יומן מסע – חלק 5 (עולים להרים)
מגוון אפשרויות הלינה ב-Alturas אינו גדול והציפיות ממוטל של פעם, בו משלמים 60$ ללילה ומחנים את הרכב מול דלת הכניסה לחדר, הן אף פעם לא גבוהות במיוחד. אבל ה-Rim Rock Motel בו לנתי אתמול, התגלה כהפתעה מלבבת.
חדר 38 בו שהיתי לא היה גדול מאוד אבל הוא היה נקי ומאובזר וניכר שהבעלים, טום ורונדה, דואגים לטפח ולתחזק את המקום היטב. על כוס קפה הבוקר, סיפר לי רורי – פקיד הקבלה, שההשקעה מחזירה את עצמה והרבה מאוד אורחים המגיעים לעיירה בוחרים ללון דוקא אצלם.
התלונה היחידה שלו היתה על כמות המשקעים הנמוכה – גשם ושלג – שירדה השנה. מאז סוף נובמבר לא פקדה את המקום סערה רצינית והאגמים בסביבה אינם מתמלאים. לדבריו, מיעוט המשקעים יגרום למחסור במים בחודשי הקיץ החמים ויגדיל מאוד את סכנת השריפות.
בתמונה משמאל ניתן לראות את הר Lassen – הפסגה הדרומית ביותר של שרשרת הרי הגעש החוצה את ארה"ב מצפון לדרום. ההר נמצא כ-150 ק"מ דרומית מערבית לאלטוראס אך בגלל גובהו, ניתן להבחין בו כבר אחרי נסיעה של כ-50 ק"מ.
את המצב העגום של האגמים בסביבה ניתן לראות בקלות כאשר נוסעים אל העיירה סוזאנוויל, הנמצאת 120 ק"מ דרומה מאלטוראס, על כביש SR139, החוצה את היער הלאומי Modoc. כיוון שהטמפרטורה באיזור זה יורדת אל מתחת לאפס בכל לילה, ובגלל חוסר הזרימה של הנחלים והנהרות, האגמים הקטנים הנמצאים לאורך הדרך קפואים לחלוטין.
אפילו האגם הגדול ביותר לאורך ה-SR139, ה-Eagle Lake שמימיו מלוחים ושטחו קרוב ל-100 ק"מ מרובע, קפוא בחלקו הגדול – מחזה שלא נראה באיזור כבר שנים רבות. בתמונה משמאל, בחלקים של האגם שאינם קפואים, ניתן לראות את ההשתקפות של ההרים.
ה-SR139 מסתים בעיירה סוזאנוויל (Susanville) הנמצאת 170 ק"מ דרומית לאלטוראס. גם כאן ניתן להבחין בקלות במיעוט המשקעים השנה. סמוך לעיירה נמצא אגם גדול בשם Honey Lake ("אגם הדבש") ששטחו הממוצע נע בין 190 ק"מ מרובע בחורף ל-12 ק"מ בקיץ. אך השנה האגם כלל אינו קיים – הוא יבש לחלוטין.
מ-Susanville השוכנת בקליפורניה, הדרמתי 150 ק"מ אל העיר Reno הנמצאת במדינת נוואדה (Nevada), אשר מתירה בשיטחה הימורים בבתי קזינו. העיר רינו, בת רבע מיליון התושבים, היא אחותה הקטנה של עיר ההימורים לאס ווגאס, וניתן למצוא בא שורה ארוכה של בתי קזינו מפוארים. ה-US395 חוצה מקליפורניה לנוואדה סמוך לעיר Border Town, הנמצאת בסה"כ 20 ק"מ צפונית לרינו, אבל מהמרים חסרי סבלנות יכולים להבחין כבר בכניסה אליה בבית הקזינו הגדול.
לא התעכבתי ברינו אלא הדרמתי עוד כ-40 ק"מ אל העיר Carson City (קרסון סיטי), בירת מדינת נוואדה. העיר הוקמה לפני כ-160 שנה, במחצית המאה ה-19, ובמשך שנים רבות היתה המרכז המסחרי והפוליטי של המדינה. פריחתה של העיר נבעה מ-"בהלת הזהב" שהחלה באיזור ב-1850 ונמשכה עד לשנות ה-40 של המאה הקודמת.
בתמונה משמאל ניתן להבחין במטבעה (mint) של קרסון סיטי שנבנתה ב-1862 ומשמשת היום כמוזיאון. ממול למטבעה פועל אחד מבתי הקזינו הוותיקים ביותר בנוואדה – ה-Nugget Casino – שפתח את שעריו ב-1957.
דעיכת ה-"בהלה לזהב" העבירה את כובד המשקל בנוואדה לערי ההימורים – רינו ולאס ווגאס, ואילו קרסון סיטי של היום היא לא יותר מצל קלוש לעיר של פעם. למרות זאת ולמרות שחיים בה היום בסה"כ כ-50,000 תושבים בלבד, קרסון סיטי ממשיכה להיות הבירה של המדינה.
ממשיכים דרומה עם ה-US395 שחוצה מנוואדה לקליפורניה סמוך לאגם הנקרא Topaz lake, כ-70 ק"מ דרומית לקרסון סיטי. אחרי 70 ק"מ נוספים המתנהלים בגובה של 1,800 עד 2,500 מטר, מגיעים לנקודת תצפית מדהימה על אגם מונו (Mono lake).
גם לאגם זה, בדומה לכל האגמים הנמצאים ממזרח לשרשרת ההרים החוצה את ארה"ב מצפון לדרום, אין מוצא והמים המתנקזים אליו, מתאדים וממליחים את קרקעית האגם. מכאן נוסעים עוד כ-60 ק"מ נוספים דרומה על ה-US395 ומגיעים לנקודת העצירה הרביעית, בעיירה Mammoth Lakes.
כל 200 הק"מ מקרסון סיטי לכאן עוברים בשולי הרי הסיירה-נוואדה המושלגים וממזרח לפארק היוסמיטי, אך לצערי מפאת קוצר הזמן אין באפשרותי להעמיק באתרים אלה במסגרת מסע זה.
Mammoth Lakes היא עיירה קטנה בת כ-8,000 תושבים, השוכנת בגובה של כ-2,500 מטר ונודעת כנקודת מוצא לפעיליות שלג מגוונות כמו סקי וסנו-בורד. בגלל האופי הגעשי של האזור, ניתן למצוא בסביבת העיר מעיינות מים חמים ואגמים שניתן לרחוץ בהם גם בעונת החורף.
