NetCHEIF Blog

הבוקר, כשירדתי לבצע צ'ק-אאוט לא יכולתי להתאפק ושאלתי את לינדה, פקידת הקבלה, האם 7 המכוניות שספרתי אתמול בלילה בחנית המלון, מצביעות על מספר האורחים ששהו בו בלילה.  התשובה החיובית שלה הבהירה פעם נוספת את המשבר הכלכלי בו נמצאת כיום ארה"ב.

בשיחה שנהלנו היא ספרה לי, שפרט לשבוע הרודיאו המתקיים ב-Pendleton כל שנה בחודש ספטמבר, היא אינה זוכרת מתי כל 96 החדרים במלון היו תפוסים.  (בתמונה משמאל, שצולמה מהמלון, ניתן לראות את מושבי איצטדיון הרודיאו הצבועים אדום).

למרות שהאנגלית שלי סבירה לחלוטין, היא זיהתה די בקלות שאינני מקומי ושאלה מהיכן באתי.  התשובה "ישראל" לא זכתה אצלה לתגובה יוצאת דופן והתחושה שלי היתה שפרט לכך שמדובר במדינה רחוקה, אין לה הרבה ידע על הנושא.

בתום השיחה, כשסיפרתי לה שפני מועדות לעיר בנד (Bend) דרך כביש US395, היא דאגה לציין בפני שהדרך קפואה ושעלי להיזהר מאוד מקרח על הכביש.  הטמפרטורה בלילה ירדה הרבה מתחת לנקודת הקפאון והלחות באוויר קפאה על פני הכביש.

היא הציעה לי שלאחר שאפנה אל הכביש, אחנה בצד ואמתין שיעברו לפני 2-3 מכוניות, ועדיף משאיות, שישברו את הקרח וימנעו החלקה.  בנוסף היא המליצה לי לא לעצור בחדות ולא לבצע פניות חדות מדי, כל זאת כדי להמנע מסכנת ההחלקה.

ההנחיות הללו נשמעו מעט מוזרות, אבל כבר אחרי מספר קילומטרים על ה-US395, שהוא אינו כביש מהיר ויש בו נתיב אחד לכל כיוון, התמונה התבהרה לחלוטין.

כתמי קרח כיסו את הכביש ובמקומות אליהם השמש עדיין לא הגיע באותה שעה, שכבת הקרח היתה לבנה ונוצצת.  בתמונה משמאל ניתן לראות כתמים אלה בבירור.

במהלך כל 150 הק"מ שנסעתי על ה-US395, מ-Pendleton בצפון ל-Mount Vernon בדרום, הטמפרטורה היתה מתחת לאפס.

לאורך הדרך שגובהה הממוצע הוא כ-850 מטר, חציתי שלושה רכסים שגובהם 1,200 עד 1,500 מטר שהיו מעט מושלגים אך קפואים לחלוטים.  בנקודות אלה הטמפרטורה צנחה הרבה מתחת לאפס ובמקומות מסוימים אף הגיעה ל-4°C- (בתמונה משמאל ניתן לראות את מד הטמפרטורה של הרכב מראה 24°F שהם 4°C-).

העיירה Mount Vernon בת כ-700 התושבים היא ישוב מנומנם הנמצא בקצה ה-US395 בחיבור עם כביש US26 ופרט לתחנת דלק ומסעדה קטנה, אין בה הרבה.

ה-US26 הוא כביש חד מסלולי החוצה את אורגון ממזרח למערב.  מה שמייחד כביש זה היא העובדה שלאורכו נמצאו מרבצי המאובנים הגדולים ביותר בארה"ב.

בערך במחצית הדרך מ-Mount Vernon ל-Bend הקים שירות הפארקים הלאומיים בארה"ב מרכז מבקרים (visitor center)  המתאר את אופן מציאת המאובנים ומציג אותם בתערוכה רחבת ידיים.

המאובנים המוצגים, בני 7 עד 56 מיליון שנה, הם של בעלי חיים יבשתיים וימיים, חרקים וצמחים וגודלם נע ממילימטרים בודדים ועד עשרות סנטימטרים.  זוהי תצוגה מרהיבה אך כיוון שהיא רחוקה מכל נקודת ישוב, מעטים מגיעים אליה.

בתמונה משמאל ניתן לראות גולגולת שלמה של Oreodont – סוג של חזיר בר שחי לפני כ-25 מיליון שנה.  בנוסף לתצוגה, מבוצעת במרכז המבקרים עבודת חקר ושחזור של מאובנים.

בין מרכז המבקרים לנקודת העצירה השניה שלי בעיר Bend, מפרידים כ-120 ק"מ של כביש פתוח וסלול היטב.  המהירות המותרת בו היא 55 מיל לשעה (כ-90 קמ"ש) אבל אני קצת נסחפתי.

סמוך לעיירה פרינוויל (Prinville) שמעתי מאחורי סירנה.  מבט במראה האחורית גילה לי אורות המהבהבים באדום וכחול המסמנים לי לעמוד בצד.  אל הרכב שלי ניגש סגן השריף המקומי, בחור בשם ג'ון וביקש את רישיון הרכב ומסמכי הרישוי.  כשגילה שאני מישראל, הוא פטר אותי באזהרה חביבה והסתפק בהבטחה שלי שאנהג על פי החוקים.

שארית הדרך ל-Bend התנהלה ללא אירועים מיוחדים.  Bend היא עיר גדולה – כ-75,000 תושבים, הממוקמת בשוליים המזרחיים של שרשרת ההרים החוצה את החלק המערבי של ארה"ב מצפון לדרום.  זוהי עיר תירותית עם עשרות בתי מלון המשמשת נקודת מוצא למגוון רחב של פעילויות ספורטיביות.