבילה רחבה של עשרות מגה-ביטים, רוחב פס זה יסופק רק בערוץ היורד.  בערוץ העולה החברות מספקות רוחב פס מגוכח שאינו מתאים לצרכים של שוק תקשורת מודרני.
• רוחב הפס לחו"ל.  כל תקשורת האינטרנט הישראלית לחו"ל מתבססת הים על ספק יחיד (Med 1) המנצל את בילעדיותו לגביית מחירי עתק מה-ISP.  כתוצאה מכך רוכשות חברות אלה חבילות מצומצמות ומבצעות מניפולציה אגרסיבית על התקשורת (traffic shaping) לחו"ל.

עוד חדשה שיצאה השבוע ממשרד התקשורת בישרה שבכוונת השר לבטל את משרדו ולהקים רשות תקשורת עצמאית.  זוהי בשורה מעודדת, שאם אכן תתממש, תביא סוף סוף להקמת גוף מקצועי ורציני שינהל את אחד התחומים החשובים ביותר בעולם המודרני.  אין ספק שגם בישראל, כמו במרבית המדינות המודרניות בעולם, ראוי שתחום התקשורת ינוהל ויפוקח על ידי גוף עם ראיה רחבה וארוכת טווח ולא על ידי פקידות ממשלתית, המתחלפת חדשות לבקרים על פי השיוך המפלגתי של השר הממונה.  יחד עם זאת אני מרשה לעצמי לפקפק במימוש של כוונה זו.  כבר ב-2003 החליטה ממשלת ישראל על פירוק המשרד ועל הקמת רשות, אך מגוון סיבות, ובעיקר פוליטיות, מנעו את המימוש של החלטה זו.  מי שרוצה לקרוא את תזכיר חוק הקמת רשות התקשורת משנת 2003, מוזמן לעיין בעמוד 75 של הדו"ח הזה.  למותר לציין ש-העובדים של המשרד כבר מיהרו השבוע להיפגש עם השר על מנת להבין מה בדיוק יעלה גורלם במידה והתוכנית הזו תקרום עור וגידים.

ולסיום, כמו שהבטחתי שעשוע קטן, תרתי משמע.

בזק הכריזה השבוע על מסלול שיחות בשם "דקה תמורת דקה" (לחיצה על התמונה משמאל תגלה את כל פרטי ההודעה).  במסגרת המסלול, אותו מגדירה בזק כ-"חדשני", תינתן לכל לקוח דקת שיחה חינם לטלפון קווי, אך ורק ב-שעות השפל, וזאת בתמורה לכל דקת שיחה לטלפון סלולרי שעלותה כ-34.4 אגורות לדקה.  בזק מקפידה לציין בהודעה לעיתונות שתעריף שעות השפל שלה עומד על 4.6 אגורות לדקה ושהתוכנית מוגבלת ל-100 דקות שיחה בחודש.

מתמטיקה פשוטה מראה שהחסכון המקסימאלי הטמון במסלול זה עומד על הסכום האגדי של 4.60 שקל.  כיוון שעלות המסלול היא שקל אחד לחודש, הרי שהחסכון מצטמצם ל-3.60 שקל לחודש – ובמילים שלושה שקלים ושישים אגורות…

פורים שמח לכולכם.

אתמול הסתיימה בברצלונה תערוכת הסלולר הבין לאומית (ה-MWC), הנערכת מדי שנה, בשבוע השני של חודש פברואר.  בניגוד לשנים הקודמות בהן שמו ענקיות הסלולר בעולם דגש על הצגת טלפונים חדשים, השנה התמקדה התערוכה במערכות ההפעלה הנמצאות בבסיס הטלפונים, בתוכנות הרצות עליהם ובחנויות האפליקציות מהם ניתן להוריד אותן.

כבר ב-2007, היתה חברת Apple הראשונה להבין שמפרטי החומרה של הטלפונים הסלולריים הופכים להיות פחות ופחות רלוונטיים.  רמת האינטגרציה הגבוהה של החומרה והיכולת לדחוס לתוך מארז זעיר וקל מעבד חזק, רכיב סלולרי, מצלמה ברזולוציה גבוהה, רכיבי GPS ו-WiFi מתקדמים, מסך באיכות מעולה וכמות נאה של זכרון, הקשו על יצרניות הטלפונים ליצור בידול מהותי בין המכשירים שלהם.  Apple החליטה לתקוף את הבעיה הזו על ידי פתיחת ממשקי מערכת ההפעלה של ה-iPhone ומתן אפשרות, לכל מי שמעוניין בכך, לפתח יישומים עבורו.  בחנות היישומים של Apple יש היום כבר קרוב ל-150,000 אפליקציות שונות ונרשמו בה למעלה מ-3 מיליארד הורדות.

בתערוכות ה-MWC ב-2008 וב-2009 חברת Nokia, יצרנית הטלפונים הסלולריים הגדולה בעולם, עוד שמה דגש על הצגת דגמים של טלפונים חדשים (N96 ו-N97 בהתאמה), אבל לא כך השנה.  בניגוד להרגלה בשנים האחרונות, ובמקום להציג טלפון חדש, בחרה נוקיה להציג לעולם את שיתוף הפעולה שלה עם חברת אינטל, בפיתוח מערכת הפעלה חדשה לטלפוניים סלולריים עתידיים.  מערכת הפעלה זו, המכונה MeeGo, משלבת את הפיתוחים מבוססי ה-Linux של אינטל (Moblin) ונוקיה (Maemo) למערכת הפעלה אחת שתעמוד בבסיסם של הטלפונים העתידיים מבית נוקיה. 

נוקיה אמנם הודיעה שהיא לא זונחת את Symbian, מערכת ההפעלה הנוכחית שלה, אך היא תמקד אותה בטלפונים הפשוטים והזולים יותר שלה.  MeeGo תכוון לטלפונים חכמים ומתקדמים שייוצרו על נוקיה (אולי על בסיס מעבד ה-Atom של אינטל) ובמקביל תוקם חנות אפליקציות ליישומים מבוססי MeeGo.  הצגת חנות יישומים סביב מעבד ה-Atom אינה זרה גם לאינטל, שהציגה את ה-AppUp כבר לפני כחודש וחצי במסגרת CES 2010.

ההכרזה המשותפת של נוקיה ואינטל, אינה הניסיון הראשון לבנות מערכת הפעלה מבוססת Linux לטלפונים סלולריים.  גוגל כבר הציגה לפני יותר משנה את Android ולפני כחודש וחצי את הטלפון הראשון שלה – Nexus 1 – המבוסס על מערכת זו.  גוגל פתחה כמובן גם חנות אפליקציות – ה-Android Market ומאפשרת למפתחים המעונינים בכך, גישה אל ממשקי מערכת ההפעלה.  סביב Android מתפתחת קהילה גדולה של מפתחים ויצרנים וניתן כיום לרכוש טלפונים מתוצרת מוטורולה, סמסונג, LG ו-HTC, המבוססים על מערכת זו.  גם חברת Dell צפויה להציג טלפונים מתוצרתה, כמו ה-Mini 3 וה-Mini 5, המבוססים על Android.

סמסונג ניצלה את במת ה-MWC על מנת להציג את הטלפון החדשני שלה – Wave – המבוסס על הפרשנות שלה למערכת הפעלה Linux עבור טלפונים סלולריים – Bada.  בדומה לחברות האחרות, גם סמסונג מזמינה מפתחים לייצור אפליקציות סביב Bada וגם היא תפתח חנות אפליקציות עבורה.

מיקרוסופט ניצלה את תערוכת MWC והכריזה על מערכת ההפעלה החדשה לטלפונים סלולריים – ה-Windows Phone 7 – המחליפה את Windows Mobile, שלמרות שפע הגרסאות שלה (הנוכחית היא 6.5), מעולם לא הצליחה להתרומם גבוה מדי.  על בסיס ההצלחה של Windows 7 למחשבים אישיים, ותוך שימוש בממשק החדשני של Microsoft Zune, מקווה מיקרוסופט ש-Windows Phone 7 ימחק את הכשלונות הצורמים שלה עם Windows Mobile.  מיקרוסופט נקטה כאן גישה שהיא מאוד נדירה אצלה – היא זונחת ומשליכה לפח שנים של השקעה ומאות מליונים של דולרים ופותחת דף חדש, מתוך תקווה שהפעם יש לה קלף מנצח.

ניתן לסכם את את תערוכת ה-MWC 2010 בשני מישורים:

• בניגוד לשנים עברו, הדגש בשוק הטלפוניים הסלולריים עובר מהחומרה לתוכנה.  בעוד שהחומרה של הטלפונים הסלולריים מפסיקה להיות גורם מבדל, עוברות החברות לשים דגש על מערכות הפעלה ואפליקציות, תוך ניסיון לרתום כמה שיותר מפתחים לסביבה שלהן.
• כנראה ש-Linux מוצאת לעצמה, סוף סוף, את הנישה שלה.  הניסיון לכבוש את סביבת ה-desktop כנראה נכשל, אבל הכשלונות של מיקרוסופט בתחום הטלפוניה, פותחים ללינוקס צוהר שקשה יהיה לסגור אותו.  גם עם ההשקעה החדשה של מיקרוסופט ב-Windows Phone 7, הסיכוי שלה להגיע לדומיננטיות משמעותית בתחום זה הוא קטן – הרכבת הזו כבר מזמן יצאה מן התחנה.