יומן מסע 2012 – חלק 4 (שלג ואגמים)
כ-130 ק"מ מדרום מערב לעיר בנד, בה לנתי אתמול בלילה, נמצא אחד הפרקים הלאומיים המרשימים ביותר בארה"ב – פארק "אגם המכתש" או באנגלית Crater Lake National Park.
בעוד שבנד שוכנת בגובה של כ-1,300 מטר מעל פני הים, הפארק וסביבותיו נמצאים בגובה של 1,700 עד 2,200 מטר, על הגבול המזרחי של שרשרת ההרים החותכת את מערב ארה"ב מצפון לדרום. כזכור, חלק מההרים בשרשרת זו הם הרים געשיים והתפרצות אחד מהם, יצרה אגם זה.
לפני כ-8,000 שנה התפרץ בעוצמה, הנחשבת לחזקה ביותר שארעה אי פעם ביבשת אמריקה הצפונית, הר הגעש מאזאמה. התפרצות זו היתה כה חזקה עד שהיא העיפה את כל פסגתו של ההר, תוך שהיא יוצרת מכתש בקוטר של כ-9 ק"מ ושטח של כ-50 ק"מ מרובע.
במהלך 8,000 השנים שעברו מאז ההתפרצות, הצטברו במכתש כמויות גדולות של מים הנובעים מכל המשקעים – גשם ושלג – שירדו מעליו. משקעים אלה לא חילחלו אל בטן ההר כיוון שהלבה הרותחת שהר הגעש פלט, התקררה והצטברה בקרקעית המכתש, תוך שהיא יוצרת שכבה בלתי חדירה.
עומקם הממוצע של המים באגם הוא 350 מטר והעומק המרבי שנמדד הוא 600 מטר, מה שהופך אותו לעמוק ביותר בארה"ב ולאחד העמוקים ביותר בעולם.
בגלל שהאגם נוצר כתוצאה מהעלמות פסגת הר, ובניגוד לרוב רובם של האגמים, שולי ה-Crater Lake נוטים החוצה ולא פנימה. כתוצאה מכך המשקעים הנופלים בשולי המכתש, זורמים החוצה ולא לתוך האגם. המשמעות היא שכל מימי האגם הם תוצר נקי של משקעים, מה שהופך אותו לצלול ולנקי ביותר בעולם.
בנוסף, הגישה משולי המכתש אל האגם עצמו קשה ביותר – מדרונות תלולים מקיפים את האגם לכל אורכו ומונעים זיהום שלו על ידי בעלי חיים ובני אדם. רשות הפארקים של ארה"ב פרצה בסך הכל שביל הליכה אחד, תלול ומפותל, המוביל לאגם עצמו והוא פתוח רק שלושה חודשים בשנה. מידע נוסף יש בויקיפדיה.
על מנת להגיע אל הפארק יש להדרים מבנד כ-100 ק"מ על ה-US97 ואז לפנות אל אל כביש 138. בחודשי החורף הכניסה הצפונית אל הפארק חסומה בשלג ולכן יש להקיף את הפארק דרך ה-230 וה-62 ולהגיע לכניסה הדרומית שלו. מכניסה זו יש לנסוע כ-8 ק"מ עד מרכז המבקרים ועוד 3 ק"מ לשולי המכתש, ממנו צולמו התמונות משמאל.
Creater Lake הוא אגם מרשים ביותר. בגלל מזג האוויר הנוח ששרר היום והראות הבהירה, התקשתי לעזוב את המקום ושהיתי בו הרבה מעבר למה שתכננתי. בנוסף, במרכז המבקרים סיפר לי מרטין הריינג'ר (שומר היערות) שדווקא השנה כמות השלג מועטה יחסית. גובהו השנה רק כ-1.3 מטר בעוד שבדרך כלל בתחילת חודש ינואר הוא מגיע לכ-3 מטר ויותר. תנאים אלה גורמים לכך שהרבה יותר מבקרים מגיעים אל הפארק והרבה מאוד צלמים מנצלים את הראות הבהירה.
מהפארק פניתי מזרחה לכביש 140 העובר בערבה גבוהה – כ-1,400 מטר, אך יבשה וצחיחה, המשובצת בחוות סוסים ופרות ושדות רחבי ידיים בהם מגדלים חיטה ומספוא. ה-140 מסתיים בעיירה Lakeview השוכנת בצומת עם ה-US395, הזכור מאתמול. זוהי עיירה קטנה, בת כ-2,000 תושבים המשמשת נקודת מעבר.
נקודת העצירה שלי היום היא בעיר אלטוראס (Alturas) שנמצאת בפינה הצפון מזרחית של מדינת קליפורניה, כ-60 ק"מ דרומית ל-Lakeview, על ה-US395. כמו ב-Lakeview, גם באלטוראס גרים כ-2,000 תושבים, אך כיוון שהיא צומת דרכים חשובה יש בה די הרבה מוטלים קטנים.
בין Lakeview ל-Alturas, לאורך ה-US395, שוכן אחד מאגמי המלח הגדולים של ארה"ב – ה-Goose Lake. אורכו של האגם הוא כ-42 ק"מ, רוחבו כ-15 ק"מ והוא ניזון ממי השלגים והגשמים היורדים על ההרים סביבו. האגם רדוד מאוד – כמה מטרים בלבד – והוא אינו מנקז את מימיו באמצעות נהר. לכן, בדומה לים המלח שלנו, המלחים שוקעים לקרקעיתו וגורמים למימיו להיות מלוחים.
השליש הצפוני של האגם נמצא בשטח מדינת אורגון ושני השלישים הדרומיים שלו במדינת קליפורניה ולמרות גודלו שוכן לגדותיו רק פארק אחד, קטן יחסית. בתמונה משמאל ניתן לראות את נופו של האגם והרים סביבו.
