שלום מלאס וגאס
כרגיל בחודש ינואר, לאס וגאס קבלה את פני אתמול בערב בקור מקפיא. במשך היום השמיים כאן בהירים, אך ברגע שהשמש שוקעת, הטמפרטורות צונחות קרוב מאוד ל-0.
מטעמים לוגיסטים, ומפאת פגעי מזג האוויר בניו-יורק, בחרתי את לוס אנג'לס כנקודת הכניסה שלי לארה"ב. את הדרך מלוס אנג'לס ללאס וגאס עשיתי ברכב שכור.
מדובר בכ-450 ק"מ (בערך כמו המרחק מנהריה לאילת) שרובם ככולם עוברים בנוף מדברי עטור קקטוסים. הדרך עצמה, המכונה I15, נוחה מאוד והכביש מרובה הנתיבים, מאפשר נסיעה ב-120 קמ"ש. בתוספת של שתי עצירות, ניתן לגמוע את המרחק בכ-5 שעות.
ביום שנחתתי בלוס אנג'לס התחוללה סופת גשמים עזה, שהתפשטה מזרחה אל הגבעות המקיפות אותה ואל רמת המדבר הנמצאת בינה לבין לאס וגאס.
ההרים ורמת המדבר, המגיעים לגובה של כ-1,500 מטר, התכסו בשלג כבד וכך מצאתי את עצמי נוהג עשרות קילומטרים במדבר מכוסה שלג – מראה נדיר ביופיו.
ההרים הגבוהים האלה יוצרים אלמנט גיאוגרפי הקרוי "צל גשם" וכתוצאה מכך כמות הגשמים השנתית בלאס וגאס מועטה מאוד – כ-100 מ"מ בלבד. כתוצאה מכך שורר כאן כאן מזג אוויר מדברי בעל ימים נעימים יחסית אבל, כאמור, לילות מקפיאים. הלחות כאן נמוכה מאוד וחובה להצטייד בשפתון ובקרם ידיים.
עד כאן חוויות דרכים ומזג אוויר. היום מתחילים האירועים הטכנולוגיים והפוסטים הבאים שאפרסם יהיו בנושאים אלה.
