NetCHEIF Blog

ביום חמישי הקרוב, ה-2/6/2016, תכנס לתוקפה תקנה המחייבת משווקות של מוצרי תקשורת בארה"ב, לשלב במוצריהן מנגנונים שלא יאפשרו לקושחות צד שלישי (כמו DD-WRT) לשנות את אופן הפעולה של מנגנון ה-WiFi.

באירופה תיכנס תקנה דומה לתוקפה ב-12/6/2016 ובכך, בשני השווקים הגדולים ביותר בעולם, יוטלו מגבלות שלא יאפשרו לקושחות צד שלישי להגביר את עוצמת השידור של רכיבי ה-WiFi מעבר למותר ו/או לבחור ערוצי פעילות (channels) האסורים לשימוש.

התקנות, הן האמריקאית והו האירופאית, לא קובעת ליצרנים כיצד למנוע שינויים מסוג זה ובעקרון עומדות בפניהם שתי אפשרויות – ביטול האפשרות להתקנת קושחה חלופית או לחילופין, יישום מנגנונים שימנעו מקושחות צד שלישי מלבצע מניפולציה במרכיבים האלחוטיים של הנתבים ונקודות הגישה (AP).

בעוד שהאפשרות הראשונה היא קלה ופשוטה ליישום, השניה דורשת תכנון שונה של חומרת הנתב והיא אינה טריוויאלית ליישום.  לפיכך אין זה מפתיע שכבר לפני כ-6 שבועות הודיעה חברת TP-LINK שבנתבים מתוצרתה, שישווקו בארה"ב החל מסוף השבוע הקרוב, לא יהיה ניתן להתקין קושחה חלופית.

לעומתה, חברת Linksys הודיעה שתנהיג מדיניות שונה בין הנתבים הסטנדרטים שלה (מסדרת EA), לבין נתבים מסדרת ה-WRT הידועים בקושחה הפתוחה שלהם.  כצפוי, בסדרה הסטנדרטית שלה, תנעל חברת Linksys את הקושחה המקורית שלה ולא תאפשר התקנת קושחה חלופית.

מצד שני, בחומרה של הנתבים החדשים בסדרת ה-WRT – ה-WRT1900ACS וה-WRT1200AC – הודיעה Linksys שכבר מיושמים מנגנונים המונעים מניפולציות ברכיבים האלחוטיים ולכן בנתבים אלה אפשר יהיה להמשיך ולהתקין קושחות צד שלישי.

חברת Asus, שבמרבית נתביה ניתן להתקין קושחות צד שלישי, הודיעה שהיא תיישם מדיניות מעט שונה שלא תמנע התקנת קושחות צד שלישי על נתביה.  בשלב הראשון היא תפעל, ביחד עם המפתחים של OpenWRT ו-DD-WRT, שקושחות הצד השלישי שהם משחררים לנתבים שלה, אינם משנים את תכונות רכיבי האלחוט.  בשלב השני, שייושם בנתבים העתידיים שלה, יכללו מנגנונים שימנעו שינויים מסוג זה, כבר ברמת החומרה.

חברת Netgear הודיעה שמנגנונים המונעים מניפולציות בתכונות הרכיבים האלחוטיים של הנתבים ונקודות הגישה שלה, מיושמים כבר תקופה ארוכה ולפיכך המדיניות שלה, המאפשרת התקנת קושחות צד שלישי, לא תשתנה.

בשלב הזה חברת D-Link ושורה ארוכה של חברות קטנות יותר כמו TRENDnet, אדימקס, Amped Wireless ו-Belkin, לא פרסמו באופן רשמי את המדיניות שלהן וככל שזו תגיע לידי, אני אוסיף זאת לפוסט זה.

בתחילת השבוע פרסם משרד התקשורת דו"ח מפורט המסכם את פניות הציבור בנושא טלקום בשנת 2015 ומשלל הנתונים הסטטיסטים המפורטים בו, דווקא זה הנוגע לתשתית האינטרנט הוא זה שמשך את ליבי.

אם מתעלמים לרגע אחד מחברת Unlimited, שהפריסה שלה מאוד מצומצמת, האפשרויות היחידות העומדות בפני מי שמעוניין בתשתית לאינטרנט הן בזק (בטכנולוגית xDSL) ו-HOT (בטכנולוגית DOCSIS).

אמנם בשנה האחרונה, עם פתיחת השוק הסיטונאי, נוצרה אפשרות לרכוש את את התשתית ממגוון ספקיות אינטרנט (כמו 012, נטוויז'ן, אקספון וכד'), אך כידוע, אצל כולן, היא מבוססת על הטכנולוגיה של חברת בזק ועדיין לא קיים שוק כזה על התשתית של HOT.

בעמוד 8 של הדו"ח משווה המשרד את מספר התלונות המוצדקות שהוגשו אליו לגבי כל אחת מהחברות ואת הדירוג שלהן על פי גודל החברה.  מההשוואה הזו עולה שחל מהפך כמעט מושלם בין בזק ל-HOT, שמן הראוי לשים אליו לב.

למרות שמצבה של בזק הוגדר כ-"תקין", הרי שבפועל היחס בין מספר התלונות המוצדקות נגדה ב-2015 לחלקה בשוק עלה פי 3 – מ-0.33 ב-2014 ל-0.9 בשנה שעברה.  לעומת זאת אצל חברת HOT נרשם שיפור משמעותי והיחס הזה ירד בחצי – מ-2.29 ל-1.1.

כלומר, מיחס של 10 תלונות מוצדקות נגד הוט לעומת 1 בלבד נגד בזק ב-2014, ב-2015 נרשם בינהן שיוויון בכמות התלונות המוצדקות.

משרד התקשורת משער שההתדרדרות של חברת בזק נובעת מפתיחת השוק הסיטונאי אך לדעתי העובדה שבזק מתקשה מאוד לספק את המהירות המאפיינת את חבילות האינטרנט שהיא משווקת, מהווה גם היא גורם משמעותי.

כידוע, לקוח שרוכש חבילה של 100M בתשתית VDSL (ואין זה משנה אם ישירות מבזק או דרך השוק הסיטונאי), מקבל בפועל כ-60M עובדה שככל הנראה משפיעה על שביעות הרצון שלו.

לעומת בזק, חברת HOT, באמצעות הטכנולוגיה שלה, מצליחה לספק את המהירות המובטחת בחבילות התשתית שלה ואין ספק ששביעות הרצון של לקוחותיה מכך היא גבוהה יותר.

אמנם לבזק יש בארסנל הטכנולוגי פתרונות למצב הזה (כמו Vectroing ו-G.Fast) אך הן עדיין לא מיושמות באופן נרחב והאחרונה מביניהן אף נמצאת בשלבי ניסוי בלבד.

בכל מקרה עד ליישומן המלא של טכנולוגיות הללו, התשתית של HOT – המספקת היום חבילות המגיעות למהירות של עד 500M, תמשיך להיות עדיפה וכך גם שביעות הרצון ממנה.

יצרניות הנתבים המשווקים בארה"ב נערכות לשינוי רגולטורי משמעותי.

שינוי זה ימנע, החל מחודש יוני השנה, שיווק ומכירה של נתבים המאפשרים התקנת קושחות צד שלישי המשנה את התכונות האלחוטיות של הנתבים.

ההערכות של היצרניות והמשווקות נובעת מתקינה חדשה של רשות התקשורת האמריקאית (ה-FCC), שמטרתה למנוע שיבושים בתקשורת ה-WiFi האלחוטית.

כידוע, חלק מקושחות הצד השלישי מאפשרות שינויים בעוצמת השידור וה-FCC מוטרד מההשלכות של המצב הזה.  על מנת להתמודד עם הסיטואציה הזו, החל מה-2/6/2016, נתבים שישווקו בארה"ב צריכים להכיל מנגנונים שלא יאפשרו לקושחות צד שלישי (כמו DD_WRT) לבצע מניפולציות על מנגנון ה-WiFi של הנתבים.

כדאי לשים לב שה-FCC האמריקאי מכוון את התקינה הזו אל יצרניות ומשווקות הנתבים ולא אל הגופים המפתחים את הקושחות החלופיות.  המשמעות היא שגם אם הגופים המפתחים את הקושחות החליפיות יבטיחו שהן אינן משנות את מאפייני התקשורת האלחוטית, ה-FCC עדין יראה ביצרניות כגוף האחראי.  הסיבה לכך היא פשוטה – הקושחות החליפיות מבוססות על קוד פתוח וכך כל אחד, ולא רק המפתחות הראשיות שלהן, יכול לשנות את אופן פעולתן.

מבחינה טכנית, המימוש של מנגנונים שימנעו מניפולציה במרכיבים האלחוטיים של הנתבים אינו טריוויאלי וברור שחלק גדול מהיצרניות יבחרו בנתיב הפשוט ביותר – נעילת הקושחה המקורית ומניעה מוחלטת של התקנת קושחות צד שלישי.  החברה הראשונה שהכריזה על אימוץ התקינה הזו היא TP-LINK וכצפוי היא בחרה בפתרון הפשוט ביותר – נעילת הקושחה.  בהקשר זה מומלץ לקרוא את דף השאלות והתשובות (Q&A) שהחברה פירסמה.

בשלב זה התקינה האמורה נוגעת רק לנתבים המשווקים בארה"ב והיא אינה משפיעה, באופן מיידי, על נתבים זהים המשווקים באירופה.  בהקשר זה לציין שבישראל נהוגה כבר זמן רב רגולציה ממשלתית המקשה מאוד על התקנת קושחות צד שלישי בנתבים התומכים בתדר 5Ghz, זאת עקב המגבלות היחודיות על השימוש בסביבת התדר הזה בישראל.

בשלב זה קשה להעריך את מידת ההשפעה של התקינה הזו ואת האופן בו יחליטו היצרניות האחרות לממש אותה, אבל אין ספק שהיא תהדהד על המתרחש בשוק קושחות הצד השלישי.  מצד שני יש לזכור שקרנן של קושחות אלה נמצאת בירידה, במיוחד עקב השיפורים המתמידים מצד היצרניות, כך שיתכן וההשפעה של התקינה החדשה תהיה קטנה מהצפוי.

ה-Wi-Fi Alliance – הגוף הבין-לאומי המטפל בסטנדרטיים האלחוטיים (WiFi), הכריז במהלך CES 2016 כי אישר באופן סופי טכנולוגיה אלחוטית חדשה המכונה 802.11ah.

בעוד שציוד ה-WiFi המקובל כיום פועל בתדר 2.4GHz או בתדר 5GHz (תקן N ותקן AC), התקנים אלחוטיים התומכים בתקן 802.11ah, פועלים בסביבת התדר 900MHz.

אורך הגל של תדר זה הוא כ-33.5 ס"מ ולשימוש בו יש יתרון כפול – יכולת טובה יותר להתמודד עם קירות ומכשולים, זאת תוך צריכת חשמל נמוכה יותר.

מאפיינים אלה הביאו את מפתחי התקן האלחוטי הזה לכנות אותו בשם HaLow – שילוב של High (עבור טווח) ו-Low (עבור צריכת אנרגיה).

אם בעבר תקשורת אלחוטית הוגבלה למחשבים וטלפונים חכמים, הצרכנים מצפים למצוא היום חיבור אלחוטי לרשת האינטרנט בכל מכשיר הפועל באמצעות אנרגיה חשמלית.

השילוב של טווח רחב וצריכת חשמל נמוכה הופכים את השימוש בתקן זה לאידיאלי ברכיבי "הבית החכם", בצמידי בריאות, במכשירי חשמל חדישים ובמכוניות מודרניות.

לפיכך, ובאופן לא מפתיע, ה-WiFi Alliance מיעד את השימוש בתקן זה לעולם ה-IoT (ראשי תיבות של Internet of Things – "אינטרנט של דברים") שבו משובצים רכיבי תקשורת אלחוטיים במגוון רחב של מכשירים וחפיצים (Gadgets).

העוסקים בתחום זה בוודאי מכירים תקנים מתחרים, כמו ZigBee ו-Z-Wave (ובמידה מסויימת גם Bluetooth), המספקים פתרונות דומים.  היתרון של HaLow על תקנים אלה מתבסס על המונטין שצבר ה-WiFi Aliiance ועל היכולת שלו לקדם ולבסס את סדרת תקני אלחוט מממשפחת ה-802.11 כמו תקן N, תקן AC ואף את תקן AD הפועל בתדר 60GHz.

אי אפשר לסיים סקירה קצרה זו מבלי לגעת בנקודה הישראלית, שגם הפעם היא אינה חיובית.

לצערנו, התקן החדש הזה אינו רלוונטי למדינת ישראל ובפועל גם לא ברור מתי הוא יהיה.  סביבת התדר 900MHZ אמנם חופשיה לשימוש, אבל רק באיזור המכונה בעגה המקצועית "Region 2" – כלומר בארה"ב אך לא באירופה.

ציוד אלחוטי שפועל בסביבת התדר הזה אסור לשימוש בישראל ומכשירים הפועלים בו (כמו טלפונים אלחוטיים), נאסרו לשימוש בישראל.  כנראה שעולם ה-IoT בישראל ובאירופה יצטרך לחכות לתקן אחר.

שירות ה-CyberWall, עליו הכריזה היום בזק בין לאומי, הוא פתרון המיועד להגן על הגולש התמים מפעילות "דיוג" של אתרים זדוניים והודעות דוא"ל מתחזות.

דיוג (מהמילה "דיג", באנגלית "פיישינג" – "phishing") היא שיטת הטעיה שמטרתה להשיג מהמשתמש ברשת האינטרנט מידע רגיש, זאת על ידי התחזות לגורם לגיטימי.  רוב ההצלחות בגניבת סיסמאות, פרטי חשבון בנק, מידע פיננסי וכד' מתבססות על דיוג מתוחכם ולא על ידי פריצה ברוטאלית לשרתים.

דרכי ההתמודדות עם פעולות דיוג מבוססת על שני מערכים – הראשון, הפעלת שיקול דעת וחשדנות כלפי אתרים מפוקפקים והודעות דוא"ל חשודות; והשני – פתרונות טכנולוגיים המבוססים על שרתים יעודיים.

פתרון ה-CyberWall שחברת בזק בין-לאומי מציעה מתבסס על שרתי DNS יעודיים, המנטרים את תהליך תרגום שמות המתחם (URL) לכתובות ה-IP.  במידה ותרגום ה-URL מעלה כתובת IP חשודה, לא יתבצע מעבר אל אתר האינטרנט הבעייתי והמשתמש יקבל על כך התראה.

פתרון זה, המסופק במחיר של 11 שקלים לחודש, אינו שונה באופן מהותי משירותים דומים ההמסופקים בחינם על ידי חברות אחרות.  כך למשל חברת OpenDNS מספקת שירות זה תחת השם opendns, חברת Comodo מספקת שירות שירות דומה תחת השם Comodo Secure DNS וחברת Norton מספקת אותו תחת השם ConnectSafe.

בנוסף, ולמרות שהחברה לא מצהירה על כך באופן רישמי, גם שרתי ה-DNS של גוגל מספקים מידה גדולה של אבטחה מניסיונות דיוג.

כל הפתרונות הללו מתבססים על החלפת כתובות שרתי ה-DNS של ספקית האינטרנט, לכתובות של החברות המוזכרות לעיל.  החלפה זו יכולה להתבצע במחשב עצמו, אך ביצועה בנתב הבייתי מספקת, באופן אוטומטי, הגנה לכל המחשבים, הטאבלטים והטלפונים החכמים המתחברים דרכו אל רשת האינטרנט.

חברת TP-LINK, שעד היום התמחתה במוצרי תקשורת כמו נתבים, כרטיסי רשת, מאריכי טווח (Range Extenders) ומתאמי HomePlug, מרחיבה את תחום פעילותה, ונכנסת לעולם הטלפונים סלולריים.

החטיבה הסלולרית של TP-LINK נקראת neffos ובמסגרת CES 2016 היא הכריזה על 3 טלפונים המתבססים על מערכת ההפעלה Android בגרסא 5.1.

המכשיר הבסיסי ביותר, המכונה Neffos C5L, כולל מסך 4.5 אינץ' המספק רזולוציה של 854X480 פיקסלים.  הוא מתבסס על מעבד Snapdragon 210 של Qualcomm וכולל 1GB של זכרון RAM ו-8GB של זכרון ROM, הניתנים להרחבה באמצעות כרטיס Micro SD.  המצלמה הקדמית של הטלפון היא בעלת רזולוציה של 2M Pixel והאחורית בעלת רזולוציה של 8M Pixel.  את המפרט המלא של המכשיר הזה ניתן למצוא כאן.

המכשיר הבא בסדרה, המכונה Neffos C5, מתבסס על בגודל 5 אינץ' המספק רזולוצית HD של 1280×720 פיקסלים.  במכשיר זה בחרה TP-LINK לשלב את את מעבד ה-MT6753 של Medialink, ביחד עם 2M של זכרון RAM ו-16M של זכרון ROM, הניתנים להרחבה באמצעות כרטיס Micro SD.  המצלמה הקדמית של דגם זה היא בעלת רזולוציה של 5M Pixel ואילו האחורית – 8M Pixel.  את המפרט המלא של מכשיר זה ניתן למצוא כאן.

הדגם הבכיר ביותר בסדרה מכונה Neffos C5 MAX והוא מספק רזולוצית Full HD (כלומר 1920×1080 פיקסלים) המתפרסים על מסך בגדול 5.5 אינץ'.  המעבד, נפח הזכרון והמצלמה הקדמית של דגם זה זהים לאלה של ה-C5 אך המצלמה האחורית שלו טובה יותר – 13M Pixel.  את המפרט המלא של מכשיר זה ניתן למצוא כאן.

כל שלושת המכשירים הללו תומכים ב-4G ובשני כרטיסי SIM והם יגיעו בשני צבעים לבחירה – לבן ואפור-כהה.  טלפונים אלה, שמחירם עדיין לא נחשף, יהיו זמינים לקראת סוף הרבעון הראשון של השנה ובשלב זה לא ברור אם הם יגיעו לישראל.

במסגרת תערוכת CES 2016 הכריזו יצרניות מוצרי ה-WiFi על עשרות מוצרים חדשים.

את הכותרות הגדולות תפסו נתבים 802.11ac חדשניים, נקודות גישה מתקדמות, נתבים הכוללים מודמי כבלים, התקני Home Plug ומגוון רחב של מוצרים אלחוטיים המיועדים לבית החכם – מצלמות, גלאי מים ועשן, בקרי תאורה וכדומה.

נתבי ה-802.11ac שהוכרזו, תומכים במהירויות אלחוטיות מסחררות, פועלים בשניים ולעיתים אף בשלושה תחומי תדר ומתגאים במפרטי חומרה שאינם מביישים מחשבים.

בנוסף, הם תומכים בטכנולוגיה חדשה, המכונה MU-MIMO, המאפשרת להם לשדר בו-זמנית ובמלוא רוחב הפס האלחוטי שלהם לעד 4 התקנים אלחוטיים.

מצד שני, ברוב רובם של מכשירי הקצה החידוש הטכנולוגי המשמעותי הזה עדיין לא מיושם וכתוצאה מכך מחשבים ניידים ונייחים, טאבלטים וטלפונים חכמים החסרים אותו – אינם יכולים לנצל את היתרונות הטמונים בו.

כיוון שכך התקנים האלחוטיים הללו ממשיכים לחלוק ביניהם את רוחב הפס האלחוטי, בה בשעה שאם היו תומכים בה הם יכלו להינות ממלוא המהירויות האלחוטית של הנתב.

כך למשל נתב MU-MIMO המתגאה ביכולת אלחוטית המקוטלגת כ-AC1900, כלומר 1.3Gbps בתקן 802.11ac – יכול לספק לכל אחד מ-4 ההתקנים המחוברים אליו ושאינם תומכים בטכנולוגיה זו, מהירות אפקטיבית מקסימאלית של כ-200Mbps בלבד.  מצד שני, אם ההתקנים האלחוטיים תומכים ב-MU-MIMO, המהירות יכולה להגיע בקלות לכ-800Mbps – הבדל של פי 4!

המשך קריאה »

חברת TP-LINK הכריזה במהלך תערוכת CES 2016 על 4 נתבים חדשים ולראשונה בעולם, הציגה נתב התומך בתקן 802.11ad הפועל בסביבת התדר 60Ghz.

802.11ad הוא תקן צעיר שפותח על ידי קבוצה גדולה של חברות שהתכנסו תחת מסגרת אחת המכונה WiGig – שילוב של המילים WiFi ו-Giga, המצביעות על מטרת התקן – שידור אלחוטי של מספר Gbps.

כבר ב-CES 2012 הציגה חברת Wilocity הישראלית, שפיתחה את רכיבי הסיליקון של התקן, את המוצרים הראשונים המבוססים על תקן זה.  לפני כשנה וחצי, בקיץ 2014, רכשה חברת Qualcomm את Wilocity והפכה אותה לחטיבה הפועלת תחת המותג האלחוטי שלה – Atheros.

הנתב ש-TP-LINK פיתחה, המכונה Talon AD7200 Multi-band, מתבסס כצפוי על מעבד של חברת Qualcomm הפועל במהירות של 1.4GHz.  הוא כולל 8 אנטנות, כניסת WAN ו-4 יציאות LAN, שכולן תומכות ב-1G, ובנסוף שתי כניסות USB 3.0 לתמיכה בהתקני אכסון ומדפסות.

מבחינה הסטנדרטים האלחוטיים המקובלים, הנתב מקוטלג כ-AC2600 (כלומר 800Mbps בתדר 2.4Ghz ו-1.73Mbps בתדר 5Ghz) ובנוסף הוא מספק מהירות של עד 4600Mbps בתדר 60Ghz.  החיבור של כל המהירויות הללו מניב את המספר 7200 וביחד עם התמיכה בתקן AD, חברת TP-LINK מקטלגת אותו כנתב AD7200.

הנתב היחודי הזה יהיה זמין לקראת הקיץ ובשלב זה לא נקבע לא מחיר.  TP-LINK גם לא הציגה מתאם אלחוטי הפועל בתקן 802.11ad כך שלא ברור כרגע מול איזה התקנים הפועלים בתקן AD יוכל הנתב לעבוד.  החברה ציינה שהיא "מקווה" שבמהלך השנה יוצגו מוצרים כאלה אך לא פירטה אם אלה יהיו מתוצרתה או יגיעו מיצרנים אחרים.

עוד הכרזה חדשנית ל-TP-LINK הוא נתב ה-SR20 המקוטלג כ-AC1900 המתבסס על צג מגע צבעוני שבאמצעותו ניתן להפעיל ולקבוע חלק גדול ממאפייני הפעולה שלו.

בנוסף לתמיכה ב-WiFi, הנתב כולל גם משדרים אלחוטיים הפועלים בתקן ZigBee ובתקן Z-Wave המיועדים לתפעול התקנים של "בית חכם" כמו מצלמות, אלמנטי תאורה ובקרי אנרגיה.

הנתב מתבסס על מעבד הפועל במהירות של 1GHz, הוא כולל כניסת WAN ו-4 יציאות LAN – כולן תומכות ב-1G, שתי כניסות USB – אחת בתקן 2.0 והשניה בתקן 3.0 וחריץ לכרטיס זכרון SD.  המחיר והזמינות של נתב זה לא נמסרו.

למשפחת נתבי ה-Archer של TP-LINK נוספו במסגרת CES 2016 שני נתבים חדשים – ה-C5400 וה-C3150.

ה-C5400 הוא נתב תלת-ערוצי (Tri-Band) הזהה כמעט לחלוטין לתכונותיו של ה-EA9500 של חברת Linksys.

הוא מבוסס על מעבד של חברת Broadcom הפועל במהירות של 1.4Ghz ומספק, באמצעות 3 רכיבי שידור, מהירות של 1Gbps בתדר 2.4Ghz ושני ערוצים של 2.166Mbps כל אחד בתדר 5Ghz.

הוא בעל 8 אנטנות קבועות – 4 לכל תדר, כניסת WAN אחת ו-4 יציאות LAN, שכולן תומכות במהירות 1G, ושתי יציאות USB – אחת בתקן 2.0 ואחת בתקן 3.0.

בשלב לא נמסרה עלותו של הנתב, ששיווקו יחל במהלך הרבעון השני של השנה.

פרט לכך שמדובר בנתב דו-ערוצי, התומך במהירות 1Gbps בתדר 2.4GHz ו-2.166GHz בתדר 5GHz, ה-C3150 זהה בכל שאר תכונותיו ל-C5400.

גם עלותו של נתב זה, ששיווקו יחל במהלך הרבעון הראשון של 2016, לא נמסרה.

במהלך תערוכת CES 2016 הכריזה D-Link על קו חדש של נתבים המכונה EXO.  קו זה שואב את השראתו מתצורת הנתבים שהוכרזו על ידי החברה בשנה שעברה והפכו להיות הסמל המסחרי החדש שלה.

בקו ה-EXO החדש הציגה D-Link שני נתבים הזהים לחלוטין במראה החיצוני שלהם – ה-DIR-879, המקוטלג כ-AC1900, וה-DIR-869 המקוטלג כ-AC1750.

פרט לתצורה האלחוטית, הנתבים זהים האחד לשני בכל שאר תכונותיהם הבסיסיות – הם כוללים כניסת WAN אחת ו-4 יציאות LAN – כולן תומכות במהירות של 1G, ארבע אנטנות חיצוניות קבועות והם נעדרים כניסות USB מכל סוג שהוא.

ה-DIR-879 תומך ב-Beam Forming, המאפשר עקיבה אחרי ההתקן האלחוטי ושמירה על חיבור רציף עימו ובתכונה המכונה SmartConnect, שבוחרת לא רק את הערוץ הפנוי ביותר אלא גם את התדר – 2.4Ghz או 5Ghz – שיאפשר מהירות אלחוטית אופטימלית.

ה-DIR-879 יהיה זמין במהלך הרבעון הראשון של 2016, בעלות של $150 והשיווק של ה-DIR-869 יחל ברבעון השני בעלות של $130.

בנוסף לשני נתבי ה-EXO, הכריזה D-Link על קיט משולב של נתב ומאריך טווח (Range Extender) המכונה DKT-891.

הנתב הכלול בקיט מכונה DIR-891L ומקוטלג כ-AC4300 תלת-ערוצי (Tri-Band) ומאריך טווח הזהה לו בצורתו החיצונית, מכונה DAP-1655 ומקוטלג כ-AC1300.

הנתב מספק מהירות של 800Mbps בתדר 2.4Ghz ומהירות של 1.73Gbps בשני טווחים שונים של תדר 5Ghz והוא תומך ב-MU-MIMO.  הקיט יהיה זמין במהלך הרבעון השני של 2106 בעלות של $370.

בין מאות מסיבות העיתונאים ואלפי המוצרים החדשים שאייפנו את תערוכת CES 2016, דווקא ההכרזה של רייד הסטינגס (Reed Hastings), המנכ"ל הנמרץ של חברת Netflix, היא לטעמי החשובה והמשמעותית ביותר.

ההחלטה של החברה לפתוח את שירות ה-VOD שלה לשימוש חופשי במרבית המדינות על גבי הגלובוס, ובכלל זה גם בישראל, הפכה אותה במחי יד לחברת הטלוויזיה הגדולה בעולם.

את המשמעות של צעד מהפכני שכזה לא ניתן לבחון בהסתכלות קצרת טווח על הצע התכנים המוגבל, על חוסר התמיכה בעברית ועל העדרן של תוכניות ילדים וספורט.  להכרזות "שוברות שיוויון" מסוג זה אין אפקט מיידי ולתוצאות שלהן לוקח זמן להיבנות ולהתעצם כשבמקביל, לוקח לקהל הרחב זמן להבין, להפנים ולמצות את מלוא ההשפעה שלהן.

היצע התכנים המוגבל בישראל, הנובע בעיקר מהסכמי זכויות הפצה אנכרוניסטים שנחתמו בעבר, היא בעיה שתיפתר על ציר הזמן.  כבר היום ברור שהזכויות לסדרות החדשות של Netflix לא ימכרו יותר בבלעדיות, ובמקביל לזמינותן בערוצי הכבלים והלווין, הן יהיו זמינות גם במסגרת השירות של החברה.

העדרה של תמיכה בעברית היא אכן מכשול, אך היא אינה בעיה מהותית לדור חדש של צופים צעירים, שהאנגלית שגורה בפיהם והמורגלים בצריכה של תכנים בין לאומיים.  העובדה שבשירות יש תמיכה מלאה בערבית, מעידה שבעיית ה-"ימין-שמאל" האקוטית נפתרה ושבסופו של דבר מדובר רק על השקעה בתרגום.

ב-"ערוץ לינארי" לוח השידורים נקבע מראש על ידי הגורם המשדר אותו ולצופה בו אין אפשרות לשנות את סדר הצגת התכנים.  מרבית ערוצי הכבלים והלווין הם ערוצים לינארים.  "ערוץ לא-לינארי" הוא אוסף של תכנים שהצופה יכול לבחור בניהם ולקבוע את מועד שידורם כרצונו.  שירות ה-VOD הקיים בכבלים ובלווין הוא דוגמא לערוץ לא לינארי.

חסרונן של תוכניות ספורט וחדשות היא תוצאה של השירות הלא-לינארי של Netflix והיא קיימת בכל טריטוריה בה היא פועלת.

כך למשל, מי שגר בארה"ב ומעוניין לצפות בשידורי ספורט, פותר זאת על ידי רכישת מנוי יעודי ל-ESPN ומקבילו האנגלי רוכש מנוי ל-iPlayer של ה-BBC.

Netflix אינה ממוצבת כתחליף ל-HOT ו-YES, אלא כמענה לשינויים המבניים המתרחשים באופן בו נצרכת היום מדיה ויזואלית.  הצופים בעולם הרחב נוטשים אט אט את חברות הכבלים והלווין, המספקות אין ספור ערוצים לינארים שרובם ככולם אינם מעניינים את אף אחד, והם עוברים לצפיה בשירותי "הזרמה לפי דרישה" (VOD) ולצריכת ערוצים ספציפיים המעניינים אותם.

בנוסף, היכולת של Netflix לנטר את הרגלי הצפיה של כל אחד ממנוייה, לקטלג את הז'אנרים המועדפים עליהם ולמדוד את הרייטינג של כל סדרה וסרט, מאפשרים לה לתפור לכל צופה מסגרת אישית המתאימה לו.  באופן זה השירות של החברה הופך להיות כפפה המתאימה בדיוק למידותיו של כל לקוח, עובדה הגורמת לו להמשיך ולשלם מדי חודש את דמי המנוי הצנועים.

הצריכה של תכנים מסוג זה נעשית על ידי מחשבי הזרמה, פתוחים או יעודיים, מבוססי Windows או Android והתקני הזרמה כמו ChromeCast או Apple TV.  המנגנונים האלה הם כיום נחלתם של צרכנים בעלי מודעות טכנולוגית, אך ככל שהתכנים המוצעים יהיו אטקטביים יותר, המעבר אליהם יהיה נרחב יותר.

המיזם המשמעותי ביותר בתחום זה בישראל הוא סלקוםTV.  מיזם זה, שהיצע התכנים שלו כולל היום חלק מהתכנים של Netflix, הצליח לגייס כ-50,000 לקוחות שבמקביל נטשו את HOT ו-YES.  הלקוחות של סלקוםTV משלמים היום 99 שקל המהווים בין רבע לשליש מדמי המנוי של החברות המסורתיות – HOT ו-YES.

כללי המשחק בשוק הטלוויזיה משתנים והכניסה של Netflix לישראל, גם אם היא איטית ומהוססת, מהווה קטליזטור משמעותי.  השינויים בתחום הזה לא יהיו מידיים אבל מהרגע שהרכבת יצאה מהתחנה יהיה קשה מאוד לעצור אותה.  צריך רק לקוות שהרגולטור לא יתקע יותר מדי מקלות בגלגלים ולא יפעיל שיקולים פוליטיים בשוק שכבר זמן רב מצפה לשינוי מבני.